ביאור:תוספתא/שבת/ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת שבת פרק שביעי
[עריכה]דרכי האמורי האסורות
[עריכה]אלו דברים מדרכי האמורי:
המספר קומי, והעושה בלורית, והמגבה לגרגרן, והמגררת בנה בין המתים
והקושר מטולטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו
ראו משנה ו, י. שם נזכרו שלושה מנהגי האמורי לדעת חכמים, וכאן הם מורחבים לשני פרקים. |
המספק והמטפח והמרקד לשלהבת - ה"ז מדרכי האמורי.
נפלה פת ממנו, אמר החזירו לי שלא תאבד ברכתי
כאן מתחילה רשימת אמונות תפלות: אם נפל לחם על הארץ – בעליו יאבד את מזלו; נר על הארץ מצער את המתים; ניצוצות היוצאים מהנר מבשרים על אורחים; יש אנשים שאם התחילו במלאכה היא תצליח, וכו'. והשוו ספרי דברים קעא. |
הניחו נר על הארץ שיצטערו המתים, אל תניחו נר על הארץ, שלא יצטערו המתים
נפלו ממנו ניצוצות ואמר: אורחין לנו היום - ה"ז מדרכי האמורי
היה מתחיל במלאכה ואמר: יבוא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה
יבוא זה שרגליו קלות ויעבור לפנינו - הרי זה מדרכי האמורי
האומר בחבית או בעיסה: יבוא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל בה - הרי זה מדרכי האמורי.
הפוקק את החלון בסירה, והקושר ברזל בכרעי המטה של חיה, והעורך לפניה שולחן
אסור ומותר – מנהגים שדומים להם מותרים: אין לסתום חלון בסירה קוצנית, אבל מותר לסתום אותו בכרית או בחבילת שיבולים; אין לקשור ברזל ולערוך שולחן לפני היולדת; אבל מותר לתת לה ספל מים ולקשור אליה תרנגולת, שלא תהיה בודדה. |
אבל פוקקין את החלון בגלופרין או בעמיר,
ונותנין לפניה ספל של מים וקושרין לה תרנגולת שתהא לה לצוות - ולא מדרכי האמורי
האומר שחטו תרנגול זה, שקרא בערב; שחטו תרנגולת זו, שהיא קורא כזכר
האכילוה כרבלתא, שהיא קורא כזכר - ה"ז מדרכי האמורי
קרא עורב ואמר צרה, קרא עורב ואמר לו לחברו חזור לאחוריך - הרי זה מדרכי האמורי.
האומר אכול תמרה חזרת זו, שתהא זוכרני בה
סגולות ואמונות תפלות נוספות |
אל תאכילני חזרת מפני ברקית, עיוורון נשק בארונו של מת, שתראנו בלילה
אל תישק בארונו של מת, שלא תראנו בלילה
הפך את חלוקך, שתהא חולם חלומות, אל תהפוך את חלוקך, כדי שלא תהא חולם חלומות
שב על המכביד, המטאטא שתהא חולם חלומות
אל תשב על המכביד, שלא תהא חולם חלומות - ה"ז מדרכי האמורי.
היתר תלוי במטרה
[עריכה]האומר אל תשב על המחרישה, שלא תכבד עלינו מלאכה
מותר למנוע אדם מלשבת על המחרשה, אבל רק מסיבות מעשיות ולא כסימן לעבודה קלה. |
אל תשב על המחרישה, שלא תשבר - הרי זה מדרכי האמורי
ואם "בשביל שלא תשבר ודאי" - הרי זה מותר
האומר אל תפשל ידך לאחורך, שלא תאסר עלינו - ה"ז מדרכי האמורי.
התוסס אוד בכותל מכה בקיר באוד מהמדורה ואומר חדא - ה"ז מדרכי האמורי. אם מפני ניצוצות - הרי זה מותר.
גם כאן, תלוי מדוע הכה בקיר או שפך מים. המעשה אסור רק אם הוא מלווה בפרשנות אסורה. |
השופך מים לרשות הרבים ואמר חדא - ה"ז מדרכי האמורי. אם מפני עוברין ושבין צעק כדי להזהיר אותם - ה"ז מותר
הזורק ברזל לבין הקברות ואמר חדא - ה"ז מדרכי האמורי. אם מפני חרשין להתגונן ממכשפים - ה"ז מותר.
הנותן מקל של אוד וברזל תחת ראשו - ה"ז מדרכי האמורי. אם בשביל לשמרה שלא יגנבו את הברזל - הרי זה מותר
כשפים מקובלים על נשים בזמן הבישולים שלהן |
והנותנת קסמין באזני קדרה, שלא תהא מרתחת ושופעת לאחוריה - הרי זה מדרכי האמורי
אבל נותנת קסמין של תות וזכוכית בקדרה, בשביל שתבשל מהרה
אבל אסרו חכמים בזכוכית, מפני סכנת נפשות. שלא יבלעו בני אדם את הזכוכית
המשתקת לעדשים והמצננת לאורז והמטפחת לנר - ה"ז מדרכי האמורי
היו נוהגות לצווח באפיית פת ולשתוק בבישול עדשים. |
נפל נחש ע"ג מטה, ואמר עני הוא, וסופו להעשיר; עוברה היא, יולדת זכר
בתולה היא, נישאת לאדם גדול - הרי זה מדרכי האמורי.
המושבת אפרוחין, מושיבה תרנגולת לדגור ואמרה איני מושבתן אלא בבתולה, איני מושבתן אלא ערומה
האשה המושיבה את התרנגולת הקפידה לעשות זאת כשהיא בתולה, ערומה, ביד שמאל, או בשתי הידיים. |
והמקדש בתרי, והמשלח בתרי, והאומר הוסיפו על השולחן - ה"ז מדרכי האמורי
הנותנת ביצים ועשבים בכותל וטחה בפניהם, ומונה שבעה ואחד, ה"ז מדרכי האמורי.
הכוברת אפרוחים בכברה, והנותנת ברזל בין האפרוחים - הרי זה מדרכי האמורי
הברזל אמור להפריד בין האפרוחים ואז הוא אסור, אבל אם עשה זאת ככלא ברק – מותר. |
אם מפני הרעמים ואם מפני הברק - הרי זה מותר.