ביאור:תוספתא/עדיות/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עדיות פרק שלישי[עריכה]

עדויות הכהנים ועבודת המקדש[עריכה]

(א)
העיד ר' צדוק על ציר חגבין טמאין שהוא טהור, ומותר לאוכלי תרומה


ראו משנה ז, ב.
לעניין דף של נחתומים השוו משנה ז, ז, שם מדובר על ארוכות של נחתומים ור' אליעזר מטהר אותן בלי תנאי, וראו גם לעיל ב, א.
לעניין עיבור השנה ראו משנה ז, ז.
לעדיות הצבע ראו משנה ז, ח.



העיד ר' יהושע ור' פפיס על דף של נחתומים שחברו במריש או בקורה ושקבע במסמר,
שהוא טמא - שר' אליעזר מטהר. ואם לא קבעו כל צרכו - הכל מודים שהוא טמא.
הן העידו שמעברין את השנה כל אדר, שבראשונה היו אומרים עד הפורים
עד שבא ר' יהושע ור' פפיס והעידו שכל אדר כשר לעיבור
העיד מנחם בן פובגי שהוא צבע, על מוסף יורה של שולקי זיתים שהוא טמא
ועל של צובעים שהיה טהור, שבראשונה היו אומרים חילוף היו הדברים
וכשהושיבו בישיבה וקבלו עדותו היו הכל תמהין עליו, אמר להם כך מכך אני ראש אכל הבאים אחרי. תמיהותיכם לא ישנו, ואני הצבע הראשון שישב בישיבה!

(ב)
העיד רבי יהושע בן בתירה על דם הנבלות שהוא טהור


ראו משנה ח, א.
עולי הרגלים מזכירים את הכהנים שהיו מבוססים בדם עד ארכובותיהם בחצר המקדש, ראו תוספתא פסחים ד, י.



אר"ש בן בתירה נוחרין היו ערודיות בסתרטיא של מלך והיו עולי רגלים משקעין את ארכובותיהן
ולא חשו להם משום טומאה.

(ג)

העיד ר' יהודה הכהן על בת ישראל שנשאת לכהן, כיון שנשאת לחופה אע"פ שלא נבעלה

שר' אליעזר אומר: תבעל, וכן היה ר' אליעזר אומר תבעל.


במשפט הראשון חסר הנשוא, וראו נוסח שלם יותר במשנה ח, ב. ר' אליעזר אוסר על האשה לאכול בתרומה עד שתבעל, ולכן דוחה את הנישואין של הכהן עד שהכלה תגדל.
בעניין העיסה ראו משנה ח, ג, וכן תוספתא קידושין ה, ג-ד.
לגבי דיר העצים ראו משנה ח, ה, והשוו שקלים ו, ב. לפי האמור כאן ר' יהושע לא רק העיד על העצמות אלא גם טיפל בהן.
לגבי השחיטה וכו' ראו משנה ח, ו.



לא ישא כהן אשה עד שתגדיל.
ב"ד שאחריהם אומרים: נאמנת עיסה לטמא ולטהר לאסור ולהתיר לרחק ולקרב
אבל באלמנת עיסה לא נגעו.
אמר ר"ש בן עזאי אמר להן רבי: מעשה שנמצאו עצמות בירושלים בדיר העצים
ובקשו חכמים לטמא את ירושלים כולה
אמר להם ר' יהושע בושה וכלימה הוא לנו שנטמא את בתינו
איה מתי מבול? איה הרוגי נבוכדנצר? איה ההרוגים שנהרגו מן המלחמה ועד עכשיו?
אלא אמרו: ודאי – טמא, ספק – טהור!
אמר ר' יהושע שמעתי ששוחטין אע"פ שאין נסכין, ואוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעין
קדשים קלין ומעשר שני אע"פ שאין חומה
שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

עדויות על העתיד לבוא![עריכה]

(ד)
משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע


ראו משנה ח, ז.
ר' חנניה מניח שהמקלל היה ממזר, אבל יחוסו התגלה רק כיוון שקילל.
אליהו ומשה נקראו בשמם כמו הלל ושמאי. סיום הברייתא מאזן בין המורחקים מהציבור לבין הגדולים שבו.



ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, ולא רצו חכמים לגלותם
אבל מוסרין אותן לבניהן ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע
כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב
רבי אומר לקרב אבל לא לרחק. רבי יהודה אומר חלוף הדברים
רבי חנניה בן עדו אומר: כדברי רבי הרי הוא אומר (ויקרא כד י) ויצא בן אשה ישראלית וגו'
והלא דברים ק"ו: מה משה רבינו לא רצה לגלות את הממזרין עד שנתגלו מעצמן
אליהו תלמידו של משה על אחת כמה וכמה שלא יגלה עד שיתגלו מעצמן.
מי שיש לו תלמידים קורין אותו רבי
נשתכחו תלמידיו קורין אותו רבן, נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו.