לדלג לתוכן

ביאור:תוספתא/נידה/ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת נידה פרק רביעי

[עריכה]

הפלה שאינה בצורת אדם

[עריכה]
(א)

המפלת חתיכה, סומכוס אומר משום ר"מ, וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר כדבריו

קורעין אותה, אם יש בהן דם - ה"ז נדה, ואם לאו אינה נדה.


ראו משנה ג, א-ב.
השאלות של ר' צדוק הופנו לרופאים!



המפלת מין קליפה, מין שעורה, מין עפר, מין יבחושין
רשב"ג אומר: ממעכתו ברוק על הצפורן. אם נמוח - הרי זו נדה, ואם לאו - אינה נדה.
א"ר אלעזר בר' צדוק: ב' דברים הוליך אבא מטבעין ליבנה
מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות, ובאו ושאלו את ר' צדוק
והלך ר' צדוק ושאל לחכמים, ושלחו חכמים וקראו לרופאים
ואמרו יש לה מבפנים, לפיכך מפלת כמין קליפות אדומות.
שוב מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות, ובאו ושאלו את ר' צדוק
והלך ר' צדוק ושאל לחכמים, ושלחו חכמים לרופאים
ואמרו שומא יש במעיה, לפיכך היא מפלת כמין שערות אדומות.

(ב)

המפלת כמין בהמה חיה ועוף – טמאה, דברי ר"מ. וחכ"א: עד שיהא בו מצורת אדם.

א"ר חנינא בן גמליאל: נראין דברי ר"מ בבהמה


ראו משנה ג, ב. ר' חנינא פוסק כר' מאיר במפלת מעין בהמה.



מפני שגלגלי עינו של בהמה דומין לגלגלי עיניו של אדם
וחכמים אומרים: כעוף, שאין בו מצורת אדם.
מעשה באשה אחת בצידן שהפילה דמות עורב ג' פעמים
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: כל שאין בו מצורת אדם - אינו ולד.

הפלה בצורת אדם

[עריכה]
(ג)

צורת פנים שאמרו. אחד מכל צורת פנים. חוץ מאזנים
וסנדל שאמרו דומה לדג שבים ר"ש בן גמליאל אומר: דומה ללשון של שור.

רבותינו אמרו: עד שיהא בו מצורת אדם.

ולמה אמרו סנדל? והלא אין סנדל שאין עמו ולד!
אלא שמא תפיל עמו זכר, ותהא מקולקלת לנקבה
או שמא תפיל עמו שנים: אחד לפני שקיעת החמה ואחד לאחר שקיעת החמה
מונה תחלת לידה לראשון וסוף לידה לאחרון.
שליא שאמרו, תחלתה כחוט הערב, וראשה כתורמוס, וחלולה כחצוצרת
ואין שליא פחותה מטפח. רשב"ג אומר: דומה לקורקבן של תרנגול.
ולא אמרו שליא ולד, אלא שאין שליא שאין עמה ולד.

(ד)
הטיבור - חיבור באדם עד טפח ליטמא ולטמא


חבל הטבור נחשב כחלק מהולד.
שפיר מרוקם – ראו משנה ג, ג.



אבל בבהמה – אינה חיבור
עור הבא כנגד פניו של אדם, בין חי בין מת - ה"ז טהור ומותר בהנאה.
ואיזו שפיר מרוקם? אבא שאול אומר: תחלת ברייתו בראשו
שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב. שני חוטמיו כשני טיפין של זבוב.
פיו מתוח כשערה, וגוייתו כעדשה
ואם היתה נקבה - גויתה כשערה לארכה.
פיו פתוח, ידים ורגלים אין בו.
ועליו מפורש בקבלה (איוב י י) הלא כחלב תתיכני וגו'.

(ה)

אין משערין את השפיר המרוקם במים, מפני שהמים עזין ומבערין אותו

ואין משערין אותו אלא בשמן, מפני שהשמן רך ומזכך


לדעת ר' יוסי השפיר הוא כמו חתיכה לא מזוהה, ראו לעיל הלכה א.



ואין רואין אותו אלא בחמה.
המפלת שפיר שאינו מרוקם, ר' יהושע אומר: ולד, וחכ"א: אינו ולד
ור' שמעון בר' יוסי אומר משם אביו: קורעין אותו. אם יש בו דם - הרי זה נדה, והבשר - ה"ז ולד.

הפלת שליה

[עריכה]
(ו)
השליא בבית - הבית טמא, דברי ר"מ.


ראו משנה ג, ד. כאן נוספו ר' יוסי ור' יהודה לר' שמעון. הם טוענים שאם שרידי הולד הוצאו לבית אחר – השליה לבדה אינה מטמאת, ומנסים להסיק שאם לא נמצאו שרידי ולד – אין השליה מטמאת.
ר' יוסי טוען שאם יצאה יד שאינה מחוברת לגוף הולד המת – אינה מטמאת.



רבי יוסי ור' יהודה ור' שמעון אומרים: הבית טהור.
אמרו לר"מ: אי אתה מודה, שאם הוציאוהו בספל בבית החיצון - שהוא טהור?
אמר להם: מפני שבטל בחיצון.
אמרו לו כשם שבטל בחיצון כך בפנימי אינו.
יצא מחותך או מסורס - אינו ולד, עד שיצא רובו
רבי יוסי אומר: עד שיצא כדרכו
יצא כדרכו - עד שיצא ראשו
רבי יוסי אומר: רוב ראשו. ואי זו רוב ראשו? - זו פדחתו.

(ז)

המפלת בריית גוף שאינו חתוך, שאין הבדל ברור בינו לבין השליה ובריית ראש שאינו חתוך - אינו ולד

יד חתוכה ורגל חתוכה - הרי זה ולד.


לא כר' יוסי בהלכה ו. הדינים של גוף ויד, חתוך ואטום – מתחלפים. בגוף, גם אם הוא אטום, מודדים את הגודל. ביד ורגל מודדים את החיתוך והצורה.



יד אטומה ורגל אטומה - אינו ולד. גוף אטום - ולד.
איזהו גוף אטום? - כדי שניטל מן החי ויחיה, הרי זה ולד. מן החי וימות - אינו ולד.

זכר או נקבה

[עריכה]
(ח)
המפלת ואינו ידוע מהו - תשב לזכר ולנקבה ולנדה


ראו משנה ג, ו-ז, ראו דברי ר' ישמעאל.



ולמה אמרו לזכר? שאם תראה יום ל"ד, ותחזור ותראה יום מ"א – תהיה מקולקלת עד יום מ"ח
נמצאת מונה תחלת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון
ולמה אמרו לנקבה? שאם תראה יום ע"ד, ותראה יום פ"א – תהיה מקולקלת עד יום פ"ח.
נמצאת מונה תחלת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון
א"ר ישמעאל: מעשה בקלופטרא מלכת אלכסנדריה, שהביאה שפחותיה שנתחייבו מיתה למלך
וקרעתן, ונמצא: הזכר נגמר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים ואחד
אמרו לו אין מביאין ראיה מכאן
ומהיכן מביאין ראיה? מי שנכנסה אצל בעלה, או ממי שבא בעלה ממדינת הים.