לדלג לתוכן

ביאור:תוספתא/מנחות/ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת מנחות פרק שלישי

[עריכה]

פיגול חצי קרבן

[עריכה]
(א)
השוחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר


ראו משנה ב, ב. חכמים כאן – ר' יוסי. חכמים שם – ר' מאיר.



המקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרין למחר - פגול וחייבין עליו כרת, דר"מ
וחכמים אומרים זה פגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת.

(ב)
שני בזיכי לבונה שנטמא אחד מהן – יקרב בטומאה ישרף בבית השריפה וחבירו יקרב בטהרה


ראו שם



ר' יהודה אומר: אין קרבן צבור חלוק, אלא שניהם יקרבו בטומאה.

(ג)
הקומץ והלבונה שנטמא אחד מהם - שניהם יצאו לבית השריפה.


כאן מודים גם חכמים, כי יש מגע פיזי של הלבונה בקטורת.


טומאה שיש לשמרה בסוד

[עריכה]
(ד)
היה מקריב שתי הלחם, ונטמאו בידו - אומרין לו: הוי פקח ושתוק.


 הקרבן מתבצע בחג השבועות, ואין לחמים נוספים, ולכן למרות שהלחם נטמא יקריב ממנו.



(ה)
היה מקריב סדרים, ונטמאו בידו - אומרין לו: הוי פקח ושתוק.


החלפת שתי הלחם נעשית בשבת.



(ו)
היה מקריב שני בזיכין, ונטמאו בידו - אומרין לו: הוי פקח ושתוק.


הבזיכים באים עם הלחם.



(ז)

היה מקריב מנחת כהנים ומנחת משיח, שממילא כולן לשריפה ונטמאו בידו - אומרין לו: הוי פקח ושתוק.

(ח)

היה מקריב מנחת פרים וכבשים, ביום חול ונטמאה בידו - אומר ומביאין אחרת תחתיה
אין שם אלא היא - אומרים לו: הוי פקח ושתוק.

(ט)
היה מקריב מנחת העומר, ונטמאה - אומר ומביאין אחרת תחתיה


למרות שמדובר ביום חול, אין לדעת רבי עומר תחליפי, כי הטקס נעשה פעם בשנה.



אין שם אלא היא - אומרים לו: הוי פקח ושתוק, דר"א בר"ש
רבי אומר: בין כך ובין כך, א"ל: הוי פקח ושתוק
שהעומר שקצרוהו שלא כמצותו פסול.

מה מתיר מה?

[עריכה]
(י)
תודה מעכבת ומפגלת את הלחם, והלחם מעכב - ואין מפגל את התודה.

כבשים מעכבין ומפגלין את הלחם, והלחם מעכב ואין מפגל את הכבשים.
הזבח מפגל את הנסכים, משקדשו בכלי, דברי ר"מ - ואין נסכים מפגלין את הזבח.

(יא)
קמץ בשתיקה, וכשהוא בא להקטרה הקטיר את הקומץ בשתיקה


ראו משנה ב, ה. והשוו לדיון בתוספתא זבחים ח, יב.
ר' מאיר מודה לחכמים אם לא קרב המתיר כמצוותו.
נראה שהברייתא מחפשת מקרה שבו מודה ר' מאיר, כדי להנגיד למשנה שבה מודים לו חכמים, ונאלצת לומר את המובן מאליו.
בסוף הברייתא נאמר שאין חצי מתיר מפגל את החצי השני, שהרי אין הוא מתיר אותו.



ואת הלבונה חוץ לזמנה - פגול וחייבין עליו כרת, דר"מ
וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר גם בקומץ וגם בלבונה.
דברי ר' מאיר אימתי? בזמן שיקרב מתיר כמצותו
אבל לן או שנפסל, או שיצא חוץ לקלעים, או שהקטירו פסולים את אחד מהן
אפילו חוץ לזמנו - פסול ואין בו כרת.
הקטיר אחד מהן היום ע"מ להקטיר מחבירו למחר - הכל מודין שפגול וחייבין עליו כרת.
שני בזיכי לבונה, שהקטיר הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת, דברי ר' מאיר
וחכ"א: אין כרת עד שיפגל בכל המתיר.
דברי ר"מ אימתי? בזמן שקרב השני כמצותו
אבל לן או שנפסל, או שיצא חוץ לקלעים, או שהקטירו פסולים את אחד מהן
אפילו חוץ לזמנו - פסול ואין בו כרת.
הקטיר את אחד מהם ע"מ להקטיר מחבירו למחר - הכל מודים שפגול וחייבין עליו כרת.
שני כבשי עצרת, ששחט הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת, דברי ר"מ
וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר
דר"מ אימתי? בזמן שקרב השני כמצותו
אבל לן או שנפסל, או שיצא חוץ לקלעים, או ששחטו פסולים וזרקו את דמו של אחד מהם
אפילו חוץ לזמנו - פסול ואין בו כרת.
שחט את אחד מהם היום ע"מ לאכול מחבירו למחר - הכל מודים שכשר
שאין הכבש מפגל ופוסל את חבירו בכל מקום. שהרי אינו מתיר אותו, אלא את הלחם