ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק תשיעי[עריכה]

המטה החבל וסרוגי המטה[עריכה]

(א)

כליבה ספסל של חייטין - טמאה טמא מת. פירש הימנה אבר אחד – טמאה, ושני אברים - טהורה.
עריסה של בנות - הרי זו טמאה טמא מת. היתה משמשת שכיבה - הרי זו טמאה מדרס.

שמוכרים עליה את הכלים - הרי זו טמאה טמא מת.


ראו משנה כד, ח, לעניין המיטה שמיועדת למסחר "של זגגים".
להמשך הברייתא ראו משנה יט, ב. לעניין השן של המעדר ראו משנה יח, ז.



היתה משמשת ישיבה ושכיבה - הרי זו טמאה מדרס.
מטה שנפחתו מעיין שלה, ואין חבלים מחוברין לה
ונשתייר בה כדי ישיבה ושכיבה - הרי זו טמאה מדרס
היו דבלולין יוצאין ממנה - הרי אלו טמאין, מפני שהוא מחזירן
החבל היוצא מן המטה עד ה' טפחים – טהור. מחמשה ועד עשרה - טמא
מעשרה ולמעלה - טהור עשרה וכל מטה הימנו.
הזה על החבל בתוך י' טפחים - טהורה
וכשהוא מטביל את המטה - צריך להטביל את החבל עשרה טפחים
כרע שהיא טמאה מדרס, וחברה למטה והזה על המטה - טהורה הכרע
וכן במזרן, וכן בשן של מעדר.

(ב)
החבל שהוא מסרג את המטה, אפי' מאה אמה - כולן חבור אחד


ראו משנה יט, א. כדי להוריד את רשת הדייגים למים מספיק חיבור קלוש של חבל, אבל כדי להעלות אותה עם משקל הדגים צריך חבל חזק ובדרך כלל הוא החבל של הרשת ואינו קשור אליה.



קשר בו חבל אחר, שאינו מסרג את המטה מן הקשר ולפנים – חבור. מן הקשר ולחוץ - אין חבור
הכניסו את החבל האחר לסירוג המטה לתוך ג' בתים, אפי' ק' אמה - כולן חבור אחד.
החבל הקשור בחרם, רשת דייגים אפילו ק' אמה - כולו חבור אחד.
קשר בו חבל אחר מן הקשר ולפנים – חבור, מן הקשר ולחוץ - אינו חבור
א"ר אליעזר בן יעקב: בד"א? דרך עלייה.
אבל דרך ירידה, אפילו קשור בקשור - כולו חבור אחד.
החוט שהשחילו למחט, אפילו קשור משני צדדין - הרי זה אינו חבור
הכניסו לבגד - החוט חבור לבגד, ואין המחט חבור לחוט.
המשיחות, והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות
תפורות – חבור. קשורות - אינן חבור.
רשב"ג אומר: שבמטפחות הסורק, אפילו קשורות הן - חיבור, מפני שהוא רוצה בקיומו
המשיחות והרצועות שבשק ובקופה, תפורות – חיבור. קשורות – אינן חיבור
ושבאזני כלי חרס, אפי' תפורות - אינן חבור, שאין חבור לכלי חרס.

טומאת המת וטומאת הזב, והקשר בין המזרן למיטה[עריכה]

שירים שבכרעי מטה, אפוצין מהודקים – חבור. רפין - אינן חבור

ושבידי הזב, אפי' אפוצין - אינן חבור.


לעניין הזב והטבעות שעליו השוו ספרא זבים פרק ג.



(ג)

זה מסוף הלכה ב חומר מדרס מבזב

מזרן שהוא מכרך בו את המטה, והכניסו לבית שהמת בתוכו

אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא - המטה טמאה ככלים הנוגעים במת
דרס עליו על המזרון הזב בתוך י' טפחים - הוא טמא ומטה טהורה.
מזרן שהוא מכרך בו את המטה, ונגע בהן המת - טמאין טומאת שבעה
פירש – טמא טומאת שבעה
נגע בהן השרץ - טמאין טומאת ערב. פרשו - טמאין טומאת ערב
נגעו בהן משקים – טמאים. פרשו - פסולין.
זה הכלל: כל טומאה ששוה מטה למזרן, כגון המת והשרץ והמשקין
כולם המטה והמזרן חיבור אחד, אפילו מאה אמה
וכל טומאה שלא שוה מטה למזרן, כגון טומאת הזב והזבה
עד עשרה טפחים - חבור לטומאה, הנטמא בזב יתר על כן - אינו חבור
ר' אלעזר בר ר' צדוק אומר משום רשב"ג: עד שבעה טפחים.