ביאור:תוספתא/זבים/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבים פרק ראשון[עריכה]

ראיות זוב והפסקות[עריכה]

(א)

הרואה ראיה אחת של זוב - ב"ש אומרים: כשומרת יום כנגד יום, וב"ה אומרים: כבעל קרי
אלו ואלו מודים שטובל ואוכל את פסחו לערב

אמרו ב"ה לב"ש: אי אתם מודים שהוא טובל ואוכל את פסחו לערב?

אמרו להן ב"ש: אי אתם מודים שאם יראה למחר שהוא טמא?
הרי הוא כשומרת יום כנגד יום, שאם תראה למחר שהיא טמאה.
המסיט את הראייה - ב"ש אומרים: תלוי, ב"ה אומרים: טהור
משכבו ומושבו - ב"ש אומרים: תלוי, ובה"א: טהור.
ראה שתי ראיות, המסיט את שתיהן - טמא כדברי ב"ש
וב"ה אומרים: המסיט את הראשונה טהור ואת השניה טמא.
משכבות ומושבות שבין ראשונה לשניה, ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין
ראה אחת מרובה כשתים, המסיט את כולה טמא, דברי ב"ש
וב"ה אומרים: אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה בלבד.
אמר ר"ע: לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים
ובשני הפסיק, ובשלישי ראה אחת - שאין זה זב גמור
על מה נחלקו? על שראה אחת בראשון, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה שתים
ב"ש אומרים: זב גמור, ובה"א: מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים - ופטור מן הקרבן.

(ב)

כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים, אמר: כל מי ששמע טעם על חבירו יבא ויאמר!

אמר לפניו ר"ש משום ר"א בר יהודה איש ברתותא

לא נחלקו ב"ש וב"ה על שראה אחת בראשון, ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים - שאין זה זב גמור
על מה נחלקו: על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה אחת
אמר לו: [לא] כל הקופץ משתבח, אלא הנותן את הטעם!
אמר לפניו ר"ש: כך אמרו ב"ה לב"ש: מה לי כשראה שתים בתחלה ואחת בסוף?
אמרו להן: כשראה אחת בתחלה ושתים בסוף - ביטל יום הטהור את הראייה, ויש בידו שתי ראיות
כשראה שתים בתחלה ואחת בסוף, הואיל ונזקק לספירת שבעה
בטל הראייה את יום הטהור, ויש בידו ג' ראיות
חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר"ש.
ר"א בר' ינאי אומר משום ר"א חסמא לפני רבי: לא נחלקו ב"ש וב"ה
על שראה אחת בראשון, ואחת בשני, ובג' הפסיק, וברביעי ראה אחת
ועל שראה אחת בראשונה, ובשני הפסיק, ובשלישי וברביעי ראה שתים - שאין זה זב גמור
על מה נחלקו? על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים, ובשני הפסיק, ובשלישי וברביעי ראה אחת
אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל לפני ר"ע, משום ר' ישמעאל
לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה קרי בשני, שהוא סותר את שלפניו
ועל הרואה ברביעי, שאין סותר אלא יומו
על מה נחלקו? על הרואה בשלישי.

(ג)
כל קרי מטמא בכהנים - סותר בזב.


אם ראה קרי ביום השמיני, אחרי שבעה ימי זיבה – מביא שני קרבנות, לשלושת הימים הראשונים – ולשלושת האחרונים. אבל אם ראה קרי בערב היום השמיני – הקרי מבטל את הזיבה השניה וחייב רק קרבן אחד.



זב מותר בתשמיש המטה בימי גמרו, ולא סותר אלא יומו
כיצד? ראה לאור שמיני - מונה בתחלה ומביא קרבן אחד
ראה יום שמיני - מונה בתחלה ומביא שתי קרבנות.

ראיה אחת שהיא כשתיים: זמן וכמות[עריכה]

(ד)

כמה הוא כדי טבילה וסיפוג? כדי שיראה ויטבול ויעלה ויסתפג.
וכמה שיעורה של ראייה מרובה? כמגדיון לשלוח, שהן כדי שתי טבילות ושתי ספוגין

ר"ש אומר: כדי הקפת הבית מבפנים.


ראו משנה א, ה-ו.
השלמתי לפי ספרא זבים פרק א, עיינו שם.



משלו משל, למה הדבר דומה? לחבל של מאה אמה
כיצד? ראה בתחלת מאה, ובסוף חמשים, ובסוף מאה הרי זה זב גמור
ראה בתחילת מאה ובתוך חמישים ובסוף מאה
או בתחלת מאה ובסוף מאה - אין זה זב גמור
היה מפסיק ורואה - כל שכן "הוא טומאתו." (ויקרא טו ג).
זה הכלל: כל זמן שהיא מרובה - כ"ש "הוא טומאתו." (ויקרא טו ג).
כיצד? ראה שלש ראיות, אם אין בין ראשונה לשלישית כדי טבילה וסיפוג - אין בידו אלא אחת
ראה אחת מרובה כשתים, אם יש מתחלתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג - יש בידו שתי ראיות
ואם לאו - אין בידו אלא אחת
ור' יוסי אומר: אין בידו אלא אחת.
ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות, אע"פ שאין בה כדי טבילה וספוג - יש בידו שתי ראיות
מפני ששני ימים חולקים אותה
וכן היה ר' יוסי אומר: ראה אחת בין השמשות - ספק לטומאה ופטור מן הקרבן
שתים בין השמשות - ספק לטומאה וספק ולקרבן
אחת ודאי, ושתים בין השמשות, ושתים, ושתים ודאי - ודאי לטומאה וספק לקרבן
שתים, ואחת בין השמשות, או שתים בין השמשות ואחת ודאי - ודאי לטומאה ודאי לקרבן.