ביאור:תולדות - לקום ולפעול כאדם, רק כאדם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

פרשת וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת: לקום ולפעול כאדם, רק כאדם, תשס"ט / מוטי לקסמן

פרשת השבוע, פרשת "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת", נפתחת באמירה ייחודית במקרא: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט). הייחודיות אינה בראשית האמירה (1) אלא בחלקה האחרון.

הייחודיות הבולטת באמירה זו היא בכפילות התוכן: שני חלקי הפסוק משדרים תוכן אחד, יצחק הוא בנו של אברהם. מה ניתן להבין מחזרה ספרותית זו? דברי יונתן הם בחינת מסגרת דיון: "בגלל שהיה דיוקנו של יצחק דומה לדיוקנו של אברהם היו בני אדם אומרים באמת אברהם הוליד את יצחק". אבל למה צריך לומר: "באמת אברהם הוליד את יצחק"?

רש"י מבין בכך הרחקת לזות שפתיים אפשרית: "ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק".

פרשנים אחרים מציעים לראות בחזרה זו הדגשת יתרון יצחק על ישמעאל (2).

אני מציע לראות בכך רמיזה נוספת של המספר המקראי לגבי ניסיון העקידה. בפרשיות השבוע הקודמות ראינו מספר רמיזות ביקורתיות כלפי ניסיון העקידה (3).

גם הפעם.

בבחינת: אב מסוגל להעלות את בנו לקרבן ולהניף על צווארו את המאכלת?

נראה לי שגם לסופר המקראי קשה לעכל זאת. האמירה הנוכחית, באה כאילו לומר, כן למרות הכל מדובר כאן באב ובנו, יצחק הוא בנו של אברהם.

האם בהמשך המסופר בפרשת השבוע אפשר למצוא היבטים נוספים?

נתמקד בדמותו של יצחק.

איזו דמות מתאר הסופר המקראי?

בפתיחת הפרשה נראה יצחק יוזם ופעיל: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" בראשית כה, כא). הוא פונה לה', וה' נעתר לו, בבחינת קשר ישיר, כמעט כמו הקשר בין אביו אברהם לה'.

כמעט אמרנו ולא במקרה. זוהי היזמה היחידה והאחרונה של יצחק.

מצד אחד חוזר הסיפור שפגשנו בתולדות אברהם, סיפור שאינו מוסיף כבוד רב (4). גם יצחק, כמו אביו אברהם, מציג את אשתו כאחותו למען הצל עורו (5).

יצחק רוצה לברך את בנו בכורו האהוב עליו, עשיו, אבל רעייתו רבקה מסיטה בערמה את הברכה העיקרית ליעקב בנה האהוב (6). בהקשר לכך, ניתן להוסיף שרבקה קיבלה מסר אלוהי יעקב הוא יהיה הבכיר בין שני הבנים (7). יעקב אינו יודע על כך דבר!

רבקה אף משכנעת ברמייה, את יצחק, לשלוח את יעקב לחרן כדי למצוא כלה (8), ולמעשה היא רוצה להרחיק את יעקב מזעמו המסוכן של עשיו (9).

גם ביחסים עם השכנים אין יצחק מנהיג ומוביל, כמו אביו אברהם [10].

מכאן, וודאי לא ייפלא שדמותו של יצחק אינה מעוררת אהדה רבה בקרב פרשנים, להיפך הוא מוצג כדמות פסיבית, כדמות שמצויה בין שני ענקים: האב אברהם והבן יעקב [11].

אכן, יצחק שאביו הניף על צווארו מאכלת, יצחק שאשתו רימתה אותו פעמיים, יצחק שבנו יעקב שיקר אותו בפניו, יצחק ששכנים גרשוהו מבארות שחפר, מה אפשר לומר עליו לזכותו?

אפשר ואפשר.

"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז), שר הממשל.

אבל זו לא רק שירה, זו עצה לחיים.

אנשים לא מעטים חשו את המאכלת על צווארם, בין אם הייתה זו מאכלת פיזית או רוחנית.

יש כאלה שכרעו ונפלו. אחרים מתוך הכאב, מתוך החורבן, מתוך האסון קמו והמשיכו לחיות וליצור ולתרום.

כך גם יצחק.

לאחר ההתנסות בעקידה הוא נישא ואהב את רבקה.

שכנים גרשוהו, הוא חפר בארות חדשות.

בנו יעקב רימהו, הוא צייד אותו בברכת הדרך לארם [12].

יצחק הוא היחיד משלושת האבות שלא נטש את הארץ!

יצחק לא הפיץ אמונה חדשה, ולא התערב לפתור בעיות עולם, הוא פשוט היה ופעל במיטב שיכול היה. האם לא כך התכוון ביאליק כאשר הוא שר: יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶשׁ, / רֹקְמֵי חַיֵּיהֶם בַּסֵּתֶר, צְנוּעֵי הָגוּת וַעֲלִילָה, / חֹלְמִים נַעֲלָמִים, מְמַעֲטֵי דְבָרִים וּמַרְבֵּי תִפְאָרֶת; / [...] אֳמָנֵי הַשְּׁתִיקָה הַיָּפָה וְכֹהֲנֵי דִמְמַת אֱלֹהִים, / לֹא-תִשְׁלֹט עֵין זָר לְעוֹלָם בְּחַג נַפְשְׁכֶם וּבְאֶבְלָהּ; אוֹר אֶחָד לְעֵינְכֶם תָּמִיד, אוֹר שָׁקֵט וְנוּגֶה, / וּבַת-שְׂחוֹק אַחַת, רַבַּת בִּינָה וּסְלִיחָה, לְשִׂפְתֵיכֶם, לִפְקֹד בָּהּ, בְּלִי הַכְרֵעַ כַּף, אֶת-כָּל-הַבָּא לִקְרַאתְכֶם: / הַגְּדוֹלוֹת עִם-הַנִּקְלוֹת, כַּצְּדָקוֹת כַּחֲטָאִים גַּם-יָחַד; / אַט אַט, כְּמוֹ עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת, תַּעַבְרוּ בִּנְתִיבוֹת חַיִּים, / וְלִבְּכֶם עֵר, וְאָזְנְכֶם קַשּׁוּבָה, וְעֵינְכֶם מְשׁוֹטֶטֶת תָּמִיד, / וְנַפְשְׁכֶם חֲרֵדָה לִקְרַאת כָּל-רַחַשׁ יֹפִי וְנִדְנוּד תִּפְאָרֶת [13].

הארות ומראה מקום

(1) הביטוי "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת" או "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת" מופיע במקרא גם בהתייחס לדמוית אחרות: נח (בראשית ו, ט); תרח (בראשית יא, כז); ישמעאל (בראשית כה, יב); עשו (בראשית לו, א), ויש דוגמאות נוספות.

(2) "לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית. אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו הגמורה כדכת' כי ביצחק יקרא לך זרע" (רשב"ם); באופן דומה טוען הרמב"ן: :"ולכך חזר והשלים אברהם הוליד את יצחק, לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד אחר" (רמב"ן).

(3) ראה, למשל, דברי לפרשת "וירא": "גם לשרה אמנו זכות דיבור", תשס"ט; ולפרשת "חיי שרה": אברהם הגדול בודד בעולם, תשס"ח. מופיעים באתר http://www.notes.co.il/moti.

(4) בראשית יב, י–כ, כ, א–יג.

(5) "וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא" (בראשית כו, ז).

(6) בראשית כז, ה–כט.

(7) "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה, כג).

(8) "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כז, מו).

(9) "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" (שם, מג–מה).

[10] יצחק אינו יכול להשתמש בבארות שחפר אביו, כי פלשתים סתמום. אבל גם בארות חדשות שהוא חופר הוא נאלץ לנטוש, מגורש על ידי השכנים (בראשית כו, יד–כג).

[11] "יצחק אבינו נראה כפחות פעיל בתולדות האבות, פחות פעיל מאברהם אביו ופחות פעיל גם מיעקב בנו [...] יצחק עומד בין שניהם [אברהם אביו ויעקב בנו], באמצע, את האמונה הצרופה באלהים קבל מאת אביו. כל תפקידו איננו אלא לקיים אמונה זו ולבצרה" (רדצ"ה, בתוך יהודה קיל, ספר בראשית, ירושלים 2000, עמ' ריח); "[יצחק] הוא היחיד מבין שלושת האבות, שביטא את חיבת הארץ רק בישיבה סבילה" (שם, עמ' ריט).

[12] בראשית כח, א–ד.

[13] מתוך חיים נחמן ביאליק, יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, תרע"ה, אב, ביער מאלין.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה בmotele777 @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-03.

תגובות[עריכה]

מאת: רמי ניר

הלא הסופר המקראי יכול להמציא "צחוקים" ללא גבול...

ורק טיפש "בחור אידיוטי" יאמין לכתביו של "סופר מקראי"...

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0106_2