ביאור:שמשון בתמנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



התנהגותו של שמשון לאחר חתונתו (שופטים יד-טו) מוזרה ביותר:

שמשון שאל את הפלשתים חידה שלא היה להם שום סיכוי לענות עליה ("מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" - רק שמשון עצמו יכל לדעת למה הכוונה, כי הוא הרג את האריה ומצא דבש בגוייה שלו). למרות זאת הפלשתים הצליחו לפתור את החידה (לאחר איומים על אשתו של שמשון...). מה ההגיון לשאול חידה שאין אפשרות מעשית לענות עליה? ומה החכמה לפתור חידה ע"י איומים על האישה? איזה מין משחק זה?!
שמשון - במקום להפסיד בכבוד ולתת להם את הפרס שהבטיח מרכושו הפרטי - הרג שלושים איש מהם ונתן את בגדיהם לפותרי החידה!
לאחר מכן הוא עזב בכעס את אשתו וחזר לבית הוריו. החותן שלו (הפלשתי מתמנה) באופן טבעי לא רצה שבתו תישאר בודדה, ולכן הוא השיא אותה למישהו אחר. כששמשון שמע את זה הוא מאד כעס, אבל לא העניש את החותן שלו אלא את כל הפלשתים - הוא שרף את שדותיהם בעזרת "שועלי שמשון". למה שמשון העניש את הפלשתים ולא את החותן?!
לאחר מכן שרפו הפלשתים באש את אשתו של שמשון ואת אביה, ושמשון שוב התעצבן עליהם והכה אותם "שוק על ירך, מכה גדולה". אם שמשון כעס על החותן, שנתן את אשתו למישהו אחר - למה הוא בא לנקום את נקמתו?!

מה ההגיון בכל הנקמות האלו?

תשובה א: אין הגיון, ולא אמור להיות הגיון. שמשון בסך-הכל חיפש סיבות ותואנות לפגוע בפלשתים. בכל פעם שפלשתי כלשהו עשה לו משהו - הוא ניצל את ההזדמנות כדי לפגוע בכל הפלשתים.

תשובה ב [בערך ע"פ רב מישיבת הר-עציון]: יש הגיון. נסביר את מעשיו של שמשון לפי הסדר.

החידה של שמשון לא נועדה לבחון את שכלם של הפלשתים. יש הרבה דרכים להסביר את משמעות החידה (ע' למשל בספר "עוז וענווה"). למשל: ייתכן שבזמן החתונה הפלשתים צחקו על ישראל, שהם עובדים כל-כך קשה ובסוף הפלשתים באים ואוכלים הכל. שמשון השיב להם "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק", כלומר - 'בסוף אנחנו, בני ישראל, נתגבר עליכם ונאכל אתכם, וזה יהיה לנו מאד מתוק'. שמשון גם טען שיש לו 'הוכחה' שהמשפט שאמר אכן נכון, ואת ההוכחה הזאת צריך למצוא בשטח. הוא הקציב לפלשתים שבעה ימים להסתובב בשטח ולמצוא את ההוכחה (הוא גם אמר להם בפירוש: "אם תגידו... ומצאתם" - כלומר לא מספיק להגיד אלא צריך גם לחפש ולמצוא). הפלשתים לא ניסו בכלל למצוא את ההוכחה - הם רצו להראות לשמשון שהוא טועה, ולשם כך איימו על אשתו וגרמו לה לגלות את החידה. בכך הם רצו להראות לשמשון שהפלשתים שולטים גם בו, דרך אשתו, ואין לו סיכוי להתגבר עליהם.
כדי להבין את ההמשך נשים לב לחיה אחת קטנה: גדי העזים ששמשון הביא לאשתו בתמנה (שופטים טו א). גדי עזים נזכר בעוד מקום בקשר לעיר תמנה: בבראשית לח יג והלאה, כשיהודה עלה לתמנה, הוא ראה בדרך זונה, וביקש ממנה לבוא אליה, תמורת גדי עזים. אם שמשון הביא לאשתו גדי עזים - כנראה שהוא התייחס אליה כאל זונה. כנראה שהוא חשב שהפלשתים פיתו את אשתו וזנו איתה, וכך שכנעו אותה לגלות את סודו. שמשון לא ידע שום דבר על האיומים הנוראיים שאיימו על אשתו לפני שגילתה את החידה. הוא ציפה שהיא תעזור לו ותגיד "אני גיליתי להם את הפתרון - הם רימו - לא מגיע להם לקבל פרס". כעונש על כך שהפלשתים זנו עם אשתו - הוא הרג 30 איש מהם.
כאמור, שמשון עזב את אשתו כי חשב שהיא זנתה. אבל כעבור זמן מה הוא רצה לבוא אליה, ולכן הביא לה אתנן: "ויהי מימים בימי קציר חיטים, ויפקוד שמשון את אשתו בגדי עיזים, ויאמר: 'אבואה אל אשתי החדרה'; ולא נתנו אביה לבוא. ויאמר אביה: 'אמור אמרתי כי שנוא שנאתה, ואתננה למרעך...": מתוך דבריו של החותן, הבין שמשון שהאישה אינה זונה כמו שחשב, אלא אישה צנועה. הוא בוודאי חקר את חותנו וגילה את האמת - האישה גילתה את הסוד כי הפלשתים איימו עליה שישרפו אותה באש! כעונש על האיום המרושע הזה, החליט שמשון לשרוף באש את שדותיהם של הפלשתים - מידה כנגד מידה.
ולאחר שהפלשתים שרפו באש את אשתו ואת חותנו - כבר היתה לו סיבה מוצדקת להרוג אותם - נקמת דם.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של ? שפורסם לראשונה בשיעור בישיבת הר-עציון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/jmjon_btmna