ביאור:שמואל והמלוכה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ביסוד ההתנגדות של שמואל הרצון של העם למנות מלך אבסולוטי שכולל תפקידי הנהגה ושפיטה גם יחד ולכן הוא למעשה מעל החוק והוא החוק. מודל שמייצג אותו שאול שגם מקריב וגם מתנבא. לעומת זאת המודל של יהושע ודוד, הוא מודל של מלך כמנהיג ללא סמכויות שפיטה, אשר נועץ גם בנביא וגם בכהן לביצוע משימותיו.

מצוות המלך וחיוניותו

כאשר אנחנו קוראים את ספר שמואל אנחנו נתקלים בסיפור המלוכה ואנחנו תמהים מדוע כועס הנביא. במקרא עצמו כתוב כי כאשר תבוא הדרישה לשים מלך ככל הגויים - יושם מלך אשר יבחר ה'. הדרישה להיות עם נורמלי בהחלט מקובלת, בכפוף לשתי הגבלות עיקריות: המלך חייב להיות מקובל על ה' (באמצעות נבואה או משפט האורים של הכהן), ואסור לו להיות נוכרי.

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. (דברים י"ז י"ד-ט"ו)

אף משה פותח את ברכותיו לשבטים, כאשר הוא מציין להם את היעד שהוא לא שבטים נפרדים אלא מלכות שמאחדת את כולם ביחד

"וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל." (דברים פרק לג פסוק ה)

בספר שופטים מסופר פעמיים כי ישראל עושים מעשים לא מתוקנים (פסל מיכה ופלגש בגבעה) בשל העובדה כי

"בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה. " (שופטים י"ז ו', שופטים כ"א כ"ה)

מהספר אפשר להבין כי אם היה מלך, לא היו מגיעים להתדרדרות הזו של עבודה זרה וגילוי עריות. המלך אם כן נתפס כמי שכופה את המצוות על העם, ומכריחם ללכת בדרך הישר.

הציפייה למלך

אף חנה בתפילת ההודיה שלה על בנה שמואל, מראה כמיהה למלך, מתפללת עליו, ואולי אף רומזת עליו שצמיחת המלך קשורה לבנה.

"יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם--יְהוָה, יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ." (שמואל א', ב' י')

ואף כאשר בא הנביא אל עלי הכהן עם נבואת הזעם שלו, הוא גם מבשר לו שה' יבנה לשמואל בית נאמן שהתהלך לפני משיחו - מלכו.

"וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן, כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה; וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן, וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי-מְשִׁיחִי כָּל-הַיָּמִים." (שמואל א' ב' ל"ה)

אם כן השאלה מתעצמת, הרי שמואל ידע על המצווה בתורה, ועל כך שהוא נועד להכתיר את המלך ומדוע הוא כעס? השאלה מתעצמת יותר כאשר אנו רואים שהעם לא כופר בסמכות הנביא ובוחר לעצמו מלך בשיטה כל שהיא, אלא מבקש מהנביא שהוא הוא יבחר מלך שרצון ה' בו כפי שמתואר בתורה.

הפרדת הרשויות

התשובה מתחילה להיות מובנת לאור מעשיו של שמואל שמשמש בעיקר כשופט, השופט על פי חוקי התורה שלמד מעלי הכהן במשכו שילה, כנציגו של ה' על פי ההנחיה של התורה. כדאי לשים לב שמערכת המשפט האזרחית שכוללת משפט ואכיפה מופרדת מהמלך שענינו להנהיג את ישראל מבחינה מדינית ולצאת למלחמות. מהפסוק ניתן לראות כי השוטרים סמוכים וכפופים לשופטים, ולא למך שמוזכר בפרשיה אחרת ואינו הכרחי כמותם.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק." (דברים ט"ז י"ח)

לאחר שראה כהנים שביזו את ה', הוא בונה מערכת משפט, ומסתובב בארץ בכדי להנחיל אותה. לא ברור אם הייתה לו מערכת אכיפה של שוטרים לצידו, או שישראל קיימו את פסיקותיו המשפטיות באופן וולנטרי, בשל מעמדו הנבואי.

וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל--אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה.

שמואל מנסה להוריש את מערכת המשפט שבנה, וממנה את בניו להיות שופטים כנראה על פי חוקי התורה, אבל הם מעוותים אותם ולוקחים בצע ושוחד, ולכן העם מתייאש מחוקי התורה שהתעוותו ומאבד בהם את האמון ורוצה לפנות אל סמכות שיפוטית אחרת. על פי הפסוק במשלי. "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט, יַעֲמִיד אָרֶץ" (משלי כ"ט ד') ובזה למעשה העם דוחק את הסמכות השיפוטית של שמואל.

בקשת מלך שופט

"וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם. וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה. (שמואל א, ח' ד'-ו')

אם כן העם מבקש מלך לשופטינו וכאן הוא הדגש, שהרי לכאורה הם היו צריכים לבקש מלך "שיצא לפנינו וילחם את מלחמותינו" ולאו דוקא לשופטינו. העם מבקש לבטל את הפרדת הרשויות, ושהמשפט הציבורי יהיה על פי חוקי מלך אנושיים והגיוניים ולא על פי חוקי התורה. אבל על פי התורה, המשפט שצריך להיות בידי הכהנים או החכמים הוא משפט מסוג אחר. לא משפט אנושי אלא משפט אלוהי, ומערכת לעומתית שמבקרת את כוחו של המלך, ואיננה תחת סמכותו.

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט." (דברים י"ז ח'-ט')

במצב שבו המלך הוא המשפט, ישנה סכנה של שכחת אלוהים, ושל עבודת אלילים שכן המלך ביותו שופט עלול להיות מעל המשפט. וכמו באומות של תקופתם המלך היה החוק. ולכן הקב"ה מקביל בין עבודת האלילים שלהם ונטישתם את האמונה בו, לבין נטישתם את שמואל מהתפקיד השיפוטי שלו.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ. וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם: אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.

הדבר מסתמך על כתוב מפורש כי המשפט הוא של אלוהים ולא של המלך, וכולם צריכים להיות שווים בפני המשפט אף המלך, ואם המלך הוא שופט, כיצד יהיה שווה במשפט?

"לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. (דברים פרק א פסוק יז )

מובן שאם מלך שופט, אין כאן כבר שיויון. ולא שייך הקרבת המשפט אל ה' במקרה שיש ספק. ואין ספק שבפסוק מדובר על כהן שופט, כדוגמת שמואל, שיכול להביא את המשפט בפני אלוהים.

משפט המלך

ולכן הקב"ה אומר לו, אם הם רוצים את "משפט המלך" ולא את משפט ה', תתן להם, תקבלו מלך אבל עם אזהרה בצידו של משפט זה. רק תזכיר להם שחוקי המלך יכולים להיות מאוד קשים ושרירותיים. כי הם נתונים בידיו של בשר ודם. ואחרי ששמואל אומר להם, שהוא יקח את בנותיהם ובניהם, ואת שדותיהם ורכושם, וכו' העם בכל זאת מעדיפים את משפט המלך. (בפועל לא ברור אם היו מלכים שעשו כפי שכתוב במשפט המלוכה והאם שאול ביטל את נישואי מיכל לדוד מתוקף החשבת סמכות משפט המלך.)

העם בשלב השני מתקן את דבריו ומבקש לא רק מלך לשופטינו, כפי שביקש קודם, אלא גם מלך שיצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו, כפי שכתוב במקור נוסף לתפקידו של המלך בבמדבר כ"ז (ט"ו-י"ד)

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר. טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה."

במקור זה שנכתב כאשר משה מבקש שהקב"ה יבחר מנהיג חדש, כתוב בפירוש בהמשך שהוא יצא למלחמה על פי משפט האורים שהיו אצל הכהן. כלומר כפיפות מסויימת אל הכהן הגדול אשר משרת לפני ה'. ובכך למעשה כפיפות לאל.

אף שהעם מוסיף את הפונקציה החשובה "ששכח" בנוגע למלחמות, הוא עדיין רוצה מלך שישפוט.

"וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ. כא וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם; וַיְדַבְּרֵם, בְּאָזְנֵי יְהוָה. (שמואל א ח' י"ט-כ"א)

אם כן ברור מה חטאתם חטאתם של ישראל. בישראל ישנה מערכת משפט על פי חוקי התורה, אך העם רצה מערכת משפט אנושית על פי חוקי המלך כמו בכל העמים, ולכן הוא מואס את הקב"ה שחוקק את החוקים הללו, ואת שמואל ששופט על פי החוקים הללו, אך מערכת משפט זו היא לגיטימית אם העם רוצה אותה.

העימות בין המלך לכהן ונביא

כאשר שמואל מכתיר את שאול (פרק י') הוא שוב טורח להזכיר להם מי הוציא אותם ממצרים ומי הצילם מידי אוייביהם, בכדי לגרום להם שלא ישכחו את ה', ושהמלך ידע להתבטל כלפי ה'. ולבסוף הוא מזכיר שוב את משפט המלוכה ואף כותב אותה, בכדי בכדי לקבע את סמכותו המוחלטת של המלך כנגד העוררים עליו. שאול הוא למעשה התגלמות של "המלך לשופטינו". מלך בעל סמכויות על. גם יכולת שפיטה וגם יכולת נבואה, שאולי גם כרוכות אחת בשניה.

מאוחר יותר אנו רואים שחטאו של שאול היה שלא חיכה לשמואל לקבל אישור לצאת למלחמה, כפי שהיה צריך להיות. או שלא השמיד את עמלק, כפי שחוק התורה קובע. היינו שהמלך קיבל או לקח לעצמו מעמד חזק מדי, שבו הוא כבר לא מציית לנביא השופט או לחוקי התורה, וקובע לעצמו את משפטיו וחוקיו. או שהוא בעצמו מקריב קורבן במקום לעזוב זאת לכהן, או שהוא נלחם בעמלק, אבל עושה זאת לפי הפרשנות שלו ולא לפי החוק המקראי הברור בעניין.

פרשה נוספת של התנגשות קשה בין הכהונה למלוכה, היא פרשת כהני נוב ששאול מאשימם בבגידה. שאול שנוקט בדרכו מחשיב את עצמו מעליהם ומחסל את כל עיר הכהנים בשל מה שנראה בעיניו כבגידה בו. (בפרק כ"ב) בעוד שעבדיו יראים מהכהנים ומסרבים לפקודתו, דואג האדומי הורג אותם. ולמעשה את מה שלא עשה שאול בעמלק הוא מבצע בעיר הכהנים. "וְאֵת נֹב עִיר-הַכֹּהֲנִים, הִכָּה לְפִי-חֶרֶב, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק; וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה, לְפִי-חָרֶב." בפרשיה זו אפשר לראות שהוא הפנים את משפט המלוכה וסבר כי לכהנים אין שום מעמד נפרד לצידו. הם נשלטים בידו כמו כל העם. והכהן היחיד שנצל אביתר בורח אל דוד שמעניק לו מעמד מיוחד ושואל אותו במלחמותיו, כפי שכתוב בתורה. במאמר המוסגר כדאי לציין שלשאול יש בטן מלאה על שמואל, בשל המקלט שנתן לאוייבו דוד, אך מכיוון שאינו יכול לגעת בשמואל שמחשיבו כאביו, הוא מוציא את הכעס על כהנים אחרים.

מעבר לכך כל התנהגותו של שאול כי כמלך אבסולוטי מעל לחוק. הוא מצווה להרוג את דוד כאשר הוא חושד בו. הוא מבטל את נישואי מיכל בתו לדוד ונותנה לאיש אחר. הוא נוזף בוולגריות ביהונתן שמגלה אהדה לדוד. והוא לא נועץ בנביא ובמלך בצעדיו ומלחמותיו. ולכן כאשר הוא במצוקה במלחמת הגילבוע, ה' גם לא עונה לו.

הקדמת רפואה למכה

יתכן מאוד שההסתייגות של שמואל מהמלך, הייתה בגלל הדאגה הגדולה מהסמכות שתנתן למלך שיהפוך להיות שליט עריץ ושהמלכות תסתאב, כפי שרואים במעשיהם של מלכים מסויימים. ולכן שמואל היה חייב להביע הסתייגות נמרצת מעניין המלוכה. בכדי שבישראל תושרש התפיסה שהמלך אינו כל יכול. שיזכרו לדורות כי הנביא החשוב של תקופת השופטים, לא אהב כל כך את סוג המשטר הזה, ודגל במשטר שבו ה' יהיה המלך, וכך לפחות בעיני העם הם לא יתנו לגיטימציה מלאה למשטר לעשות ככל העולה על רוחו. יתכן שמעשיו של שמואל היו בגדר חיסון כנגד צייתנות עיוורת שאיפיינה משטרים רבים, ונתנה כוח לעם להתמודד עם מלכים עריצים, שביקשו להלאים לעצמם את כל הפונקציות השלטוניות.

לאחר מותו של שאול מתברר כי לתת סמכויות כה מופלגות בידי המלך יכול להיות הרי אסון, ודוד הוא מלך שנותן הן לכהן והן לנביא את הכבוד המגיע להם. בתחילת צמיחתו של דוד הוא מתואר כאהוב בשל העובדה שהוא יוצא ובא לפני העם, כמו שהמלך היה אמור להיות. "וְכָל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אֹהֵב אֶת-דָּוִד: כִּי-הוּא יוֹצֵא וָבָא, לִפְנֵיהֶם." ולאחר מכן מסופר עליו שכאשר יש לו הכרעות הוא שואל בה', באמצעות הכהן שאיתו האם חעשות את המעשים, בדיוק כפי שכתוב בתורה.

לסיכום לפי תפיסתו של שמואל, ה' שהוא מלך העולם הוא המחוקק ולכן הוא צריך לבדו צריך להיות המלך, כאשר ישנה הנהגה רוחנית שמובילה את העם, אבל לא כופה עליו דרך מסויימת. מלך בשר ודם אסור לו להיות מחוקק משל עצמו. והוא צריך להנהיג את העם ולהוציא אותם למלחמה על פי חוקי ה', חוקי התורה ועל פי רצונו של ה' שמופיע באורים ותומים שאצל הכהן. ישנו חשש גדול שהמלך יתפוס עצמאות ויהפוך להיות מחוקק ויתפוס את המקום של ה' ויהיה למעשה מעל לחוק, או שיהפוך להיות החוק בעצמו. ולכן שמואל טורח להזכיר שוב ושוב שהמלך האמיתי של עם ישראל הוא ה', ומלך בשר ודם הוא נציגו וכפוף אליו. ואף שהוא מקבל סמכויות מופלגות לחוקק חוקים כרצונו, אם הוא ירע הוא וגם עמו ימותו. ולכן כאשר מתברר כי שאול לא מציית לנביא או לא שומע לקול ה', הוא מודח מתפקידו והוא נספה לבסוף עם עמו בגלבוע, כפי הנבואה של שמואל.

המלכת דוד

כאשר ישראל באים לחברון להמליך את דוד הם משמיטים את 'המלך לשופטינו' ואת 'ככל הגויים'. הם מזכירים לדוד שהוא המוציא והמביא, ומכתירים אותו בתארים 'רועה' ו'נגיד'.

"וַיָּבֹאוּ כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-דָּוִד--חֶבְרוֹנָה; ... גַּם-אֶתְמוֹל גַּם-שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִי, אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר יְהוָה לְךָ, אַתָּה תִרְעֶה אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד, עַל-יִשְׂרָאֵל. ... וַיִּמְשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל."

התיאורים הללו מזכירים לנו את בקשת משה לה', כאשר הוא מבקש למנות מנהיג תחתיו. ניתן לומר שהעם למד והבין כי מלך שמעל לחוק כמו אצל שאול הוא מעמד מאוד בעייתי, שמזמין צרות צרורות, ושאכן שמואל בסופו של דבר צדק. גם אם השופטים גרועים והם רודפי בצע, לא כדאי לתת סמכויות שפיטה גם למלך שנבחר על פי ה', כי לא יהיה מי שיבקר אותו, וגם או הוא מהמעולים שבבני האדם, הוא עלול להפוך להיות עריץ על פי חוק.

דוד מלכתחילה (שכנראה לא מאמין במודל האבסולוטי), פועל באופן הזה של הנהגה שאיננה מעל לחוק. לפני שהוא מבצע צעדים משמעותיים הוא נועץ באורים ותומים (שמואל א', כ"ג ב', שמואל א' ל' ז', שמואל ב', ב' א'). בצר לו הוא בורח אל שמואל הנביא ושוהה איתו. הוא גם מקשיב לדברי התוכחה של נתן וגד הנביאים. וגם מקשיב לאישה כאשר היא מבקרת אותו באופן הגון.

הסתייגות

המודל שמוצע אינו מתרץ לגמרי את כל ספר שמואל. יתכן ששמואל ביקש מודל שלטוני אחר שבו יהיה שופט שידאג לטפל בעניינים האזרחים, ואילו בעניני המלחמה יתנו לה' להושיע באמצעות הכהן, כפי שהיה בקרב "אבן העזר". מקרב אבן העזר ניתן לראות כי ההקרבה היא זו שפותחת את הדלת לאלוהים ל"הכנס" למלחמה, ולכן אחר כך ניתן להבין את החשיבות של ההקרבה בסיפור שבו שאול לא מחכה לשמואל.

"וַיֹּאמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ, מִזְּעֹק אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים...י וַיְהִי שְׁמוּאֵל, מַעֲלֶה הָעוֹלָה, וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ, לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם יְהוָה בְּקוֹל-גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל-פְּלִשְׁתִּים, וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל." (שמואל א', ז' ח'-י')

בפסוק זה ניתן לראות בבירור ששמואל עצמו מילא פונקציה של מלך, התהלך לפני העם.

"וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה." (שמואל א', פרק י"ב)

בפסוק זה ישנה שלילה של מוסד המלוכה מכל וכל, ה' אלוקכם מלכם והוא המושיע מפני האוייבים, כמו במודל של מלחמת ישראל בעמלק בימי משה.

"וַתִּרְאוּ, כִּי-נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לִי, לֹא כִּי-מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ: וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מַלְכְּכֶם." (שם שם י"ב)

"וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת-אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל-רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לוֹ, כִּי-מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ; וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהוָה, לְשִׁבְטֵיכֶם." (שמואל א, פרק י')