ביאור:שופטים יד - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביאור:כותרת עליונה שופטים - מעומד חידת שמשון

האשה הפלשתית מתמנה[עריכה]

דרישת שמשון לשאתה[עריכה]

וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה, וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.
וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר:
אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים,
וְעַתָּה - קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה!

וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ:
הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה, כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים?!
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: אוֹתָהּ קַח לִי! כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי.
וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְהוָה הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים,
...וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל.

מסעות ההכנה, האריה והדבש[עריכה]

וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה: כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ!!
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי - וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ!
וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה.

וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה, וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן.

וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה,
וְהִנֵּה: עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ.
וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל,
וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ,
וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ.

המשתה וחידת שמשון[עריכה]

וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל הָאִשָּׁה, וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים.
וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ, וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ.

וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן:
אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה:
אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם?
וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים!
וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי?
וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ:
חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה!



יתכן שהפתרון הפשוט הוא דבש דבורים - מלכודת האהבה. על פי החוג למקרא בבית ראה"מ דוד בן גוריון, גרסמן הציע שהפתרון הוא מצב שיכרות בהם האוכלים מקיאים מהיין המתוק מדי. ואילו נפתלי טור-סיני הציע שאריה הוא משחק מלים עם פעולת אריית הדבש.



וַיֹּאמֶר לָהֶם:
מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק?
וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן:
פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה,
פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ!
הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ?! הֲלֹא?

וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו וַתֹּאמֶר:
רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי,
הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי - לֹא הִגַּדְתָּה?

וַיֹּאמֶר לָהּ: הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי, וְלָךְ אַגִּיד?!
וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד לָהּ - כִּי הֱצִיקַתְהוּ,
וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ.

חידת הפלשתים ותגובת שמשון[עריכה]

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה יש המפרשים חרס - שמש, על פי השפות הקדומות בסביבה, נפתלי טור סיני (טורשינר) הציע משחק מלים עם הגעה למקום הנקרא תמנת חרס, על משקל בית שמש ושמו של שמשון
מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ? וּמֶה עַז מֵאֲרִי? על שניהם התשובה היא אהבה. כלומר הפלשתים אומרים לשמשון שאינם מפחדים מסיפורי האריות שלו, כי הוא לכוד במלכודת דבש. דא עקא שבכך שחררו אותו מהחיבה כי התברר שהיא קרובה יותר לבני עמה ו"בגדה" באמון שלו.

וַיֹּאמֶר לָהֶם:
לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי? לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי!!

וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן,
וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה.
וַיִּחַר אַפּוֹ וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ.

וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ. {פ}