בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שופטים ד ח.

אם תלכי עמי והלכתי[עריכה]

רקע[עריכה]

הנביאה דבורה מצווה את ברק (שופטים ד ו): " "הלא ציווה ה' א-לוהי ישראל! לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עימך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו; ונתתיהו בידך!" " ברק לא ממלא את ההוראה מיד אלא מציב תנאים: " " "אם תלכי עימי והלכתי; ואם לא תלכי עימי לא אלך" " ". ודבורה עונה לו: " " "הלוך אלך עימך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא" " ".

שאלות / ע"פ אילנה ויעלה גולומביק[עריכה]

"{{{1}}}"

תשובות[עריכה]

ברק רצה עזרה רוחנית]
ברק רצה עזרה בגיוס]
ברק רצה לחנך את העם]
ברק לא סמך על נשים]

ברק רצה עזרה רוחנית / לא זוכר מי[עריכה]

ייתכן, שברק חשש שיפסיד בקרב בלי העזרה הרוחנית של הנביאה (להבדיל, גם לכנענים היו אנשי-רוח שהיו באים לעזור לצבא - קוסמים ומכשפים).

ברק רצה עזרה בגיוס / אראל סגל[עריכה]

תשובה לשאלה 1:[עריכה]

לדעתי, דבורה הנביאה תרמה בעיקר לגיוס אנשים למלחמה. זה לא כתוב בפירוש, אך יש לכך כמה רמזים בכתוב:

בתחילת הפרשה (שופטים ד ד) נזכר, שדבורה הייתה שופטת את ישראל, ולכן הייתה מוכרת בעם עוד לפני המלחמה. ברק, לעומת זאת, לא נזכר לפני המלחמה, וייתכן שניתן להסיק מכאן, שהוא לא היה מוכר קודם לכן.

בתקופת השופטים הייתה בעיה קשה של חוסר-מוטיבציה לשירות קרבי: כפי שניתן לראות בשירת דבורה, אנשים העדיפו להישאר בבית, עם העדרים שלהם, מאשר לבוא להילחם (שופ' ה 16:

" "למה ישבת בין המשפתיים לשמוע שריקות עדרים?" " ). הצבא היה מבוסס על מתנדבים. מספר האנשים שבאים למלחמה תלוי באופיו של המנהיג: כאשר המנהיג תקיף יותר (ו"כריזמטי"), אנשים רבים יותר באים למלחמה -- לאו דווקא מתוך התנדבות, אלא מתוך כבוד למנהיג או מתוך פחד. ברק, כנראה, לא היה תקיף דיו (ע' עוד במאמר " המתגייסים לצבא ").

מהסעיפים הקודמים נובע, שברק לא היה מצליח לגייס די אנשים למלחמה אם היה הולך לבדו. הוא ביקש מדבורה להצטרף אליו, בתקווה שנוכחותה של השופטת הצדקת תגדיל את המוטיבציה, ויותר אנשים יתנדבו למלחמה.]

] הכתוב מזכיר את נוכחותה של דבורה ליד מספר המתנדבים, בפס' 10:

" "ויעל ברגלי עשרת אלפי איש ותעל עמו דבורה", " ובפס' 14:

" "ותאמר דבורה אל ברק: 'קום...', וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו". " גם בשירת דבורה מוקדש מקום מרכזי לנושא הגיוס. דבורה משבחת את "המתנדבים בעם", ואף מפרטת את שמות השבטים שהשתתפו במלחמה, ומגנה את השבטים שלא השתתפו. מכאן נראה, שאכן מטרתה העיקרית של דבורה הייתה לעודד את ההתנדבות.

תשובה לשאלה 2:[עריכה]

לדעתי, התשובה פשוטה: לברק באמת לא הייתה שום סיבה לסרב. הוא היה צריך לציית ללא תנאי.

אבל הוא לא היחיד בתנ"ך שעשה זאת: גם משה רבנו ע"ה "מסרב פקודה", כשה' שולח אותו להוציא את ישראל ממצרים (שמות ג-ד; במיוחד שמות ד יג), וגם ירמיהו הנביא מסרב, בהתחלה, ללכת בשליחות ה' (יר' א 6). ויש עוד צדיקים בתנ"ך שעשו דברים ש"אין להם זכות לעשות".

אם כך, יש לשאול שתי שאלות:

למה ברק עשה דבר שאין לו זכות לעשות?

למה ה' ית' לא העניש את ברק על כך?

תשובה לשאלה הראשונה:[עריכה]

ברק הוא רק בן-אדם, כמו כל הגיבורים התנכיים. אין אף גיבור בתנ"ך שאין לו חולשות, וזה ידוע. החולשה העיקרית של ברק, כפי שכבר ראינו בתשובה לשאלה 1, היא שהוא לא היה תקיף דיו, כמו שמנהיג צריך להיות. ייתכן, שזה נובע מכך, שהוא היה מאוד עניו, ולא האמין שמישהו בכלל יבוא אחריו אם דבורה לא תלך איתו למלחמה. הוא דרש מדבורה שתבוא איתו, כי אחרת אין טעם בכלל שייצא למלחמה, כי ממילא אף אחד לא יבוא (לפי דעתו).

תשובה לשאלה השנייה:[עריכה]

ה' ית' יודע שברק הוא רק בן-אדם, כמו כל הגיבורים התנכיים. ה' לא דורש מאדם דרישות שלאדם קשה מדי לעמוד בהן. בפרט, ה' ית' לא מצפה מאדם עניו וצנוע, שישנה את אופיו בשנייה אחת, ויהיה למנהיג תקיף וקשוח. לכן, כשה' שולח אדם כזה לשליחות כל-כך קשה (את ברק: לקחת עם חסר-מוטיבציה למלחמה; את משה: להוציא עם-עבדים לחירות, למדבר; את ירמיהו: להוכיח עם קשה עורף), הוא ית' מביא מראש בחשבון שה'שליח' יסרב בהתחלה, ולא כועס על כך, אלא מעודד את השליח, ומנסה להפיג את חששותיו (ע' שמות ג-ד, ירמיהו א ] ). גם כאן, למרות שברק היה צריך ללכת למלחמה ללא תנאי, דבורה הסכימה ל'תנאי' שלו, ורק ציינה ש"לא תהיה תפארתו על הדרך הזאת" -- אם הוא כל-כך עניו, הוא לא יזכה לכבוד ולתפארת במלחמה. זה לא עונש, זה פשוט מתאים לאופי של ברק.

ברק רצה לחנך את העם / לא זוכר מי[עריכה]

ייתכן, שברק רצה שכל ישראל ידעו שהניצחון במלחמה בא מה' ולא מהגבורה האישית שלו (של ברק), ולכן הזמין למלחמה את דבורה - שמייצגת את דבר ה'.

ברק לא סמך על נשים / ע"פ הספר "מלחמות התנ"ך" מאת חיים הרצוג ז"ל ומרדכי גיחון[עריכה]

לדעתי, אפשר להסביר את דבריו של ברק אחרת לגמרי, אם נשים לב למקומות שנזכרו בדבריה של דבורה:

" " "לך ומשכת בהר תבור" " " - אתה תיקח את הצבא ותלך למזרח;

" " "ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא..." " " - ואני בינתיים אלך מערבה ואמשוך את סיסרא אל נחל קישון.

דבורה הציעה לבצע פעולת-הסחה מורכבת. אבל ברק לא סמך על דבורה - הוא לא חשב שאישה יכולה לבצע פעולה צבאית בעצמה. ולכן הוא אמר לה: 'זה מסוכן מדי בשבילך ללכת לבד - את באה איתי!' " " "אם תלכי עימי והלכתי; ואם לא תלכי עימי לא אלך!" " ". דבורה הסכימה ואמרה: " " "הלוך אלך עימך" " ", אבל הוסיפה " "" " " " "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך" " " - אתה חושב שאישה אינה יכולה להסתדר בעצמה בשדה-הקרב? אז תדע לך ש" " "ביד אישה ימכור ה' את סיסרא" " "...

ראו גם:

שיר: אם תלכי עמי והלכתי / דודי -> dodiba @ netvision.net.il [נכתב ב: 19:40:14 22.11.2004]

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אם תלכי עמי והלכתי

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אילנה ויעלה גולומביק, אראל ועוד שפורסם לראשונה בכפית ה'תשנ"ו; פירושים וסימנים 8 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1996-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/jf-04