ביאור:קורח:מרקסיסט, ליברטן או שרלטן?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קורח:מרקסיסט,ליברטן או שרלטן?/פרשת קרח/אסף ספייב[עריכה]

ה' עימכן ועימכם,

פנים רבות לקורח בן יצהר, תיאורים רבים נוסחו אודותיו בקפידה. היו שהגדירו אותו כמרקסיסט הראשון שרצה שוויון עבור כולןם והיו מי שהגדירו אותו כאפיקורס המוצהר הראשון בכך שכפר באמיתותו של משה. היו גם כאלה שטענו, שהוא היה סוג של צדיק ושראה משהו ברוח הקודש על נכד צדיק . על כל פנים, איני יודע מה עבר לקורח בראש אך בעיני לסיפור יש אמירה שרלוונטית גם להיום.

קורח, כמו בספריו של קפקא הטירה ו-המשפט , שם הגיבור ק'( אולי זה קיצור לקורח?) חווה במקביל שתי חוויות סותרות.

מחד גיסא תחושה שהוא מנוכר לחלוטין מהשלטון, שההנחיות נוחתות על ראשו ומה שהוא יאמר כלל אינו רלוונטי , המערכת אוחזת ברוחו ומנכיחה את היעדרותו. מאידך גיסא, יש רצון עז להימלט מהשלטון,לקום בבוקר ולגלות שנעשתי קונקרטי . בשונה מהרצון לסגת מן השלטון-יש מאווי סמוי למעשה,להיות השלטון עצמו

ק' של ה"טירה", גיבור קפקאי למופת, רודף אחרי מנהיגי ה"טירה" על מנת לדעת מה תפקידו בעולם ולמה הזמינו אותו מהעיר הגדולה להגיע אל העיירה בה שוכנת הטירה, לעומתו יוזף ק' מ"המשפט" יודע היטב מה תפקידו אך לא יודע במה הוא אשם שזה אכן תפקידו במאורע,שהוא זה שנועד להיות האשם אל מול חורשי מזימות וחדלי אישים שאך מצפים לתקוע לו את הסכין בגב בהזדמנות הראשונה. קורח מתאר לנו פער חברתי שידובר בו שנים רבות לאחר מכן -המתח שבין חברת הבקרה בה הכל 'אסור' ונשלט ע"י הממשל,ובין חברת הביקורת, בה הפרט הוא סובייקט והוא המווסת והמניע את הנהלים בחברה . ז'יל דלז' כתב מספר מאמרים שמתארים היטב את המאבק הזה. הוא שואל במאמריו מהי הדרך הנכונה בטווח הקצר ובטווח הארוך ליצור מדיניות הוגנת עם האזרחים על מנת לכונן מדינה איכותית. הוא דיבר על חברות המשמעת , המתאפיינות בתהליך שמאד מזכיר את החיים שלנו בישראל: ילד נולד והולך לגן ולבתי הספר-הוא כבר לא בבית . לאחר סיום התיכון מתגייסים הנער או הנערה לצבא- כעת הןם בבסיסים הצבאיים-אין יותר מקום לרגש של הפרט,ואין סיבתיות הכרחית לעונש על מעשה שלילי. כאשר ישתחררו מהצבא ילכו לבטח לעבוד במועדפת -בתי חרושת, תחנות הדלק והחקלאות- פס הייצור נע הרכבים מתחלפים והירקות גדלים-אך מימד הזמן שלהןם נתקע. כך יכולה המדינה,לפי דלז, לווסת את אזרחיה לצורכי מטרותיה . כמו מישל פוקו ב"תולדות השגעון" וב-"לפקח ולהעניש", כך גם דלז הטוען שהתבניות שיצרה המדינה כולאות גם את רוחם של האזרחים והאזרחות.

החברה היהודית של יציאת מצריים נראית בעיניהם של קורח ודלז כאקסיומאטית , כלומר מערכת שיש לה נקודת מוצא מסוימת כלפי החברה , וכאשר היא מגיעה באופן רדיקלי היא עלולה למשטר את כלל החברה ולאיין את הפרט והחופש שלו עבור מטרותיה של אותה מדינה. למעשה מדינה מורכבת מאנשים ונשים, כך שהדבר היחיד שיורם על נס יהיה מנהיגי ומנהיגות המדינה. כאן אגב,נכנסת המחשבה שלנו על קורח האקטיביסט הליברטריאן, החבר בליברלים ,על הקורח שהצביע לפייגלין בבחירות האחרונות , ועם המחשבה הזאת אתאר את סוג החברה השני שמעמיד דלז :לעומת חברת המשמעת בעלת המערכת האקסיומאטית והסגורה ניצבת חברת הביקורת בעלת תודעת העכשיו - הגבה נקודתית לכל מצב מבלי להגיע עם סל סטיגמות מוכן מראש לכל סיטואציה. יש כאן הבנה , חברת המשמעת באה לרקום צורה לחברה אידאלית ומצאה עצמה צרורה בתוך התבנית שאותה היא יצרה בעצמה.

בניגוד אליה, חברת הביקורת מאמינה בתצורה , דהיינו מתן מענה קונקרטי לכל מקרה כאשר מגיעים אליו. כמאמר העם "כשנגיע לגשר-נחצה אותו". חברת הביקורת מאמינה שאם אדם מונע מרצון יתר להתנהלות פרו -אקטיבית הוא עשוי להיות מסוגר במערכת האקסיומאטית. על מנת לסבר את האוזן אביא דוגמה מן הקצוות; אם חברת המשמעת הקיצונית מפחדת מפרובוקציה אשר עלולה לגרור אותה למלחמה , חברת הביקורת הקיצונית על פי רוב לא תהסס , את משאביה היא תקצה למציאת כלי נשק איתן יותר או פטנט רפואי איכותי יותר אשר ייטיב עם הנפצע בקרב. או למשל אם לאדם מהחברה האקסיומאטית ברור שצריך 'לעשות' מילואים כאשר האדם מקבל צו , לאדם מחברת הביקורת עשויות להיות הצעות לייעול במקרה הטוב וניסיון התחמקות מהצו במקרה הפחות טוב . למעשה , בחברות המשמעת אנחנו כל הזמן במצב התחלתי , אדם הכי קטן בבית הספר ואז הכי "צעיר" בצבא, לאחר מכן הוא 'פרשמן' באוניברסיטה ובעבודה עושים לו fifo -out first in First אז הוא כל פעם צריך להתחיל מחדש-כך המערכת משמרת את המצב שבו האדם יהיה בלמידה מתמדת של ערכי החברה-הוא יגדל להיות חלק ולהישבות בקונספציה.

לעומת זאת בחברות הביקורת האדם עסוק כל הזמן בשדרוג ובהתפתחות , הוא מסתכל על הסוף ומקווה שלא להסתיים יחד איתו , ובעיני ייתכן לומר שאנחנו אף פעם לא מסיימים משהו כאשר אנחנו דרך העדשה של חברת הביקורת-הטוב ביותר הוא אויבו של הטוב .

קורח נדמה בעינינו כליברלי שנלחם על זכויות הפרט, אך למעשה הוא לא אחר מאשר זה שרוצה את השלטון לעצמו. המחלוקת היא בין קורח לעדתו יותר מאשר היא בינם לבין משה, כל אחד מהם רוצה להיות ה"משה" החדש בעצמם.

זאת אינה מחאתם האמתית של מי שמשלם שנחנק תחת העול הכלכלי,אלא שימוש ציני בקושי של האחרים.

קורח היה ידוע כעשיר -"עשיר כקורח", ובכך שהוא כביכול נלחם את מלחמת הצדק למען שוויון כל הפועלים "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'" , הוא מעוניין למעשה לנכס לעצמו את הוועדים,ואת רשויות החקיקה והמשפט.

בדומה לאנדרו קרנגי בשעתו,קורח יכול היה להשתמש בעושר שלו להקמת מפעלי צדקה ולקידום והובלת מדיניות שוויונית בעם. ברם,הוא בוחר בהתססה ותו לא-אין לו באמת מצע אמיתי להניח. קורח כביכול בז למונרכיה של משה אך מציע במקום אוליגרכיה, 250 נשיאי עדה, לא מדובר בעצמאים שמתקשים לסיים את החודש ונחנקים תחת עול המיסים, אלא ב'מחאתם' של אלו שלא נבחרו להוביל ומעוניינים להיכנס להנהגה דרך החלון או הדלת האחורית.

משה , של פרשת בהעלותך הוא העניו מכל אדם, זה המפרגן לאלדד ומידד ואומר 'הלוואי כל העם יהיו נביאים' ; הוא אותו המשה שמתנגד להפרטת ההנהגה לאנשיו של קורח. לכאורה מדובר בסתירה מצלצלת, אך ישנו הבדל מהותי- משה בעד לגליזציה של הרוח, לכולן ולכולם מגיע שוויון הזדמנויות רוחני על מנת שיוכלו להתפתח, לטפח ,למצב ולהתמקצע. ברם, כאשר קבוצת אריסטוקרטים כדוגמת המרגלים של הפרשה הקודמת מעוניינת לתפוס את המושכות לעצמה במסווה של צדק חברתי , זאת שערוריה שיש למנוע בכל מחיר משום שקורח אינו מכוון לטובת הפרולטריון. הוא לא ידאג לעוטף,לפריפריה או לקשישים, הוא לא יצמצם את השפעת ההסתדרות ויסייע בכך לעצמאיות והעצמאים. קורח אוהב את קורח, וקורח-אוהב להיות בכותרות ובתקשורת. הוא אינו לוחם חירות הפרט שנזעק לצרתם של העסקים הקטנים וכועס על הוועדים של משה ואהרן , ואינו מרקסיסט שכואב את זעקת הפרולטריון. הוא בסך הכל עשיר מבני לוי שרוצה עוד ועוד.

שינוי אמיתי בחברה מגיע מתוך ביקורת כשהיא נשענת על אותה בקרה חוקתית . אם אדם מעוניין/ת לשנות משהו הוא/היא יכול/ה להתפקד למפלגה מסוימת, לכתוב על זה ספר או לעלות בתקשורת אבל לשבת בחוץ ולהפריע לשוטרות ולשוטרים בסדר יומם זה לא מה שישנה את המציאות אלא יחליף חברת בקרה אחת באחרת. מצב החירום הייחודי לא התחיל בתקופתו של קורח,ומטרתו לא הייתה אלא להחליף חירום אחד באחר. משה מבין שמדובר בכלל שיצא מדעתו ולא ביוצא מן הכלל ולכן לאחר פרשיית קורח מבהיר את דיניהם של מתנות הכהנים.

[מתוך סקירה שכתבתי בעבר על : -ז'יל דלז , פוסט סקריפטום על חברות הבקרה וכן אלף מישרים: מערכת אקסיומאטית ו-המצב העכשווי אשר כתב יחד עם פליקס גואטרי. - אמיל דויד דורקהיים, לשאלת דרייפוס והאינטלקטואלים הצרפתיים].

[קווי השם או המדריך למציאת שרלטן/ניכור המתודה אסף א.ספייב]

שבת שלום לכולן ולכולם

יהיו הדברים לע"נ מרת סבתי אביבה הילדה בת לאה לאוני ע"ה