ביאור:צדדים שונים בשתיית יין

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שאל רבי עזריאל הורביץ, "ראש הברזל" מלובלין את רבי יעקב יצחק הורביץ, "החוזה מלובלין":

למה סתם יהודי ששותה יין נחשב לשיכור, ואילו החסידים שותים ורואים בהם עובדי ה'?

ענה לו: על פי מסכת ברכות (ס"ג ע"א) "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקילקולה - יזיר עצמו מן היין." מכאן שהיין הוא שלילי.
לעומת זאת על "מאשר חטא על הנפש" (יא) כתוב במסכת נזיר (כ"ב ע"א) "מפני שציער עצמו מן היין" - מכאן שהיין הוא חיובי?
אלא שתלוי : במידה טובה "יין ישמח לבב אנוש", אך מי שמטבעו רע, היין מזיק לו, וזה הרואה סוטה בקילקולה.
שאל אותו רבי אליעזר: והרי לא מדובר כאן באדם רע, אלא בכל מי שראה סוטה בקילקולה?
אמר לו: הוא שאמרתי, כל מי שמסתכל על זולתו, ועיניו רואות את הרע שבו, "סוטה בקילקולה", סימן שהוא עצמו רע.

מקורות[עריכה]

"תורת עם", הרב מנחם הכהן. הובא בעלון שבתון, נשא, תשס"ז