ביאור:פרשת ויקרא - מה הטעם בהבאת קורבנות לה'?
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרשת ויקרא- מה הטעם בהבאת הקורבנות לה'?
מאמר מאת: אהובה קליין.
חומש ויקרא הוא השלישי מתוך חמשת חומשי תורה והוא נקרא גם בשם:
"תורת כוהנים" -לפי שרובו עוסק בהבאת הקורבנות למשכן ובמלאכת הכוהנים.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"ויקרא אל—משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור: דבר אל—בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן- הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם"[ויקרא א,א-ג]
השאלות הן:
א] מה הטעם בהבאת הקורבנות לה'?
ב] מדוע נאמר:"אדם כי יקריב" – בלשון יחיד וההמשך בלשון רבים:"תקריבו קורבנכם"?
ג] מדוע נאמר:"אדם כי יקריב" ולא נאמר:"נפש כי תקריב"?
ד] מה הסיבה לגעגועי העם – בכל הדורות- למקדש השלישי?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת הרמב"ם: יש סיבה להבאת הקורבנות לה' –אותה מסביר בספר מורה נבוכים [ח"ג פמ"ז]
"כי בעבור שהמצרים והכשדים אשר ישראל היו גרים ותושבים בארצותם מעולם,היו עובדים לבקר ולצאן,כי המצרים היו עובדים למזל טלה, והכשדים לשדים הנראים להם כשעירים,ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר בגלל שעובדים אותם,ולכן ציוה לשחוט הבקר והצאן לה' הנכבד,כדי שיודע שהדבר שהיו חושבים שהוא תכלית העבודה,הוא אשר יקריבו לה',כי כן יתרפאו האמונות הרעות שהם מדווי הנפש,כי כל מדווה וכל חולי לא יתרפאו כי אם בהפכן" ע"כ.
מתוך דברי הרמב"ם ניתן להסיק: כי היות והמצרים והכשדים וההודים –עובדים לבקר והצאן,אלוקים דווקא מצווה להקריב ולשחוט את הבקר והצאן לה' -כדי להוכיח שהם טועים בחשיבתם ,בעבודתם האלילית ועל ידי כך יתרפאו מאמונתם זו שהיא מחלתם.
הרמב"ן חולק על דעה זו של הרמב"ם והוא טוען: כי כאשר נח הקריב קורבן
ביציאתו מהתיבה אז לא היה-לא כשדי ולא מצרי והדבר מצא חן בעיני ה' ואפילו נאמר כי ה' הריח את ריח הניחוח וגם כאשר הבל הביא קורבן לה' נאמר:"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"
לכן הטעם בהבאת הקורבנות: על חטאים שחטא האדם שהם כתוצאה מחשיבה,דיבור, מעשה.
משום כך ציווה ה' שכאשר אדם חוטא-יביא קורבן ויסמוך ידיו עליו כנגד המעשה,ויתוודה בפיו כנגד הדיבור,וישרוף ויקטיר הקרב והכליות שהם כלי המחשבה,והכרעיים שהם כנגד ידיו ורגליו ששותפים למעשיו,ויזרוק את הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו וזאת על מנת שיתאר לעצמו כי בעבור זה שחטא מן הראוי שישפך דמו ויישרף גופו –היות וחטא לה' בגופו ובנפשו ואלוקים עושה עימו חסד בכך שמאפשר לו להקריב קורבן שהוא נפש תחת נפש.
מעניין כי הנביאים כדוגמת ישעיהו וירמיהו כועסים על עם ישראל על הבאת הקורבנות,אבל הכוונה להבאת קורבנות ללא חזרה בתשובה וחרטה על החטאים,לכן להבאת הקורבן יש ערך רק כאשר האדם מתחרט על חטאיו ומביע נכונות לחזור ולדבוק בה'.
הנביא ירמיהו מדגיש זאת בדבריו:"כי לא דיברתי את אבותיכם על דברי עולה וזבח" [ירמיהו ז,כ"ב] הקורבן מטרתו -לשמש כאמצעי שדרכו יבואו לשמוע בקול ה' ועל ידי כך יגיעו לשלמות.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:"עולות אפרים":
בלשון הקודש אנו מוצאים ארבעה שמות ליצור האנושי:איש,אנוש,גבר,אדם.
שלושת השמות הראשונים נאמרים גם בלשון רבים:אישים,גברים,אנשים,אך לעומת זאת השם:"אדם" מצוי רק בלשון יחיד.
לכן התורה באה לרמוז לנו במשפט:"אדם כי יקריב.." שכאשר כל עם ישראל יהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ,אז גם אם היחיד יקריב קורבן- הדבר ייחשב כאילו כל העם הקריב קורבן לאלוקים ויתקיים בהם המשפט:"תקריבו את קורבנכם"
התשובה לשאלה ג]
רש"י עונה לשאלה זו באופן הבא:מדוע נאמר.:"אדם" ולא נאמר:"נפש" והתשובה לכך: כמו שהאדם הראשון לא הקריב מן הגזל - לפי שהכל היה שייך לו כך גם עם ישראל מצווים לא להביא קורבנות מהגזל.
"הכלי יקר"- רבי אפרים מלונצ'יץ מפרש: כי התורה מזהירה את עם ישראל מפני איסור הגזל שלוש פעמים בפרשה זו והמטרה: להוציא מליבו של האדם
את החשיבה שעל ידי שיביא קורבן מתכפר לו החטא של גזל והונאת חברו.
התשובה לשאלה ד]
כל עוד המשכן היה קיים ובהמשך בית המקדש הראשון והשני- ניתן היה להקריב קורבנות , כך עם ישראל היה מתקרב לה',אך משחרב המקדש, אבדה היכולת להקריב קורבנות ובמקום זה באה התפילה.[1]
כמובן שהיה מאד רצוי להמשיך בהבאת הקורבנות- מפני שכך האדם היה מתקרב לבוראו לא רק בכוונה ,אלא גם במעשה והרי לפי התורה יש צורך בנוסף על המצוות העיוניות גם מצוות מעשיות.
ועיקר עניין הקורבן היה: סמיכה ווידוי על החטא- דבר המעורר את האדם להתחרט על מעשיו הרעים בעבר ולחזור למוטב.
ולכן לעבודת הקורבנות הייתה משמעות מאד חזקה ועמוקה, מטעם זה אנו מתגעגעים למקדש השלישי במהרה ומתפללים:"והשב כוהנים לעבודתם ולווים לשירם ולזמרם"
לסכום,ניתן להסיק כי הבאת הקורבנות- תחילה במשכן ובהמשך במקדש ראשון ושני,נועדה לסייע לאדם לחזור בתשובה,להתחרט על מעשיו הרעים,לדבוק בקב"ה ולהתחיל דרך חדשה.
אך מנגד, אין שוב טעם להביא קורבן ולא להשתנות לטובה,כפי שאמר הנביא ישעיהו:"למה לי רוב זבחיכם אמר ה',כי תבואו לראות פני מי ביקש מידכם רמוס חצרי"?[ישעיה א,י"א]
לצערנו היום באין מקדש –לא ניתן להקריב קורבנות,אך לשמחתנו קיים אמצעי התפילה- למען נתעלה רוחנית ונתקרב לקב"ה.
יהי רצון שנזכה לחזות במהרה בהקמת בניין בית המקדש השלישי ומילות התפילה שאנו מתפללים,יום,יום-תתגשמנה במהרה:
"ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דויד עבדך מהרה לתוכה תכין..."
אמן ואמן.
- ^ (זהו מבחינת הקרבנות, אבל עיקר משמעות המקדש היה השכינה ששורה בישראל)
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-03-19.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/forums_382