ביאור:פרשת ויחי: כוח השלטון או שלטון הכוח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת ויחי: כוח השלטון או שלטון הכוח? / מוטי לקסמן, תשע"ב

"למרות דמותו המושלמת של דוד במסורת ובתרבות, הרי במסופר במקרא וגם בדברי פרשנים, בכל הדורות, יש זיהוי של אלימות בהתנהגויות שונות של דוד המלך" (1).

מה עניין דמותו של דוד המלך לפרשת "וַיְחִי"?

שלב, שלב.

הדיון יפתח בפרשת השבוע, פרשת "וַיְחִי".

זוהי הפרשה החותמת את חומש בראשית גם את סיפור מסכת חייו של יעקב.

לקראת פרידתו מן החיים אומר יעקב האב לבניו דברים אחדים.

מה טיבם של דברים אלה?

טיבם ואפיונם של דברי יעקב מופיע בפרשת "וַיְחִי" פעמיים, בפתיחת דבריו ובסיכומם.

בחינה מדוקדקת מורה שאין זהות בין אפיוני שני הניסוחים של דברי יעקב.

בפתיחה

בפתיחה מגדיר יעקב עצמו את הדברים כתחזית או כדברי נבואה לעתיד: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (2).

בסיכום

קריאת סיכום הדברים, מפי המספר המקראי, מציגה את הדברים כברכות: "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (3).

ובכן, האם אלה דברי נבואה או ברכות לבנים?

נבחן שאלה זו אגב דיון בדברי יעקב ליהודה.

יעקב מתאר את יהודה כשליט, בשלושה פסוקים: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (4).

התיאור בפסוק הראשון ובפסוק השלישי

"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ" "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (5), פסוקים אלה מתארים את ייעודו של שבט יהודה לשלטון. מובן זה נובע, לכאורה, מפשטו של מקרא (6).

עם-זאת, במדרש מקשרים אמירה זו לתפקודו של יהודה בסיפור תמר (7): "אמר לו הקב"ה אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות מלך עליהם" (8), כלומר, השלטון הוא גמול על קבלת האחריות של יהודה בסיפור תמר, יונתן גם רש"י מאמצים קישור זה (9).

רשב"ם, נכדו של רש"י, מתנגד להסבר זה ובלשון בוטה הוא טוען: "המפרש ישבחוך אחיך שטות בידו, אלא לפי שגינה את הראשונים ונטל מלכות מראובן ופיזר שמעון ולוי [10], אמר ליהודה, אבל אתה יתנו לך אחיך הוד מלכות" [11].

כלומר, יהיה ההסבר לדברי יעקב אשר יהיה, מוסכם, שפסוק ח' מציין את שבט יהודה לשלטון בעתיד.

נכון, אבל לפני שנמשיך ונדון בפסוק הביניים, פסוק ט, נשים לב: "המושל יקרא שבט לפי שרודה על העם ומיסרם כמו שמיסר אדם בשבטו וכן דרך המושלים להיות שבט בידם" [12].

פירוש מקרי או איתות לגבי ההמשך???

התיאור בפסוק השני

המוקד בפסוק ט הוא דימוי לשליט העתידי: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"[13].

בפסוק זה מדומה יהודה לאריה.

האם יש דימוי מתאים יותר לשליט?

הרי עמוס הנביא קובע באופן ברור ביותר: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא" [14].

אכן, האריה כדימוי או כסמל נפוץ מאוד:

מאות שנים אחר-כך, במאה השתים-עשרה, כונה כך מלך אנגליה שהצטרף לצלבנים, ריצ'ארד הראשון: ריצ'ארד לב-הארי.

האריה מופיע בסמל הממלכה המאוחדת, הוא גם הסמל של ממשלת בריטניה.

כידוע גם חברת המכוניות פיג'ו אמצה את האריה לסמלה.

גם בארץ נמצא את האריה מסמל נושאים והישגים שונים: האריה השואג בתל חי, סמל ירושלים, שער האריות בחומה דרכו פרצו החיילים לעיר במלחמת ששת הימים. האריה הוא גם תג היחידה של פיקוד מרכז.

ואף מטוסי-קרב שתכננו לבנות בתעשייה האווירית נקראו בשם לביא וכפיר שמות.

בתרבות האנושית מוגדר האריה בטבע מוגדר כ"מלך החיות" [15].

סביר להניח, שזה הטעם המרכזי להיותו נפוץ כמסמל שלטון, כוח והישג מיוחד.

האם פרשני המקרא מסתפקים בכך?

בואו נבדוק כיצד מובן הדימוי של האריה בהקשר ליהודה.

במדרש מבינים את הביטוי "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" כהימנעות מטרף: "מטרפו של יוסף שאמרת מַה בֶּצַע [16], ד"א מטרף מטרפה של תמר שהצלת ד' נפשות עצמך ותמר ושני בניה" [17]. יונתן, גם רש"י מבינים באופן דומה [18].

רשב"ם, בדרכו, לועג לפרשנות המקשרת ביטוי זה למכירת יוסף: "והמפרשו במכירת יוסף לא ידע בשיטה של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל" [19]. אבל הוא מסכים שהביטוי משקף שלטון עתידי [20].

עד כאן, האריה כדימוי לשליט, האם זה כולל תפיסה אחת בלבד?

אבל, כדי להבין יותר את משמעות הדימוי במקרא, נשהה את הדיון ביהודה ונבדוק מספר הופעות של האריה במקרא.

בלעם, בברכתו את עם-ישראל, אומר, בין השאר: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" [21]. הדימוי של בלעם מבטא עוצמה, כוח.

גם עמוס הנביא משתמש בדימוי לציון עוצמה רבה: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי ה' דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא" [22]. אבל, נשים לב, עמוס אינו מסתפק בעוצמה, הנביא מוסיף שהאריה מעורר פחד, "מִי לֹא יִירָא".

אכן, הפחד הוא אפיון נפוץ יותר של האריה, אולי זה קשור לכך שהאריה הוא בעל-חיים טורף, אפילו טורף אכזר.

כך מתואר דימוי האריה גם בברכת בלעם: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" [23].

ישעיהו מעצים את הדימוי באכזריותו, בתארו את נקמת ה': "שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל" [24].

יתר-על-כן, האריה מתואר כשליח אלוהים המיועד לפגוע באלה שאינם מצייתים: "וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ" [25].

מאידך, כאשר מתארים את אחרית הימים, בהם ישכון שלום עולם, מתואר האריה כמחוסר אפיוניו המאיימים: "וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם [...] וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן"[26].

מה עולה מדיון זה?

שליט או מלך המדומה לאריה הוא אדם העשוי אמנם ללא חת, אבל הוא מאיים, טורף, ואינו חדל עד אשר שבע.

האם יש גבול לשובע של האדם, בעיקר כאשר הוא שליט?

זוכרים את אמירת רד"ק: "המושל יקרא שבט לפי שרודה על העם ומיסרם כמו שמיסר אדם בשבטו וכן דרך המושלים להיות שבט בידם" [27].

כלומר, שליט המדומה לאריה אין לצפות ממנו שידאג קודם-כל לרווחת העם [28].

נחזור לפתיח, דוד המלך משבט יהודה.

דוד אכן מתואר כמלך, שלא נרתע משימוש באלימות לפני, בזמן כהונתו וגם במורשתו לממשיכו שלמה [29], ממש כאריה...

והעיקר, מה יש בדברי יעקב?

יעקב מדמה את יהודה לאריה: האם זו ברכה, "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" או שמא יש בדבריו ביטוי להכרה במציאות האנושית, "וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" מציאות בה שולטים כוח, אלימות ואכזריות?

האם דברי יעקב שידרו ברכה למקור השלטון, לכוח השלטון או שהוא כיון גם, ואולי בעיקר, למציאות עתידית של שלטון הכוח?

שאלה היא ועיון היא צריכה,

מה תשובתך?

<><><><><>

מקורות והערות

(1) מוטי לקסמן, דוד בן-ישי, יחס הכתובים ופרשנויות שונות לאלימות בחייו, עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך, במחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשס"ד.

(2) בראשית מט, א.

(3) בראשית מט, כח.

(4) בראשית מט, ח–י.

(5) פסוקים ח, י.

(6) "זוהי הודעה לכל באי עולם בכלל ולעם ישראל לדורותיו בפרט על מלכותו של יהודה לדורות" (יהודה קיל, ספר בראשית, כרך שלישי, ירושלים תשס"ג, עמ' רצג).

(7) בראשית פרק לח.

(8) מדרש בראשית רבה צט, ח.

(9) "יהודה אתה הודית על מעשה של תמר בעבור כן לך יְהוֹדוּן (יודו) אחיך ויקראו יהודים על שמך" (יונתן על אתר); "לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה לסוג לאחוריו (שלא יוכיחנו על מעשה תמר) וקראו יעקב בדברי רצוי יהודה לא אתה כמותם" (רש"י על אתר).

[10] בראשית מט, ג–ז.

[11] רשב"ם על אתר.

[12] רד"ק לבראשית מט, י.

[13] פסוק ט.

[14] עמוס ג, ח.

[15] לא שמעתי שמישהו שאל את האריה אם הוא מרוצה מתואר זה...

בכל-אופן, צריכה להישאל שאלה: מדוע האריה מלך החיות ולא הטיגריס הגדול ממנו?

יש להניח שההסבר טמון בתפוצה. כמות הפרטים של האריה הייתה תמיד גבוהה יותר מאשר של הטיגריס.

בזמנים עברו האריה היה נפוץ באסיה (גם ישראל!) אפריקה ובחלק מיבשת אירופה ולכן היה מוכר מאוד. הטיגריס לעומתו לא היה קיים באירופה ולכן היה לו פחות סיכוי להיות בסיס לדימוי שליט או שלטון.

[16] "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (בראשית לז, כו–כז).

[17] מדרש בראשית רבה צט, ח.

[18] "מדמה אני לך יהודה בני לגור בן אריה שמהריגתו של יוסף בני הְסתלקה נפשך וממשפט של תמר תהיה מציל נוח ושוכן בעוז" (יונתן על אתר); "ממה שחשדתיך (לעיל לז לג) בטרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה: [...] סלקת את עצמך, ואמרת (שם כו) מה בצע וגו'. וכן מהריגת תמר שהודה (לעיל לח כו) צדקה ממני" (רש"י על אתר).

[19] רשב"ם, על אתר.

[20] רשב"ם מציע לראות בביטוי זה תאור של הכרעת אויבים: "יהודה בני לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו" (רשב"ם על אתר).

[21] במדבר כד, ט.

[22] עמוס ג, ח.

[23] במדבר כג, כד.

[24] ישעיהו ה, כט.

[25] מלכים א כ, לו; ראה גם במלכים א יג, כד–כט.

[26] ישעיהו יא, ו–ז.

[27] רד"ק לבראשית מט, י.

[28] דבריו של שמואל על התנהגות שלילית של מלך, שבני ישראל רוצים, מתארים שליט כזה (שמואל א פרק ח).

[29] "וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה [...] וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל [...] וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים [...] וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" (מלכים א ב, ה–ט).

ולמרות זאת הציפייה במסורת היא: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיהו יא, א).

אבל, זה נושא לדיון אחר ומיוחד.


תגובות[עריכה]

אגב, גם בהפטרה מסופר על דוד.

וקראתי בהקשר זה בספר שיחות על פרשת השבוע של ישעיהו ליבוביץ', מאמר חז"ל: "כל מי שנעשה ראש למטה, נעשה רשע למעלה", מאמר מטריד ואברבנאל מרחיב על כך, כדאי לך לקרוא שם.

-- hagai hoffer, 2012-01-06 13:13:28

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה בmotele777 @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-01-13.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0148_4