ביאור:פרשת ויגש - מי היה יהודה ובמה ייחודו?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



פרשת וייגש- מי היה יהודה ובמה ייחודו?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בהופעתו של יהודה לפני יוסף:

"וייגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני ואל ייחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה.....כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור אם- לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם- אחיו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי..."

[בראשית י"ח—ל"ד]

השאלות הנשאלות הן:

א] מי היה אותו יהודה, מה מבטא שמו ?

ב]מהו כוח השפעתו של יהודה על שומעיו?

ג] מדוע יהודה מדבר לאוזנו של יוסף- וכי יוסף היה חרש?

ד] מה ניתן ללמוד ממהלכיו של יהודה?

התשובה לשאלה א] יהודה היה הבן הרביעי של לאה וכאשר נולד נאמר : "ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ..." [בראשית כ"ט,ל"ה]

רש"י אומר: כי ליעקב היו ארבע נשים והייתה להן רוח נבואה-

לפי שידעו שיעקב יישא ארבע נשים ושנים עשר שבטים יוצאים ממנו, אמרה לאה: מעתה לא יהיה לי פתחון פה -לפי שאני את חלקי מילאתי, שהרי היא ילדה ארבעה ילדים ובכך תרמה את חלקה לשבטים.

הספורנו אומר: כי השם יהודה ניתן לו:

1] כי הוא מכיל את האותיות של השם הנכבד: י,ה,ו,ה.

2] מלשון הודאה לה'.

3] היו אלה שמות של קדמונים, לדוגמא:יהודית בת בארי,שמואל בן עמיהוד .

התשובה לשאלה ב]

בפעם הראשונה אנו רואים את התנהגותו של יהודה בפרשת מכירת יוסף,כאשר רוב האחים מסכימים להורגו וכפשרה מקבלים את דעתו של ראובן להשליכו לבור- מתוך מטרה שימות שם ברעב .

יהודה מתערב ובזכותו ניצל יוסף ממוות אכזרי, כמו שנאמר בכתובים:"ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו, לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי- אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו"[בראשית ל"ז,כ"ו- כ"ז]

יהודה מצליח לשכנע את אחיו באופן יוצא מן הכלל ,הוא מציב לפניהם רעיון שלא חשבו עליו- והנה כאשר האחים חוזרים ממצרים ואומרים לאביהם יעקב- כי השליט המצרי ציווה עליהם להביא את אחיהם הקטן בנימין,יעקב מסרב להיפרד מבנימין.

ראובן מנסה לשכנעו, אך ללא הצלחה, יעקב מתעקש באומרו:"..לא ירד בני עמכם כי- אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה" [שם מ"ב,ל"ח]

בהמשך רק יהודה בחוכמתו מצליח לשכנע את אביו והוא מציע להיות ערב לבנימין:"אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתי לפניך וחטאתי לך כל הימים.." [שם מ"ג,י]

יעקב נעתר ומסכים לשלוח את בנימין הצעיר למצרים.

כאן בתחילת הפרשה כאשר נודע ליוסף כי הגביע נמצא אצל בנימין,

יהודה נרתם להציל את בנימין אחיו ומשכנע את יוסף:"ועתה ישב—נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו כי איך אעלה אל- אבי והנער איננו איתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי"

[שם מ"ד,ל"ג-ל"ד]

חכמים מעלים על נס את התערבותו של יהודה ומביאים עליו משל:

"משל לבאר עמוקה מלאה צוננים והיו מימיה מתוקים וטובים ולא הייתה בריה יכולה לשתות ממנה,בא אחד וקשר חבל בחבל- חוט בחוט

ודלה ממנה ושתה."

-כך גם יהודה לא נפרד מיוסף עד שהצליח לשכנעו

ודבריו גרמו ליוסף לעורר את התרגשותו ואחר כך התוודע לפני אחיו.

מכאן שיהודה- הייתה לו חוכמה וכושר שכנוע מעולה.

תשובה לשאלה ג] - נמצאת בגמרא[ע"ז דף י']

שם מסופר כי מלך קיסר היה שונא יהודים ואמר: כי מי שיש לו נמק ברגלו חייבים לקטוע את רגלו כדי שיחיה ואם לא יקטע- יצטער על כך, אמר לו קטיעה בר שלום: שהוא חולק עליו, סופו היה שמת.

" יצאה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי עוה"ב,

בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. לכן חשב יהודה אם ידבר ויתווכח לפני השומעים ומנצח את יוסף היה נכנס בסכנה כמו קטיעה בר שלום, לכן אמר רוצה לדבר באוזנו שלא ישמעו אחרים ולא יתחייב כמו קטיעה."

[לפי אור החיים הקדוש]

התשובה לשאלה ד] ניתן ללמוד ממהלכיו של יהודה, כמה היה חכם

ונבון ,נראה כי במהות שמו היה טמון כוח מיוחד של השפעה על אחרים, היה מוכן לסכן את עצמו ולהיות עבד במצרים, הוא חשש כי עלול לאבד את אביו יעקב- אם בנימין לא יוחזר אליו.

כפי שאמר ליוסף:"ויאמר עבדך אבי אלינו: אתם ידעתם כי שניים ילדה אשתי ויצא האחד מאיתי, ואומר אך טרוף טורף, ולא ראיתיו עד- הנה, ולקחתם גם את זה מעם פניי וקרהו אסון, והורדתם את שיבתי ברעה שאולה"[שם מ"ד.]

ניתן ללמוד על כוחה של ערבות, ועלינו לאמץ לליבנו את הערבות ההדדית- כי "כל ישראל ערבים זה בזה"

ומאימתי? התשובה לכך היא: החל ממעמד הר סיני באותו זמן כל איש מישראל ערב לכך שכל אחד מתוך שישים הריבוא שהיו עימו במעמד הר סיני ישמור את מצוות התורה [סוטה ל"ז] ומשם והלאה כולנו עם אחד בלב אחד.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה בAhuvak @ bezeqint.net וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-12-26.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_219