ביאור:פרמנידס והתנ"ך: יש ואין

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

' פרמנידס והתנ"ך: יש ואין '

פרמנידס, תחילת המאה החמישית לפני הספירה, מתוך ויקיפדיה:

על־פי התפיסה אשר הוא מציג, המציאות הינה אחת, נצחית, בלתי נעה ובלתי משתנה. הוא מבסס את טענתו על הנחה טאוטולוגית אחת המבוטאת במימרה "מה שישנו ישנו, ומה שאיננו איננו". מה שישנו אינו יכול היה להתהוות או להיווצר ממה שאיננו, שכן מה שאיננו איננו. כמו כן מה שישנו לא יכול להיעלם, כלומר להפוך לאין כיוון שהאין איננו. לכן מה שישנו חייב להיות נצחי. כל שינוי במה שישנו אינו אפשרי – למה יכול היש להשתנות? רק לאין. אולם האין איננו. תנועה אינה אפשרית, שכן לאן היש ינוע? הוא יכול לנוע רק למקום שהוא לא נמצא בו, כלומר לאין. אולם האין איננו. מכאן גם נובע שמה שישנו נמצא בכל מקום. לא ייתכן מקום בו יש אין, כי האין איננו.

קטעים משירת פרמנידס בתרגום יהודה ליבס:

ג בּוֹא אֲחַוֶּךָּ הַסְכֵּת וּנְצָר-אֵת הַסִּפּוּר שֶׁשָּׁמַעְתָּ

אֵלֶּה דַרְכֵי הַמֶּחְקָר הַיְחִידוֹת לְהַשְׂכֵּל וּלְדַעַת.

זוֹ הָאַחַת: שֶׁיֶּשְׁנוֹ, וּמְצִיאוּת הָאֵינֶנּוּ אֵינֶנָּה;

זֶהוּ שְׁבִילָהּ שֶׁל פֵּיתוֹ, הֲלֹא הִיא לָאֱמֶת מְשָׁרֶתֶת.

5 וְהָאַחֶרֶת: שֶׁאֵין, וְצָרִיךְ שֶׁיִהְיֶה הָאֵינֶנּוּ;

זֶהוּ, אוֹדִיעַ לְךָ, הַנָּתִיב שֶׁמִּחוּץ לְכָל-דַעַת,

כִּי לֹא תַכִּיר אֶת אֲשֶׁר לֹא קַיָּם, אִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כֵּן,

ד לֹא יַעֲלֶה עַל שְׂפָתֶיךָ; הֵן מַה שֶּׁמֻּשָּׂג גַּם קַיָּם הוּא.

עוֹד הֵן נוֹתָר: שֶׁיֶּשְׁנוֹ. וְאוֹתוֹת מְרֻבִּים יֵשׁ עָלֶיהָ,

שֶׁהַקַּיָּם גַּם אֵינֶנּוּ נוֹצָר, וְנֶחְרָב גַּם אֵינֶנּוּ,

וְהוּא יָחִיד בְּמִינוֹ וּמֻשְׁלָם, מִמְקוֹמוֹ לֹא יָזוּעַ

5 גַּם לֹא הָיָה, לֹא יִהְיֶה, בְּשׁוּם זְמַן כִּי הַכֹּל עַתָּה יַחַד,

כֵּן הוּא אֶחָד וְרָצוּף. וְאַתָּה מַה מּוֹצָא תְבַקֵּשׁ לוֹ?

פרמנידס, אם כך, דן בישות ואינות וטוען שהיש ישנו והאין אינו. בשאלה הזו דנו גם פילוסופים מאוחרים יותר, בתקופה המודרנית. התנ"ך, ככלל, לא מתעסק משאלות פילוסופיות מופשטות כאלה, אך ניתן בכל-זאת למצוא בו רמז לאי-נוחות שחשו מחבריו ביחס למושג האין, עד שצירפו לו את ביטוי היש כשהגו את הביטוי "אין יש", המופיע בשתי פעמים שונות:

שמואל א כא ט: "ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך נחוץ" (כאן גם מנוקדת המילה אין בחיריק מתחת לאל"ף, אולי כפועל-יוצא של מוזרות הביטוי הזה).

תהלים קלה יז: "אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם".

עם זאת, כדאי לציין שהגישה התנ"כית, בניגוד לפרמנידס, כן תומכת בבריאה יש-מאין, כמובן.

מעניין, כי גם בברית החדשה ישנה התמודדות עם הרעיון הזה, כששם הדיכוטומיה היא בין הן ולאו, והיא תומכת בדעת פרמנידס כי רק ההן הוא בנמצא, לפחות בכל מה שנוגע באמונה:

השנייה לקורינטים 1:

17 וְעַתָּה הֶהָיְתָה עֲצָתִי נִמְהָרָה אוֹ יָעַצְתִּי לְפִי הַבָּשָׂר אֶת־אֲשֶׁר יָעָצְתִּי וְהָיָה אֶצְלִי פַּעַם הֵן הֵן וּפַעַם לֹא לֹא׃ 18 אָכֵן נֶאֱמָן הָאֱלֹהִים כִּי־דְבָרֵנוּ אֲלֵיכֶם לֹא הָיָה הֵן וָלֹא׃ 19 כִּי בֶן־הָאֱלֹהִים יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַנִּקְרָא בְתוֹכֲכֶם עַל־יָדֵינוּ עַל־יָדִי וְעַל־יְדֵי סִלְוָנוֹס וְטִימוֹתִיּוֹס הוּא לֹא הָיָה הֵן וָלֹא כִּי־הָיָה בוֹ הֵן בִּלְבָד׃ 20 כִּי כָּל־הַבְטָחוֹת הָאֱלֹהִים כֻּלָּן בּוֹ הָיוּ הֵן וּבוֹ הָיוּ אָמֵן לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים עַל־יָדֵינוּ׃

ואולם, כדאי להבחין בזאת, תמונת מציאות מתקבלת למעשה משילוב שני ההפכים, כמו בקונטרסט של האור והצל בציור או בצילום הריאליסטיים.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t08a21_1