ביאור:פעולות חקלאיות כמשל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

בתנ"ך, פעולות חקלאיות שונות משמשות כמשל למחשבות ולמעשים. כדי להבין את המשלים ואת הנמשלים, נסכם קודם את סדר הפעולות החקלאיות שעושים בשדה:

  • אחר-כך עושים "חריש" - חריצים באדמה, ולפעמים מוסיפים גם "פיתוח" - הרחבת החריצים, "ושידוד" - ריסוק הרגבים, כדי שהקרקע תהיה רכה ואוורירית יותר.
  • אחר-כך באה "הזריעה" (או השתילה, בשדה אילן),

כדי להבין את הנמשל, יש להתחיל מהסוף - מהמטרה: המטרה של כל עבודת האדמה היא הפעולה האחרונה - "קצירת" התבואה ואכילתה, או קטיפת הפירות ואכילתם. ולכן, במשלים, הקצירה והאכילה מסמלות את המטרה והתוצאה של מעשי האדם; ראו קציר כמשל , פרי כמשל .

אם הקציר הוא מטרת הפעולה, אז הפעולה עצמה היא "הזריעה" ...

ואם הזריעה היא הפעולה, אז "החרישה" היא המחשבה והתכנון הקודמים לפעולה; ראו חריש כמשל .

לפי זה, "הניר" - שבא לפני החרישה - הוא הדבר שבא לפני המחשבה - תיקון המידות והתכונות הנפשיות; ראו ניר כמשל .

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-18 01:59:06.

תגובות[עריכה]

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/xqlaut_kmjl