ביאור:פינחס הוא אליהו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מאת ברוך אפרתי (ר"מ בישיבת ההסדר מעלה אפריים ובמקד"צ חמדת יהודה) חמדת 217 בקעת הירדן 02-9400602

אחד האישים היותר מורכבים באשיותם ובשליחותם הוא אליהו הנביא.

במאמר דלהלן אנסה לפרוס את שיטות רבותינו בענין ההשואה בין אישיותו של פנחס בן אלעזר לבין זו של אליהו הנביא, תוך שימת דגש תוכני על אופיים המשותף, מתוך חתירה לגילוי עוד טפח מאשיותו המורכבת של אליהו.

דברי המדרשים[עריכה]

ראשית לעיון בדברי הפרשנים, נעיין מעט במדרשים השונים שהתיחסו לנושא.

הנה כך כותב המדרש(מדרש אגדה במדבר פרק כה):"אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו , אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא , והיתה לו ולזרעו אחריו, שיהיו מבורכים ממני לעולם".

מכאן עולה, שלפחות לפי ריש לקיש, ישנו זיהוי (כזה או אחר) של פנחס עם אליהו הנביא.

אמנם, המקור הינו יותר קדום(פרקי דרבי אליעזר פרק מו):"ר' אליעזר אומר קרא שמו של פנחס בשמו אליה, אליהו מתושבי הגלעד שעשת תשובה ישראל בהר גלעד ונתן לו הקב"ה שכר טוב ולבניו הצדיקים למען כהונת עולם, שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" אם כן, ריש לקיש הולך לפי שיטת רבי אליעזר.

אולם מצינו שיחוסו של אליהו נידון במקור תנאי נוסף, אלא ששם יחסוהו דוקא לשבטים אחרים משל פנחס(בראשית רבה פרשה עא):"אליהו משל מי ר' אליעזר אמר משל בנימין, דכתיב ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני בנימין, ר' נהוראי אמר משל גד היה, הה"ד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד...פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין בא ועמד לפניהם, א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני." 1

ואם כן,הדבר נתון במחלוקת תנאים לכאורה.

ובמקור תנאי אחר,מצינו יחס מורכב ומיוחד,היכול להוות איחוד השיטות שהצגנו עד כה.

במקום אחד(זוהר חדש כרך ב מגילת רות דף מב עמוד א) כותב מדרש הזהר:"אמר ר"א אליהו דא פנחס". וממשיך הזהר ואומר כך לא רק בדעת ר"א, אלא גם באופן סתמי לכולי עלמא (רעיא מהימנא כרך ג פרשת פנחס דף רטו עמוד א):"...אבל בגין דאליהו דאיהו פנחס...".

אך במקום אחר(זוהר כרך ב פרשת כי תשא דף קצ עמוד א) הוא נותן פירוש לענין שלא כפשוטו 2

"פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא". ואם כן,אין כוונת הענין שאותו האיש ממש הוא פנחס ואליהו בו בעת,אלא שענינם משותף. ולכן אין מניעה לומר שגופו מבני בניה של רחל וכן יחוסו השבטי,אך בחינתו,ענינו,הינם כשל פנחס הכהן.

מחלוקת הפרשנים[עריכה]

בעקבות המדרשים שראינו,מצינו מספר דעות בפרשנות הראשונים לנביאים.

הראשונים המחלקים[עריכה]

הראשון בכולם שהתיחס לנושא הוא רבינו אברהם בן עזרא(אבן עזרא במדבר כה יג). על הפסוק המבטיח לפנחס את כהונת העולם לו ולזרעו כותב הראב"ע:"ולזרעו אחריו-אות שאינו אליהו". הוא כנראה לומד את דבריו מדיוק במלה "אחריו",שאם ישנה מציאות של אחריו,הרי שהוא לא יהיה בשלב כלשהוא בעתיד, ואם כן, אין הוא יכול להיות אליהו שחי לנצח ועלה בגופו השמימה.

אמנם יש להקשות על כך שתי קושיות.

א.המלה "אחריו" אינה חייבת להדרש לאחר זמנו או מיתתו, שכן מצינו בהמון מקומות שהכונה אחר ענינו או אחר זמן מסויים, למשל בשמואל א פרק כו:"וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה:".

ב.גם אם נאמר שיש לדרוש את המלה אחריו אחרי זמנו,יתכן והכוונה לאחר שסיים את תפקידו,אך לא לאחר מותו.

אמנם, מצינו שגם רבי דוד קמחי (שופטים פרק כ פסוק כח) נוטה לסברא זו:"ואמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פנחס היה לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל ית' הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים ואמר הנני נותן לו את בריתי שלום ואמר בריתי היתה אתו החיים והשלום ועל פנחס אמר ומקצת רז"ל אמרו כי פנחס זה אליהו ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בד " ה :"

ואכן,במקום אחר(רד"ק דברי הימים א פרק ט פסוק כ) בענין הפסוק התמוה בדברי הימים 3 ,בו מוזכר פנחס בתקופה מאוחרת מאד,כתב:"ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם - ר" ל על משפחת הקרחי היה נגיד פנחס בן אלעזר לפנים בימי אבותיהם כמו שהיה אלעזר אביו ממונה עליהם כמו שאמר ופקודת משמרת אלעזר בן אהרן ואחריו היה פנחס בנו נגיד ג"כ עליהם כי היה ה' עמו, והיה גדול מבני איתמר לפיכך היה נגיד כל ימיו עליהם, ויש מרבותינו שאמרו פנחס זה אליהו ואמת כי פנחס חיה ימים רבים כי בימי פלגש בגבעה ראינו שהיה עדיין חי כמו שאמר שם ופנחס בן אלעזר וכו', והיה אז ליציאת מצרים יותר משלש מאות שנה והוא היה מיוצאי מצרים, ודרשו רבותינו ז"ל כי נסתלקה ממנו שכינה על שלא התיר נדרו של יפתח וזהו שנאמר נגיד היה עליהם הוא עליהם אין כתיב כאן אלא היה ואמר לפנים ה' עמו בימי זמרי מחה ובימי פלגש בגבעה לא מחה, כלומר בימי זמרי היה ה' עמו והיה כח בידו למחות ומחה והיה כפרה לישראל שלא כלו בימי זמרי כי היה ה' עמו והיה כח בידו למחות אבל בימי פלגש בגבעה לא היה כח בידו למחות כי לא היה ה' עמו כי כמה אלפים מתו מישראל עד שלא נצחו לבני בנימין, וי"מ ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם אינו זה פנחס הכהן, כי זה הפנחס היה לוי וזהו שאמר לפנים ה' עמו, כלומר זה פנחס אינו אותו פנחס שהיה לפנים כי אותו היה ה' עמו, והיה שורה עליו רוח הקדש וזה לא היה בו אבל גדול היה ונגיד היה על הלוים, והפי' הנכון הוא מה שפירשתי " ואם כן,רד"ק מעדיף שלא להתחייב לדרשת ריש לקיש ונותן קדימה להסברו הוא,שאף נכנס יפה בפשט הפסוקים.

אך במקום אחר(רד"ק מלכים א פרק יז פסוק א) מצינו שהוא מפקפק בדבר ונשאר מסופק:"ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד - מעיר ששמה תושב היה תחילה ואח"כ ישב בגלעד וכתרגום יונתן אליהו דמתושב מתותבי גלעד ונחלקו רז"ל מאיזה שבט היה מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פנחס זה אליהו וכל אחד מהם סומך דבריו אל הפסוקים בדברים רחוקים ואנחנו לא ידענו האמת ".

הראשונים המשוים[עריכה]

אמנם,מצינו דעות אחרות מרבינו אב"ע ורד"ק.

הנה כך הם דברי רבינו לוי בן גרשום (שופטים פרק ה פסוק לא):"והנה שלח הש"י נביאו...וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שזכרו רז"ל בפנחס בימי דוד שהגיד הכתוב כי לפנים ה' עמו והנה חיה זמן ארוך מאד ולזה אמרו כי פנחס הוא אליהו כי כבר התבאר שאליהו ג"כ חיה שנים רבות וכבר יעד מלאכי שהש"י יביאהו בימי הגאולה אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' ואין לאומר שיאמר שכבר מת אליהו קודם שהתנבא אלישע כמו שאמר כי היום אדוניך לוקח מאתך וזה שכבר מצאנו שהגיע מכתב מאליהו אחר זה כמו שנבאר שם בע"ה בספר דברי הימים ובספר מלכים:".

ואמנם,השאלה העולה מאליה היא מה הוכחה היא זו ששניהם חיו זמן רב? וכי כל שני דברים דומים הם אותו אחד?

ואכן עונה על כך הרלב"ג במקום אחר(רלב"ג מלכים א פרק יז פסוק א ):"כי יותר ראוי שיונח זרות אחד משיונחו שני זריות".

ואם כן,כיון שבשניהם מצינו דברים יוצאי דופן כאלו, סביר להניח שהם חופפים באותה דמות.

ובאמת אולי ראוי שנביא כאן כל דבריו והוכחותיו בענין, שפנחס הוא אליהו התשבי (שם):"וראוי שתדע שכבר הסכימו קצת רז"ל כי פנחס זה אליהו מפני מה שמצאו ביניהם מן ההתיחסות והנה נזכר בתורה שהשם יתברך נתן לו את בריתו שלום ואמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום ולזה ידמה שכבר נתן השם לפנחס אורך ימים נפלא והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה ובימי דוד מצאנו כתוב ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים וה' עמו וכבר בארנו בספר שפטים כי הוא היה מלאך ה' שנראה אל גדעון ואל יפתח והיה נושא אותו רוח ה' כמו מלאך ה' כמו שמלאנו גם כן באליהו ולזה אמר ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ולזאת הסבה אמר לפנים וה' עמו והנה מצאנו באליהו שאמר לש"י קח את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי ר"ל שאין לו לחיות תמיד בזה העולם אבל ימות כדרך כל הארץ כי לא טוב מאבותיו ומצאנו גם כן שלא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע וזה כי אחר זה בא מכתב אליהו אל יהורם בן יהושפט כמו שנזכר בספר ד"ה... ולזה תמצא שאמ' מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא עם ה"א הידיעה ולפי שמצאנו זה הארך הנפלא מן החיים לאליהו והנה מצאנוהו ג"כ לפנחס כמו שזכרנו ומצאנו בשניהם נשיאות רוח ה' אותם כאילו הם מלאכי ה' ומצאנו ברית החיים לפנחס כמו שזכרנו הנה מן הראוי שנאמר כי פנחס זה אליהו 4 ".

וא"כ כאמור הסיבה להשואה הינה הדמיון המפליא שבין מעשי שתי הדמויות.

ודעה זו מצינו גם בדברי רבי יוסף בן משה אלאשקר(מרכבת המשנה על אבות פרק ה משנה כז):"אליהו הוא פנחס, המקנא הראשון אשר השליך עצמו על קדוש השם בענין הזנות, ועל כן נתן לו סוד אות הברית, וכמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום. וג"כ מצינו שגם בימי אחאב נתקנא על הברית, כמ"ש קנא קנאתי לה' [אלהי צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל ,והוא הכותב והקב"ה החותם".

הקשה זו השעונה על המלה המשותפת "קנאה" מצינו עוד לפניו בדברי רש"י(במסכת בבא מציעא קיד: ד"ה לאו כהן מר):"דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי". ואם כן,סביר להניח שאין זו סתם מלה משותפת, אלא ענין משותף לשתי הדמויות, ואכן פשוט שכך הם פני הדברים, שכן בפנחס מצינו קנאה גדולה לה' במעשה זמרי, וגם נפילתו בקנאה היתה, על שלא התיר נידרו של יפתח, שנדר מתוך קנאת קדש לה'. כמו שמצינו שדרשו חז"ל (אליהו רבה פרשה יב):"יפתח הגלעדי נדר נדר שלא כהוגן, ופינחס בן אלעזר עומד, היה לו לפינחס שילך אצל יפתח להתיר את נדרו, היה לו ליפתח לילך אצל פינחס ויתיר לו את נדרו, ולא הלך, זה אומר אני כהן גדול בן כהן גדול בן בנו של אהרן הכהן אלך אצל עם הארץ, וזה אומר אני ראש לכל ישראל אלך אצל זה, זה נוהג גדולה לעצמו וזה נוהג גדולה לעצמו, אוי לה לגדולה שמקברת את בעליה".

וכן אליהו,בקנאה נתעלה בתוכחתו לאחאב בניחומי האבלים אצל חיאל כמו שדרשו חז"ל(אליהו זוטא פרשה ח):"שאל אחאב מלך ישראל את אליהו התשבי, אמר לו, כתוב בתורה, השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו', ואני שאני עובד כל ע"ז שבעולם בוא וראה כמה טובות באות בימיי, שנאמר בימיו בנה חיאל וגו',מיד נתמלא עליו אליהו חמה גדולה, אמר לו, ריקה, מאסתה מי שברא כל העולם כולו לכבודו ומי שנתן דברי תורה לכבודו, חייך שאין אני דן אותך אלא מדבריך, שנאמר ויען אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, נטל אליהו מפתח של מטר והלך לו, והיה רעב גדול בכל העולם כולו, עד שאמר לו המקום, לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה".

ובקנאה מעד בהדחתו מהשליחות בנבואת המנהרה 5 ,כמו שכתוב(מלכים א פרק יט פסוק יד והלאה):"וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם: וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:".

ומענין להשוות עוד פן בין השניים, והוא שקנאתם היתה דו פרצופית, גם לה' וגם לישראל וכל אחד על חשבון משנהו.

הנה כך כותב רבי מאיר שמחה(משך חכמה במדבר כה יא):"הענין, דפנחס עשה שני דברים. האחד שהרג ישראל בשביל נקמת כבוד ה' שלא יתחלל, וזה קנאים המקנאים לכבוד המקום והאומה פוגעים בו. השני, שהפקיר את כל העולם הבא וקנא לטובתם של ישראל".

וכן מצינו גם באליהו, כדרשת חז"ל (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מז):"אליהו תבע כבוד האב (הקב"ה) ולא תבע כבוד הבן (ישראל) שנאמר קנא קנאתי לה' ". ומצד שני כתבו בענין קנאתו בהר הכרמל,בו הרג את נביאי הבעל(פסיקתא רבתי פרשה ד):"כיון שבא אליהו לקרב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל שתים עשרה אבנים למספר השבטים ובנה אותן מזבח". 6

וכדעות אלו המשוות את האישים כפשוטו באדם אחד משמע גם בדברי האלשיך הקדש(מלכים א יח טו):"אשר עמדתי לפניו-במעשה זמרי ולא יראתי משבט שמעון,כן לא אירא מאחאב" 7 .

וכעין זה מצינו גם בדברי רבי חיים בן עטר (אור החיים הקדש במדבר כה יב):"בריתי שלום-של והשיב לב אבות על בנים, וזה שכר על קנאתו כאן ובימי אחאב". 8

הפרשנים התוכניים[עריכה]

אולם כשם שמצינו אצל המדרשים, מדרשים שאינם תולים את גזעו השבטי של אליהו עם יחוסו הנפשי לפנחס, כן הוא גם בראשונים.

כך כותב למשל רבינו דוד בן זמרא (שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רג):"הנה כתבתי לך כל מה שיש אצלי בתירוץ קושיא זו ואתה תבחר ולפי דעת חכמי הנסתרות לא קשיא כלל כי האומר פנחס זה אליהו שורש נשמתו של פנחס וכשאמרו לו 9 ולאו כהן הוא מר לא רצה לגלות הסוד:" ואם כן, השיויון בין הדמויות הוא שויון בשורש האשיות ולא בגזע הגופני-שבטי.

וכן מצינו אצל אחד האחרונים, ר' שמשון רפאל הירש, כעין הדברים הללו של רדב"ז (במדבר כה יב):"בריתי שלום-וכן גם תפקידו של אליהו הנביא לאחות את הקרע בין ה' לעמו או בין אבות לבנים, בין העבר לעתיד, על ידי התורה האלהית". אם נדייק בדבריו, אין הוא משווה בין האישים השואה טוטאלית של אדם אחד, אלא ענין שוה. 10

וכן מובא בשם הרב צבי יהודה קוק(שיחות הרצי"ה לבראשית, פרשת וישלח,נספח לסדרה ב,בהוצאת הרב ש.אבינר):"יש המון עולמים,ולא רק העולם שאנו פוגשים בחושינו. ומה אנחנו? אנחנו איננו רק הפרצוף החיצוני שלנו,אלא נשמותינו. נשמה זו מציאות. מציאות יותר ממשית מזו של העולם הגופני. מסופר שרב הונא ורב חסדא פגשו את אליהו הנביא ואמרו לו אתה פנחס!. פנחס הוא אליהו. זה דומה קצת לברורים בפסיכולוגיה על אשיות כפולה. גם במדרש יש מחקרים לאיזה שבט השתייך אליהו. אליהו הוא אדם שנשמתו היא נשמה של פנחס . זאת מציאות ממשית".

סיכום[עריכה]

ראינו את דברי המדרשים המתחלקים לשלוש מחלקות:

א.המדרשים המחלקים בין האישים.

ב.המדרשים המשוים השואה גמורה בין האישים.

ג.המדרשים המשוים השואה תוכנית בלבד בין האישים.

בעקבותם ראינו גם שלוש מחלקות בראשונים:

א.ראב"ע ורד"ק חילקו בין האישים.

ב.רלב"ג,מהר"י אלאשקר,האלשיך הקדוש ואור החיים הקדוש השוו השואה גמורה בין האישים.

ג.הרדב"ז ורש"ר הירש השוו השואה תוכנית בלבד בין האישים, והרצי"ה השוה השואה תוכנית,

אך שיוה לה השואה טוטאלית חוץ מגוף אחד.

1 ויעויין בילקוט שמעוני על מלכים א (רמז רח) שכתב כגון זה עם הוספה חשובה:"פעם אחת נחלקו רבותינו אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימן, בא ועמד עליהם אמר להם רבותי למה אתם חלוקים עלי אני מבני בניה של רחל. אמרו לו ולא כהן אתה ולא כן אמרת לאשה אלמנה מצרפת אך עשה לי משם עוגה קטנה , א " ל אותו התינוק משיח בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואח " כ יבא משיח :"

2 כמובן שאיני חפץ לומר שאם לא היה מתפרש כך בזהר היתה הו"א לקבל אותו כפשוטו,כי מסתמא רוב דברי הזהר הם סוד ללא פשט,אלא שלאחר שפורש שם בפירוש שהכונה ל"מדרגה אחת" בלבד,הרי שניתן היה ללמוד שלא כפשוטו,כי אם גם כך לא ניתן היה ללמוד כפשט,מה החידוש באמירת הזהר שהכונה שלא כפשט?

3 דברי הימים א פרק ט פסוק כ:"וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים ה' עִמּוֹ:"

4 וגם רד"ק במלכים א פרק יט פסוק ד השוה:"כי לא טוב אנכי מאבתי - נראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו וזה ראיה לאומר פנחס זה אליהו",אמנם כאמור בסופו של דבר הוא מעדיף להפריד בין השתים.

5 אמנם יעויין באברבנאל במקום שדורש את הדברים אחרת.

6 אמנם שם הוא לא על חשבון בין אדם למקום,למרות שכן יש שם בחינה כזאת,שכן התיר איסור הבמות לשעה.

7 וכן הוא שב ואומר בפרק יט פסוק ג יעוי"ש.

8וכן כתב כמותם רבינו יעקב בן הרא"ש בפירושו לתורה בבמדבר כה יב :"כי פנחס הוא אליהו".

9 יעויין בהערה מספר אחת בקטע המסומן,שם מתבאר במה מדובר כאן.

10 ובדעת מסדר ההפטרה ניתן להסתפק, כי פשוט שהשוה השואה מסוימת בין האישים,כי כידוע הפטרת פנחס היא נבואת אליהו במנהרה,אלא שאין סימן לכך שההשואה מוחלטת,כי אפשר שהענין דומה ולכן הביא את הפטרה זו כאן.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של הרב ברוך אפרתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-08.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/efrati/pinxas