ביאור:פחם - בלשון התנ"ך ובלשון ימינו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

בימינו, "פחם" הוא חומר דלק שחור, ועל-שמו קרוי גם היסוד "פחמן".

אולם, ע"פ מלבי"ם, בלשון התנ"ך "פחם" הוא ניצוצות של אש, והראיה העיקרית לכך היא הפסוק:

  • משלי כו21:"{{{1}}}" ( ע"ע ): פחם הוא דבר שגורם לגחלים לבעור, כמו שעצים גורמים לאש לבעור. וכך כנראה פירש גם רש"י שם.

פסוקים נוספים שבהם מופיע "פחם" לא סותרים את דבריו:

  • ישעיהו מד12, בקטע שמדבר על יצירת פסלים:"{{{1}}}" .
  • ישעיהו נד16:"{{{1}}}" .


מאת: דינה

פחם זה גם שליט, מושל. כתוב שנחמיה היה "פחם בארץ יהודה" (נחמיה פרק ה' פסוק י"

ד). כאן פחם הוא נוסח אחר למילה "פחה"-שליט

_______________

    דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

    קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/pxm