ביאור:עצמות יוסף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"וישבע יוסף את-בני ישראל לאמר: פקד יפקד א-הים אתכם, והעלתם את-עצמותי מזה" (בראשית נ/כה)

"ויקח משה את-עצמות יוסף עמו, כי השבע השביע את-בני ישראל לאמר: פקד יפקד א-הים אתכם והעליתם את-עצמותי מזה אתכם" (שמות יג/יט)

"מי לנו גדול מיוסף: תנו רבנן - בא וראה כמה מצות חביבות על משה רבינו, שכל ישראל נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר- "חכם לב יקח מצות" (משלי י).

ומנין היה משה יודע היכן יוסף קבור?!?

אמרו- סרח בת אשר נשתירה מאותו דור.

הלך משה אצלה, אמר לה: 'כלום את יודעת היכן יוסף קבור?'

אמרה לו- 'ארון של מתכת עשו לו מצרים, וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו.'

הלך משה ועמד על שפת הנילוס. אמר לו- 'יוסף, יוסף! הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיע השבועה שהשבעת את ישראל. אם אתה מראה עצמך, מוטב. אם לאו, הרי אנו מנוקין משבועתך'. מיד צף ארונו של יוסף.

(ואל תתמה היאך צף הברזל, שהרי כתיב "ויהי אחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים.."(מל"ב ו').. והלא דברים קל וחומר, ומה אלישע תלמידו של אליהו, ואליהו תלמידו של משה- צף הברזל מפניו, מפני משה על אחת כמה וכמה.)

רבי נתן אומר- בקברניט של מלכים היה קבור (פרוש- בבית קברות של מלכים, והיו שם ארונות הרבה, ולא היה משה יודע איזהו)

הלך משה ועמד על קברניט של מלכים. אמר: 'יוסף! הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל! אם אתה מראה עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו מנוקין משבועתך'. באותה שעה, נזדעזע ארונו של יוסף. נטלו משה, והביאו אצלו, וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו, אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים- 'מה טיבן של שני ארונות הללו?'

אמרו-'אחד של מת ואחד של שכינה'

'וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה?'

אמרו- 'קיים זה כל מה שכתוב בזה.'" (סוטה יג.)

ישנה גישה שמטרת המדרש (או לפחות חלק ממטרת המדרש, בנוסף למסר החינוכי למסורת), היא לפרש את הפסוקים. מה מדרש זה רוצה ללמד אותנו על הפשט?!? מה הקשר בינו לבין הפשט?!?

על הדרש עולת אי אלו קושיות, כגון-

  1. מיהי אותה אישה דגולה ומסתורית בשם סרח בת אשר, וכיצד היא קשורה לענין?
  2. מדוע מסופר שארון יוסף היה ביאור דוקא (ע"פ הגרסה הראשונה)? ממתי קוברים אנשים ביאור?
  3. האם דרכו של מת שקיים את כל הכתוב בתורה להלך עם השכינה?


אפשר שחז"ל העלו כמה קושיות, למשל-

  1. מדוע העלאת עצמות יוסף נעשית ע"י משה, ולא ע"י כל בנ"י (כצווי של יוסף) או ע"י בני יוסף?
  • ע"פ חלק מהחוקרים, העליה ממצרים נעשתה בשלבים, כשבני יוסף העלו בתחילה(הוכחות לדבריהם אפשר למצוא בדברי הימים, ראו למשל דה"א ז/כא). ישנה אפשרות להסביר שבני יוסף לא העלו את עצמות אביהם, כי הם היו כבר בארץ ישראל. הם אף לא יכלו להעלות את עצמותיו קודם לכן, משום שיוסף השביעם לעשות רק כאשר יפקד ה' את עם ישראל.
  • מדוע ע"י משה דווקא, שכנראה חסרה לו אותה מסורת אבא על עצמות יוסף והעלאתם?
  • מדוע סיפור העלאת עצמות יוסף מוזכר אחרי היציאה ממצרים?

גישה ראשונה[עריכה]

המדרש כנראה רוצה להראות לנו את הלך הרוח באותה תקופה.

מצד אחד ניצב יוסף. איש עסקים, נראה כמצרי לכל דבר- לובש את לבושם ומדבר בשפתם. הוא אינו סתם מצרי, הוא המשנה למלך, צפנת פענח. הוא שהציל את כל מצרים מכליון.

מהצד השני נצבים עם ישראל. אנשים נשים וטף. עבדים. שונים בשפתם, בלבושם ובמנהגיהם.

יש בסי ס איתן לסמוך עליו שעם ישראל לא כל כך חיבב את אותו יוסף. הוא שייך לעבר הרחוק, לתקופה שהיתה ואיננה. הוא שהוריד אותם למצרים, לגלות, ובגללו הם נאלצים לעבוד כעת בפרך.

היאור מבטא את הניכור הזה. לאותו יאור שבו יוסף נקבר, על מנת שיתברכו מימיו, ועל ידי כך יביא ברכה למצרים, לאותו יאור עצמו, נשלכים כעת תינוקות צורחים ומיבבים, לשם כליון ומוות.

האדם שגישר בין יוסף לעם ישראל הוא משה. הוא חלק מהעם. גם הוא, כמו כל התינוקות, הושלך ליאור, ומכריו נאלצו לעבוד בפרך. אך הוא גדל בבית פרעה, גינוניו הם גינוני מלכות. הפער החברתי מפריע לו, ולכן הוא מתערב בויכוחי העבדים והשוטרים, בנות יתרו והרועים.

עבור עם ישראל, להעלאת עצמות יוסף אין כל טעם. הם מעדיפים לנצל את המצב שנוצר בשיפור מעמדם, ולא בהעלאה באוב זכרונות כאובים מדי של אדם לא אהוב. משה הוא היחיד שמרגיש יחס של קרבה והזדהות עם יוסף. אך ברצותו להחזיר את יוסף לעמו, חסרה למשה מסורת אבא. משה הרי לא התחנך בביתו, אלא בבית פרעה. כיצד יכל לדעת היכן יוסף קבור?

כאן נכנסת לתמונה סרח בת אשר. את דוד יוסף היא מכירה אישית, הוא הרי קנה לה דובי ליומולדת! היא זוכרת טוב מאוד את אותו מעמד מרגש, בו דוד יוסף הבטיח שיום יבוא, וברוב פאר והדר ה' יוציא אותם ממצרים, היא זוכרת איך ניסה להסתיר את הדמעות, כשביקש שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל. באותו רגע, המחשבה שיוסף, המשנה למלך, מסוגל למות, זעזעה אותה. (היא לא רגילה למות..) אך אכן, זמן לא רב לאחר מכן, נכחה בטקס קבורת יוסף ביאור. ארון יפה עשו לו, ושקיעתו ביאור נדמתה בעיניה לשקיעת עם ישראל במצרים.

מאז עברו הרבה מים ביאור, אך את ההבטחה ליוסף היא לא שכחה. את זכר יוסף ניסתה להעביר לדורות הבאים, אך הם לא שמעו אליה מקוצר רוח ומעבודה קשה. היא היתה היחידה שיכלה לגשר בין פער הדורות הזה, ומשה הוא היחיד שיכל לגשר בין פער המעמדות.

העלאת עצמות יוסף נעשתה כראוי, אך קרנו טרם רמה בעיני העם. לזאת נדרש לחנך מחדש את העם. השקעה יומיומית, שכוללת השוואה בין ארון יוסף לבין ארון השכינה. הניכור שממנו סבל יוסף כל ימי חייו, ואף לאחר מותו, הופר רק בהיותו מובל במדבר עם ארון השכינה.

במדבר, כשכל המחנה כולו קדוש, ואין (כמעט) הבדל מעמדות, הדבר החשוב היחיד הוא התורה, ובזה יוסף ביטא את האידיאל- "קיים זה כל מה שכתוב בזה".

החינוך עלה יפה, ובספר יהושע (כד/לב) נאמר "ואת-עצמות יוסף אשר-העלו "בני ישראל" ממצרים.." - מצות העלאת עצמות יוסף נקראה על שם עם ישראל כולו.

גישה שניה[עריכה]

עם ישראל בוודאי לא חשבו על יוסף רעה. הם זכרו כיצד הציל אותם מהרעב של ארץ ישראל, כאשר קרא להם לרדת מצרים, ובמצרים נתן להם אוכל והשאיר אותם על אדמתם כמו כוהני מצרים!

עם ישראל התבוללו במצרים, ויוסף היווה להם אישיות להדמות אליה. כיצד אם כן ישנאו את יוסף?!

עם ישראל בוודאי ידעו שהעבדות באה אליהם בגלל התבוללותם במצרים (שבט לוי נשאר בגושן ולא התבולל, ולכן אף לא סבל מהעבדות). הם ראו כי גם יוסף במידה מסוימת נענש על כך שהתבולל, כמוהם, וגם הוא נזרק ליאור.

עם ישראל חשבו כי יוסף חטא ואין סיבה שיעלה לארץ ישראל, ורק סרח שחיה כל אותן שנים זכרה פן נוסף באישיותו- 'קיים זה כל מה שכתוב בזה.' ומכן מובן מדוע דווקא משה הוא שהעלה את יוסף, משה שציפורה קראה לו "איש מצרי הצילנו"(שמות ב/יט). הוא יודע שיש הרבה פנים להתבוללות שהדבר שהכי חשוב הוא שמירת הקשר ההדוק עם העם, והרגשת היותו חלק ממנו.

גישה שלישית[עריכה]

בהמשך המדרש בגמרא נאמר שבנ"י העלו את עצמות יוסף משום ש"הניחו לו כבוד בגדולים יותר מבקטנים" משום כבוד יוסף הניחו למשה להעלות את עצמותיו. אומנם, יש כאן ביקורת על בנ"י שעסקו בביזה במקום להעלות את עצמות יוסף, אך אין להבין מכאן שהיה להם רגש של שנאה כלפי יוסף. את מקום קבורתו הם פשוט לא ידעו, הרי הוא היה מוסתר, ועבר כ"כ הרבה זמן.

ושאלה אחת נותרה ללא מענה-

מהי אותה אישה דגולה ומסתורית בשם סרח בת אשר?!?

תגובות[עריכה]

הסיפור כמוהו כמשמעות שמה של "סרח" = "מיותר"... כולו (הסיפור) פרי דמיונו של המבקש להקטין את דמותו של "משה"... קורא תנ"ך המסוגל להעמיק בצפונות התעודה לא יהין להעלות ספק בידיעותיו של "משה"... (שמות יג' 19) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר פָּקוֹד יִפְקוֹד אֱלוֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמוֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם"... כלומר "משה" ויהושע באותו לילה (עם צוות אנשים) הלכו ישירות לפירמידה (אודותיה ידע "משה" ולו כי התחנך בארמון פרעה כבנה של בת-פרעה) ומאותה פירמידה בה שמור היה ארון עצמות יוסף (החנוט) לקחו את עצמותיו של יוסף על ארונו ובבוקר יצאו למסע יציאת מצרים ואכן נסע הארון 46 שנה עד אשר (עם סיום כיבושי יהושע) קבר יהושע את עצמות יוסף בחלקת השדה אשר קנה יעקב בשכם (יהושע כד' 32) "וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקוֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה"... ובוודאי (במדבר כו' 46) "וְשֵׁם בַּת-אָשֵׁר שָׂרַח" אמנם מופיע לזכרה (ואולי כי לא היו לה ילדים) על משמעות העיקרון כי "מיותר" להאמין שהאריכה ימים ולקחה חלק במיפקדים של בני-ישראל במדבר...

-- ramin, 2010-01-25 17:27:37

להלן "קישור"... [1]

אודות מיקום הפירמידה של יוסף...

-- ramin, 2010-01-25 17:35:23

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של סיגל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס' וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/acmot_yosf