ביאור:עץ חיים/שער ט/פרק ח

חלוקה בין הזו"ן לג"ר

כשם שאמרנו שהג"ר הפרטיים של כל נקודה יצאו בי"ס שלימות ואילו הז"א יצא בשש נקודות בלבד והנוק' בנקודה אחת. הנה עוד חלוקה יש בין הזו"ן לג"ר בעת האצילות הראשונה (ראה גם שער כ"ז פ"ג ושער ל' דרוש א' ובהגהת השמש בדרוש ד' שם) שהג"ר יצאו בשלוש פרצופים שלמים פנימי אמצעי חיצון שכל אחד מהם כולל י' ספירות. אך הז"א לא יצא אלא פרצוף אמצעי חיצון שהם פרצופי חג"ת נה"י אך פרצוף פנימי חב"ד לא יצא. ומה שיצאו בפרצוף אמצעי חיצון לא יצאו כל י' ספירותיהם אלא יצאו בשש ספירות בלבד ושאר ספירות שלא יצאו נשארו בבינה הפרטית שבאותה נקודה כללית. ואילו מלכות לא יצאה אלא בבחינה אחת בלבד היינו מלכות דפרצוף חיצון בלבד.

הסיבה לשבירת הכלים

כאן מביא המהרח"ו שלוש סיבות לשבירה: [א] הראשונה שבהם שלא יצאו המלכים בתחילה אלא בחינת עיגולים שהיא בחינת נפש בלבד שהם המלכויות דב"ן בלבד שלכן נקראו מלכים. ולפי שלא יצא בחי' היושר לא החזיקו מעמד (כמובא בשער דרושי הנקודות פרק א') ואל תתמה שגם בבחינת המלכויות אנו מדברים על בחי' יושר שאין זה אלא יושר שבעיגולים שהוא רוח דנפש שלמסקנת מהרח"ו (בשלוש ספקותיו דף מ"ט ע"ד) אף בחי' יושר (שבעיגולים) יצאה בראשית ונשברה. והבחינה המתקנת היא עיגולים ויושר דיושר שהיא בחי' הרוח.

[ב] סיבה נוספת לשבירה, שלא היו הפרצופים מלובשים זה תוך זה. שאם היו מלובשים האחד בשני היו תומכים זה בזה ולא היו נשברים אף שיצאו בחי' מלכויות בלבד. [ג] וגם לא היו מסודרים בקווים כמו הג"ר אלא כל הז"ת היו זה למעלה מזה מה שגרם שגבורה קיבלה השפע מחסד אף שאינו ממינה והייתה צריכה לקבל מבינה. וכן תפארת שהיא רחמים ממוצעים הייתה צריכה לקבל השפע מדעת אך להיותם בחד סמכא קיבלה השפע מגבורה. ולא יכלו לסבול כל אחד שאינו מינו ולכן נשברו.

סיבות נוספות לשבירה המפוזרות בשמונה שערים שלושת הסיבות שהביאם מהרח"ו כאן הם מלבד סיבות נוספות שכתב במקומות אחרים שאמנם לא ברור לי אם תמיד אפשר לקשרם לאותו מקום:

[ד] שז"ת לקחו לבניית הכלים שלהם מאורות חוטם פה בלבד מסיום שיבולת הזקן ולמטה ללא אורות האוזן לעומת הג"ר שלקחו גם מהארת האוזן. (שער ח' דרושי הנקודות פ"ב). כתב הרב דוד לוגאסי בשם הכרם שלמה טעם לזה היות ובשעת העיבור של זו"ן בתוך הבינה, היא מבררת הסיגים מן הזו"ן ומנקה אותם. לכן כאן הג"ר שקיבלו אורות האוזן משורש הבינה יצאו ללא סיגים שכבר נדחו על ידי אורות האוזן ולכן לא הצטרכו לשבירה. אבל הז"ת שלא קיבלו אורות האוזן הצטרכו להישבר כדי שאפשר יהיה לבררם ולתקנם מן הסיגים.

[ה] וכן מה שכתב (נקודים פ"ד) שיצאו מהבינה כל אורות הז"ת בבת אחת ונכנסו לכלי הדעת ולא יכול לסבול ריבוי האור, וכן לשאר הכלים (חסד עד יסוד) באו מלבד אור הספירה גם כל אורות התחתונים ולא יכלו לסבול ריבוי האור. וכלי המלכות שנכנס בו אור מלכות ללא אורות נוספים, אף הוא נשבר לפי שהיה כלי המלכות חסר שכך נעשה משורשו על דרך כלי מלכות דעקודים שהיה חסר את אור המלכות לכן גם כאן בנקודים הכלי שלה רעוע ואף את אורה לבד לא יכול הכלי לסבול (פ"ה דנקודים).

[ו] וכן מה שכתב (בשער התיקון פ"ה) שהאורות היו שלימים וכן אצלנו (שבירת הכלים פ"ה) שהאור היה בחי' פרצוף שלם, ואילו הכלי היה בחי' נקודה עשירית מאותו האור, ומחמת שהכלי קטן והאור בא בעוצמה לא יכלו הכלים לסבול.

[ז] וכן מה שמבאר הלשם (הדע"ה ח"א דרוש ז' סי' א') שאור הב"ן שיצא בתחילה דרך העיניים יצא ללא זיווג שמה שנכתב שיצאו על ידי זיווג ע"ב עם ס"ג היינו שנולד ב"ן בפנים אך מה שיצא לחוץ יצאו רק ענפי הב"ן ללא זיווג.

[ח] בית לחם יהודה אצלנו הביא טעם נוסף המובא בשער מ"ד סוף פרק ז' וכן בשער ההקדמות דף נ"א ע"ב, זה לשונו "דע, כי קודם שנאצל אדם העליון, שהוא זו"ן שבעולם האצילות, נזדווגו או"א, בסוד אחור באחור, ולכן יצאו מהם, אותם הז' מלכים שמלכו, ומתו ונתבטלו, כנז"ל בדרושים שקדמו. וסיבת מיתתם הייתה, להיותם נאצלים, בסוד הדינים קשים, בבחי' זווג או"א אחור באחור" ומבאר הרב דוד לוגאסי לא שהיו אח' באח' ממש שאי אפשר להתייחד במצב זה, אלא שלולי מוחין דכתר היו או"א צריכים לעמוד אח' באח' לפיכך נקרא זיווג זה אח' באח' על דרך זו"ן שבהיותם אח' באח' עולים לחיק או"א וחוזרים פנים בפנים ומזדווגים וזיווג זה נקרא אב"א יען שאם היו למטה במקומם לא היו יכולים לעמוד אלא אב"א.

[ט] וגם ענפי הב"ן שיצאו, יצאו ללא תיקון זו"ן אלא יצאו בחי' נוק' בלבד (שער הנקודים פ"ג ובהרחבה בדע"ה ח"א דרושים א'-ג').

[י] כתב הלשם בשם הגר"א "לפי שלא היה עדיין התיקונים שהם הז' תיקוני גלגלתא והי"ג תיקוני דיקנא. כי זהו עיקר התיקון להתמעט האור ולהצטמצם דרך נקבים ושערות. ומשום שלא היה עדיין התיקונים לכך לא נתקיימו המלכים כי לא היו יכולים לקבל ולסבול את ריבוי האור שהיה נכנס בהם בשפע בלי צמצום". וזה מובא אצלנו בשער השבירה פ"ו לאחר שהסביר את השבירה והתחיל בעניין התיקון כתב שהתיקון מתחיל בעתיק וא"א "ואז נתמעט האור היוצא מהם, ואז היה יכולת בז"ת לתקן".

[יא] וזה מלבד ההבדל בין החג"ת לנה"י שהעליונים יצאו ללא לבוש ונשברו יותר מהתחתונים שכשנשברו היו במקומם לבוש מאחורי או"א שנפלו (כאן בשער המלכים פ"ב).

[יב] וכן שהתחתונים רצו להתגבר על העליונים לפי שהיו דינים חזקים ורצו לבטל הרחמים (המלכים פ"ה) והביא הרב דוד לוגאסי דברי היפה שעה שזו מחלוקת לשם שמים שהיו מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא דהיינו הנה"י שהם מים תחתונים בוכים להיות בחג"ת וכשמלך החסד והיו כל האורות כלולים בו היה אור הנצח רוצה לגבור עליו מצד היותו מקו הימין והיה רוצה לגבור על החסד להיות הוא מושל בכלי החסד ולהתפלל בתוכו והיה מחלוקת עצום ונורא ביניהם עד שמחמת המחלוקת נשבר הכלי וכן היה כשמלך הגבורה רצה ההוד לכבוש מקומו וכן על זה הדרך בת"ת.

ועיין בספר הדע"ה ללשם שבו ואחלמה חלק א' דרוש ו סימן א' שהביא בקצרה אחת עשרה סיבות לשבירה. שלא כל הסיבות הובאו כאן ומבארם יותר ברוחב ועומק בדרושים הבאים. וכן בספרו של הרב דוד לוגאסי שעתיד בעזהש"י להתפרסם שהביא וביאר שתים עשר סיבות.

הכתוב אומר 'אשר עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים' המובא בשער נקודים פ"א פירש שם הכרם שלמה שהמאציל העליון כשעשה את הא"ק עשאו גם בחי' יושר, והמה הנקודים ביקשו חשבונות רבים לצאת בחי' עיגולים נפש בלבד. וכמובא במבו"ש (ג' ע"ב) שמראש ביקשו הנקודים לצאת בצורת עיגולים והכינו את מקום הבי"ע שאליו יפלו המלכים. ולכן יצאו בכל המתואר למעלה. וכיוון שיצאו כך בכוונת מכוון ממילא השאלה מה טעם יצאו כך אינה ריקה כפי שכתב הכרם שלמה בשער המלכים פ"ה (דף א'עה) "שהכל תלוי בזה דהיינו מבריאת העולם ועד עת סוף האלף השישי כל מה שהעולם יגעים בימים ובנהרות ובעיירות וביבשה ובמדברות ובמלאכות ובסחורות ובמשא ומתן ובתלמוד תורה ובתפילות ובמצוות החיים והמתים בשמים ובארץ החסידים והצדיקים והבינונים והרשעים האנשים והנשים והטף והילדים והעוברים שבמעי אימם והחיות והבהמות והעופות הטהורים והטמאים והצמחים והרומשים וכל מין מזה כלול כמה אלפים ורבבות מינים ממינים שונים של ברורים אשר אין בריה דומה לחברתה, כל היגיעה הזאת במשך הזמן הזה של ששת אלפים שנה של בריאת העולם הכל הוא כדי לברר ולתקן אלו המלכים שנשברו, אם כן יאות הוא להקשות למה לי כל היגיעה הזאת. ולזה תירץ כי בכוונה מכוות נעשה זאת מפני שכר ועונש לצדיקים ולרשעים, דהיינו שיש באלה המלכים סיגים שהם הקלי' ובחי' קדושה, וכדי לבררם נשברו כדי שהקליפות ייפרדו מהם ומהם יבוא העונש. והקדושה שבהם תתברר ותעלה למעלה ומהם יבוא השכר, וכן שמהטוב יבראו הצדיקים ומהרע יבראו הרשעים ולכן מוכרח שיבראו רשעים ומוכרח שיבראו צדיקים". ומתוך דבריו נגיע לטעמים י"ג וי"ד.

[יג-יד] וכתב הלשם שעיקר הטעם לכך מבואר במבו"ש (שע"ב ח"ב פ"ג) משום שהיו סיגים מעורבים בהם והם הגורמים הפירוד עד אחר התיקון שאז נתבררו מהסיגים והקליפות ואז נתחברו. טעם נוסף וחיצוני לזה הובא בשער הנקודים פ"ו מ"ק "כי הביטול ושבירת כלים ונפילתן גרם אל הקליפות, וזה היה כדי שיהיה בחירה ורצון" וכתבנו שטעם זה הוא חיצוני על פי דברי הכרם שלמה שכתב שטעם זה הוא טפל לעיקרי שהרי המשיך במ"ק וכתב "ולא יצא התיקון מעיקרא כי כן הוא מוכרח, ואין להרהר, דהיינו מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור". וכן הובא בשער המלכים פ"ו (וכן בפ"ה) למה נברא העולם בי' מאמרות נפרדות על פי המשנה באבות ה' כדי להיפרע מן הרשעים כו' פי' כדי להיות בעוה"ז שכר ועונש לצדיקים ולרשעים ולכן היה הדבר הזה שיהיה זו"ן מחולקים לי' חלקים שהם עשרה מאמרות ולא יצאו כלולים יחד ע"ד ג' נקודות הראשונים. והטעם הוא לפי שכפי גודל שיעור הפגם שיפגמו הרשעים כך יגרעו במאמרות האלו ויפרע אז מהם כפי הערך ההוא וכן להיפך זה אצל הצדיקים. שביטול ושבירת הכלים גרם אל הקליפות וזה בכדי שיהיה בחירה ורצון ולכן לא יצא מתוקן מעיקרא.

ובשער מאמרי רשב"י - פרשת פקודי כתב שתי הסיבות הפנימית והחיצונית יחד "דע כי כל בחינת מ"ן הם דינים וגבורות וסודם הוא אותם המלכים של ארץ אדום שמלכו ומתו אשר הם מבוארים אצלנו במקומות רבים ואמנם בחינת המלכים ההם רצה המאציל העליון לברוא אותם בתחילה באופן ההוא שיהיו כוללים בחינת קדושה אלא שהיא דינים וגבורות ובהם מעורבים השמרים והקלי' ובכוונה גמורה בראם כך כדי שיהיה בעולם שכר ועונש להיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים ואין זה מקום להאריך בו אמנם בכוונה גמורה בראם כך כדי לבטלם ולהמיתם כדי שיתבררו מהם ניצוצות קדושות ויעלו למעלה והקלי' המעורבת בהם יישארו למטה בסוד סיגי הזהב ושמרי היין" היינו שבירתן זו היא טהרתן.

התיקון

בראשית יצאו רק מלכויות דב"ן בשש נקודות כוללות, [בפרצוף אמצעי ובפרצוף חיצון] בכל נקודה מהם ג"ר שבה יצאו בעשר ספירות כל אחד וז"א בשש ונוק' באחד. בתיקון כל אחד מהם יהפוך לפרצוף בפני עצמו.

אמנם בפרקנו מתייחס מהרח"ו רק לבחינת השבעה מלכים שנשברו ולא לג"ר אף שגם הם נתקנו כפי שכתבנו. ואומר שיצאה בחי' היסוד מלך הדר, כנאמר בפרשת וישלח "וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל וגו'", ונקרא מלך הדר על שם היסוד אף שבחינתו כוללת את כל הו"ק, שלא היסוד לבד יצא בתיקון אלא כל בחי' הו"ק אלא שכללה התורה את כל הו"ק על שם הבחינה הכוללת אותם שהיא בחי' היסוד. ובחינתו גבוהה מהמלכים הראשונים דב"ן שהם עיגולים נפש והוא בחי' היושר רוח, ולאחר שנשלמו בחינות הזו"ן דב"ן ונשלמו זו"ן דמ"ה הרי שיש לנו שבעה מלכים מב"ן ושבעה מלכים ממ"ה. שמלך הדר הוא ז"א, כנגד ט"ס עליונות של ב"ן שיצאו בתיקון ומהיטבאל היא בחי' נוק' של שם מ"ה ויצאה כנגד בחי' המלכות שיצאה בראשונה. ורמז יש בשמה מ"ה-יטבאל מ"ה על שם בחינתה שבאה מצד היושר מ"ה, יטבאל גי' ב"ן, שהיא נוק' מלכות דיושר. וביחד הב"ן והמ"ה הם פעמיים ז' מלכים שבחי' הב"ן שיצאה תחילה היא בחי' המלכויות דז' מלכים דב"ן, עם שבעת ימי בראשית שנאצלו המלכים דמ"ה (אף שיחד איתם יצאו גם הט' עליונות דב"ן). הם סוד ב' שבתות.

סוד ב' שבתות

כשהאציל המאציל העליון את י"ס דמלכויות דב"ן האציל תחילה את הג"ר והוא נקרא בליקוטי תורה פרשת קדושים השבת העליון שהוא י"ז באלול, וכיון שבעת האצלתם, לא היו בתיקון גמור. [נ"ל כוונתו שהיו חסרים הז' תיקוני גלגלתא והי"ג תיקוני דיקנא. והאור ירד מהג"ר בשפע ולא בצמצום דרך נקבים ושערות. לכך לא יכלו המלכים לסבול ריבוי האור כמובא בפרקנו טעם עשירי בשם הגר"א לשבירה]. לכן אין נחשב יום זה במספר. אח"כ האציל בשבעה ימים אחרים את שבעת המלכים דב"ן ביום הראשון יצא חסד ונשבר בשני גבורה ונשברה וכו' עד שביום השבת כ"ד אלול יצאה אף בחי' המלכות דב"ן ונשברה. והם המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ובאותה שבת שיצאה המלכות דב"ן ונשברה יצא מלך הדר המתקן ונתקן הג"ר שלו תחילה וזו שבת הראשונה כ"ד אלול למניין סוד ב' שבתות, והג"ר דמ"ה שיצא תיקן אף את הג"ר דב"ן. ובשבוע שני שבוע דבראשית יצאו שבע ספירות תחתונות דמ"ה מיום ראשון כ"ה אלול, מחסד ביום ראשון עד שיצאה מלכות דמ"ה בשבת השנייה למניין ב' השבתות ביום ב' דראש השנה. [וראה בשמן ששון כאן שהביא מספר מקורות לעניין ב' השבתות וביניהם דברי רש"ש מובאים דבריו בנהר שלום דף ל"ז ע"ג שציין לפי זה שהשיתא אלפי שני נמנים מכ"ה באלול יום הראשון לבריאה וחשבון החמה מיום הרביעי לבריאה שנתלו המאורות והזמנים נמנים מר"ה ר"ח תשרי לחשבון הלבנה, כיון שהלבנה נתמעטה ולא שימשה עד יום השישי לבריאה].

ומאחר ובצלם אלהים עשה את האדם שיצאה בחי' היושר דמ"ה כלולה זכר ונקבה ששניהם הדר ואשתו שניהם נקראים אדם הואיל והם בחי' זכר ונקבה בחי' מו"ב דשם מ"ה הכללי וכיון שיצאו בחי' פרצוף אדם בשלוש קוים שהוא רוח בסיבתם נתקיימו גם בחי' העיגולים שם ב"ן שיחד איתם יצא גם הבחינה המשלימה את שם ב"ן שהם ט"ס עליונות דב"ן שאף בהם יש בחי' מו"ב דב"ן הכללי. נמצא שבחי' הרוח שם מ"ה בסיבתה יש קיום לבחי' הנפש שם ב"ן. והתחברו עיגולים דמ"ה עם עיגולים דב"ן ויושר דמ"ה עם יושר דב"ן. וקודם יציאתם נתבררו ונתקנו העיגולים דמלכים מן הסיגים שבהם תוך עגולים דאו"א וכן היושר דמלכים תוך יושר דאבא ואימא. שאף היושר נכנס בעיבור אף שלא נשבר ולא לצורכו אלא כדי להתחבר חיבור חזק עם הב"ן ולתקנו.

לפיכך כותב בשער הפסוקים פ' תשא שסוד את שבתותי תשמרו זה עניין זו"ן הנקרא שתי שבתות היינו ת"ת ומלכות. לפיכך יש בשבת שתי בחי' הנאמרות בדיבור אחד מה שאי אפשר להבין שהם שמור וזכור. וכיון שלא נעשה הזיווג למעלה אלא ביום שבת לכן כתב בספר הפליאה שעונתן של ת"ח היא מערב שבת לערב שבת ובמחברת הקודש כתב שבזה גורם שיהיו תולדותיו לדורותם ברית עולם מצד הקדושה שאות הוא דווקא ביני ובין בני ישראל. ובספר הקנה כתב שזה עניין לחם משנה כנגד שתי שבתות ת"ת ומלכות שייחוד אחד לשניהם ולכן יש לאחוז ב' ככרות בעשר אצבעות לחבר כל הי"ס. וכל מה שכתבנו עד עכשיו הוא עניין תיקון עיבור ויניקה דזו"ן עיגולים ויושר רק בז"ת שלהם היינו בחינת נפש ורוח שלהם. אבל בחינת נשמה חיה יחידה של ז"א ונוק' יושלמו בזמן הגדלות.