ביאור:עץ חיים/שער ח/פרק ג
האור החדש שמאיר לנקודים דרך דופני נה"י דא"ק
אותו אור חדש שנולד מייחוד ע"ב עם ס"ג הנה הוא אור חזק ובוקע הפרסא. אך כיון שעליו לבקוע בנוסף גם את דופני רגלי א"ק לכן רק הארה מועטה ממנו מגיעה לעולם הנקודים. ואילו האור שבא מן העיניים למעלה אף שבמקורו הוא חלש מהאור החדש הנה כיון שמגיע בגילוי גמור דרך העיניים הוא יותר דומיננטי בעולם הנקודים ועולם הנקודים נקרא על שמו.
והנה כמו שיש כאן פרסא בין מה שלמעלה מטבור הא"ק למה שתחתיו כמו כן יש בכל פרצוף בחינת פרסא זו. וזו הפרסא מונחת בין כתר לעילת העילות. שכל פרצוף עליון המאציל פרצוף שתחתיו נחשב כלפיו כעילת העילות. ולכן א"ק כלפי כתר דנקודים חשוב עילת העילות ובין כתר דנקודים למאציל שהוא א"ק מהטבור ולמעלה נפרסה הפרסא.
וההלבשה של עולם הנקודים על הא"ק דומה להלבשת ז"א (ונוק') את א"א, כתר דז"א כנגד שליש אחרון של ת"ת דא"א שהוא מטבור עד סוף הגוף ומשם ולמטה מלבישים תשע ספירות דז"א את נה"י דא"א. את נה"י דא"א אנו מחלקים לשלושה חלקים בכל ספירה עליון אמצעי ותחתון כך שחב"ד דז"א כנגד פרקין עילאין דנה"י דא"א וחג"ת דז"א כנגד פרקין אמצעים של נה"י דא"א ונה"י כנגד פרקין תחתונים של נה"י דא"א. וכן מלביש עולם הנקודים את הא"ק. בהבדל אחד שזו"ן מלבישים את א"א מכל סביבותיו ואילו עולם הנקודים מלביש את א"ק בעיקר מלפניו שהרי עיקר הארתם יצאה מבחינת עיני א"ק אך גם משאר צדדי א"ק יש הארה מועטה מהם.
אור החדש אמנם יוצא מדופני הא"ק דרך נקבוביות העור אך דרך הנקבים שבא"ק יוצא בשטף גדול יותר ולכן דרך הטבור ודרך היסוד יוצאים שני הבלים, שהארתם כאן כנגד הנקבים אף גדולה מאור העין לפי שאור החדש חזק מאורות העין ויוצא כאן בשטף שלא כשאר המקומות שיוצא רק דרך נקבי העור. דרך הטבור יוצא האור להשפיע לכתר ודרך היסוד להשפיע לאו"א. אמנם מן הראוי היה שיצאו שלוש הבלים להשפיע לג"ר [שצריך עשרה הבלים לעשרה ספירות] אך כיון שאת עצמות אור האזן לא קיבלו או"א לכן הכלים שלהם חלשים ולא יוכלו לקבל מהאור החדש הראוי להם לכן לא יצאו אלא ב' הבלים כנגד חוטם פה ולא כנגד האזן. וכתר קיבל מטבור מה שהיה צריך לקבל אבא. ואו"א אם היו מקבלים כראוי להם כל אחד לא היו יכולים לעמוד באור, לכן שניהם מקבלים אור אחד דרך היסוד דא"ק. ומדוע לא קיבל כתר אור הראוי לו כנגד אזן והרי קיבל למעלה מעצמות אור האזן. שכן מיד הוא מעביר מאור שקיבל לאבא וכלי דאבא לא יוכל לעמוד בזה. וגם מה שקיבל כתר, לא קיבל אור האזן למעלה אלא יותר למטה בריחוק מקום בשיבולת הזקן ולא במקום יציאת אורות האזן.
מהטבור קיבל כתר הארה על שם החולם לפי שיוצא מת"ת דא"ק נקרא על שם החולם והחולם הוא הניקוד היחיד שהוא על האותיות. ומהיסוד דא"ק קיבלו או"א מלאפום היינו שורוק שהוא באמצע האות. ומתחלקת הארה לאו"א והואיל ואבא הוא י' חכמה לכן מקבל את הי' שבשורוק ואימא נוטלת הו' שבשורוק לפי שמוציאה ז"א הכולל ו"ק. טעם נוסף לפי שאבא כנגד נקודות לכן נוטל הי' שהוא ניקוד, ואימא שכנגד אותיות נוטלת הו' שהיא אות.
וכלי הז"ת לפי שלא קיבלו אף מעצמות חוטם פה אלא רק מהארתם שתחת שיבולת הזקן לכן לא קיבלו הבלים ממש אלא הארה מועטה מקצות ציפורני רגלי הא"ק, בסוד 'ויפזו זרועי ידיו' לפי שהם בחי' המלכים מפרש הכרם שלמה הם אותם ש"ך ניצוצות שנמשכו ממחשבה עליונה בלי נוק' ולכן מתו שלא היו בסוד זו"ן. [ומה שאנו אומרים להפך שהם נקבה ללא זכר היינו בחי' הפרצופים והספירות שיצאו מז"מ שהם המלכויות של כל מלך ומלך דז' קצוות אך הטיפות עצמם להיות שנמשכו ממחשבה הם נקראים זכר].
מבאר הכרם שלמה דעץ הדעת טו"ר הוא מאותם שיריים שלא התבררו מאותן ש"ך ניצוצין דאזדריקו ממחשבה עילאה והם טיפות קרי שהיה בהם שבירה וירדו למקום המוות בסוד עץ הדעת. וכן העניין בי' טיפין קרי דיוסף הצדיק שחב בהם יוסף אך לא בעבירה שנעץ ציפורני רגליו בקרקע ויצאה חמימות דרך אצבעות רגליו והזרע שב למקומו ומהם נעשו לבושי (חלוקא דרבנן) הנשמות של עשרת הרוגי מלוכה כדי שיהרגו ויתבררו הסיגים שלהם ויחזור הטוב שבהם אל הקדושה לכן קיבלו עליהם את הדין עשרה הרוגי מלוכה כדי לעלות ולהתקן במחשבה דאצילות. ממש כמו מלכים אלה שבאו מש"ך ניצוצין שנשברו כליהם לברר הסיגים שבהם. וזה עניין כך עלה במחשבה שעל ידי שבירתן טהרתן, שמצד נשמותיהם היו צדיקים גמורים טוב ולא רע ולכן לא שלט בהם הס"א 'ממתים ידך ה אך גופם נעשה מעה"ד שיש בו שליטת הס"א חלודה ופסולת שעל גבי הזהב 'ממתים מחל"ד'. ועל ידי כך התבררו. כדרך שבז"מ מגיע המלך השמיני הדר ומעלה אותם בסוד מ"ן למחשבה העליונה שהם פרצופי האצילות ועל ידי זה מתבררים. ומובא בתיקוני זוהר (ק"י.) מי גרם שלא חטא יוסף שדיוקנא דאביו נראתה לו שהוא דיוקן אדה"ר ונעץ ציפורניו בקרקע ולא באותה זונה, ובשכר וינס ויצא החוצה לא בעבירה, לא טבעו ישראל בים.
ואותם שבע נקודות שנשארו היינו קמץ פתח צירי סגול שבא חיריק וקובוץ. [שהרי חולם יצא בטבור לכתר ושורוק יצא מיסוד לאו"א]. הם יצאו מעשרה ציפורני רגליים. אצבע אחת לאחורי נה"י שנפלו לכאן שתיים לאחורי או"א ושבע לז"ת. שכל שבע של עליון מאיר בעשרה של תחתון.
ומה שאמרנו שאו"א יונקים מיסוד דא"ק אל תקשה והרי דעת דפרצוף תחתון הוא היונק מיסוד דפרצוף עליון כמו דעת דז"א שיונק מיסוד אימא! וכיצד כאן ינקו או"א ממקום נמוך מהם אלא שמה שבדר"כ יונק דעת מיסוד זה כאשר האם מרכנת עצמה על ז"א בסוד האם רובצת על האפרוחים אזי אכן יסוד דילה יורד יותר מפרקין קדמאין דנ"ה שלה ומגיעה לדעת דז"א. אך כאן הא"ק עומד ולכן פרק ראשון של יסוד שלו הוא למעלה מפרקים ראשונים דנ"ה שהם כנגד או"א. ונמצא שגם דעת דנקודים נמצא מעל או"א אמנם ההארה יוצאת מסוף היסוד לאחר סיום דעת דנקודים ותחילת או"א ולכן או"א הם היונקים משם.