ביאור:עץ חיים/שער ח/פרק א
הקדמה – סדר האורות שיצאו מהא"ק
כפי שראינו בשער טנת"א וכן בתו"ח ובחסדי דוד (ט'), כל ציור קומת אדם דיושר כוללת ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שנקראים גם טעמים נקודות תגים ואותיות. שכל אחד מהם כלול מארבעתם היינו בע"ב יש טנת"א וכן בס"ג וכן כולם. וכל בחי' פרטית מהם גם היא כלולה מטנת"א עד אין מספר.
מציאות הע"ב כוללת קומת הא"ק מקרקפתו עד רגליו, הס"ג מעיניו ולמטה ומו"ב מטבורו ומטה. (כל הכינויים שאנו מכנים כאן הוא על דרך ההשאלה לשבר האזן) וזה הע"ב הוא בחי' א"א ואבא דא"ק ואכן לפניו יש בחי' עתיק דא"ק שאין אנו מדברים בה. והוא עצמו כלול מטנת"א דהיינו ע"ב שלו הוא מקרקפתא ועד בחי' עיניים שבו וס"ג שבו מעיניים עד הטבור ומו"ב מתחת לטבורו. לכן מה שגלוי מן הע"ב הוא מקרקפתא ועד העין והוא סוד טעמים שבו. ושאר בחינות סמ"ב שבו מכוסות ע"י טנת"א דס"ג. ומה שגלוי מהס"ג הוא בחי' ע"ב שבו מעיניו עד הטבור ובחי' סמ"ב שבו מכוסות על ידי מו"ב שבאו מאוחר יותר.
אלא שבפרקנו להלן מביא מהרח"ו מבנה שונה באורות הא"ק שהיו בתחילה שלא כמו בשער טנת"א שם היו לנו ד' אורות שבכל אחד מהם יש טנת"א שלם, (ולכן גם אפשרי שעולם הנקודים יצא משם ב"ן הכללי) בפרקנו נכתב "והנה המוחין של א"ק הם הויה דע"ב ומן בחי' האזנים ולמטה עד תשלום כל סיום א"ק הוא בחי' ס"ג עד סיום רגליו" כלומר בראשית היה בא"ק רק שני אורות ע"ב וס"ג כאשר המוחין הם ע"ב דע"ב וע"ב דס"ג ומן האזן ולמטה הם הס"ג דע"ב וס"ג דס"ג כמובא גם בדף מ"ט ע"ג שטעמים דע"ב הם נגד הטעמים דס"ג ונקודות דס"ג כנגד נקודות דס"ג. נמנא שבראשית הויות הא"ק לא היו בו לא מו"ב דע"ב לא מו"ב דס"ג וגם לא מו"ב הכלליים שרק לאחר יציאת המלכים בעולם הנקודים מתווספים אורות מו"ב, כמו שכותב "אמנם ענין זה היה בתחלה קודם מיתת מלכים בעולם הנקודים ואח"כ היה בחי' מו"ב ממקום טבור שלו עד למטה בסיום רגליו".
מניין יצאו אורות העיניים
מהרח"ו מסתפק האם אורות העיניים יוצאים מהס"ג דס"ג או מב"ן דע"ב דס"ג. אפשרות ראשונה שאורות העין הם הנקודות דס"ג, שאורות אח"פ יצאו מטעמים דס"ג י' אורות האזן הם העליונים שבהם ולהיותם עליונים, הבל האזן לא כל כך מורגש. בחוטם יש הבל יותר מורגש ויצאו בחינת י' ספירות של חוטם. ואח"כ בפה יש הבל נרגש מכולם, לפי שכל מה שהאור יורד למטה הוא ניכר ונרגש יותר ומתגלה שם, ומשם יצא עולם העקודים. ואלו השלושה יוצאים מטעמים דס"ג, ואח"כ יצאו אורות העין מנקודות דס"ג (ס"ג דס"ג) ואמנם אין כל כך הבל בעין אך יש קצת כח בהסתכלות העין כעניין ביצת בת היענה שנולד האפרוח על ידי הסתכלותה זמן מה בלתי שתשב על הביצים לחממם כמו שאר העופות. אין הכוונה ליען שהיען הוא מין אחד ובת היענה מין אחר כמובא בחולין סד ע"ב שיש המזהים שם את בת היענה עם כוס החורבות עפ"י הפס' "אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה" (מיכה פ"א פ"ח) שכוב החורבות יש לו קול הדומה לקול נהי ומספד. אלא שקשה שהרי גם היען וגם כוס החורבות הם עופות שדוגרות על ביציהם ויתכן שכוונתו לבר יוכני שהוא עוף אגדי גדול מאוד המוזכר בבכורות דף נ"ז ע"ב שפעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים ועוף זה מוזכר יחד עם לויתן ובהמות בהררי אלף ואפשר שעוף זה מפרה את ביצתו ע"י הבטה ויתכן שמה שנהגו (מובא ביעב"ץ ובספר שפתי כהן) לתלות ביצי יען בבית הכנסת לעורר הלבבות להתרכז בתפילה ולא להביט אנה ואנה לפי שביצי היען הם גדולות ומזכירות את בר יוכני.
נמצא שאורות העין אף שחלשים הם מאורות אח"פ יש בהם כוח להאציל את עולם הנקודים שמקומו מחוץ לא"ק מטבור הא"ק ועד רגליו. והויה שיוצאת מהעיניים שהיא בחינת עולם הנקודים מצוירת בציור עיניים כפי שראה יחזקאל את החיות 'וגבתם מלאת עיניים'. גבתם יש לפרש גופם, (שכן לא ניתן לפרש גבתם על הגב שלהם שהרי בכל הצדדים יש להם פנים), אלא הכוונה שיש של אחור (גב) ופנים כאשר הפנים הכוונה לג"ר הראש שלהם הם הטעמים ואחור הכוונה לו"ק שהוא מתחלק לשניים לגופם שהם הנקודים שעליהם אמר שגבותם שהוא גופם מלאות עיניים ולאותיות עצמם שהם למטה במדרגה מהנקודים (ראה זוהר תיקונים תיקון ע' סוף דף קכ"ז). וכיצד הם מלאות עיניים בי' שבהויה יש שלושה עיניים ותשעה תגים וכן בו' שבהוויה, בכל ה' שבהוויה יש תשעה עיניים ועשרים ושבע תגים עד שבכל ההוויה יש כ"ד עיניים וע"ב תגים. את העיניים מציירים כעיגולים ובכל עיגול שלוש תגים. נמצא שאורות העין לפי האפשרות הראשונה הם הנקודות דס"ג שהם ה' ראשונה דהויה הכללית של הס"ג, שטעמים דס"ג הם י' ונקודות דס"ג הם ה' ראשונה.
אפשרות שנייה שאורות העיניים אף הם כמו אורות האח"פ יצאו מע"ב דס"ג שאורות האוזן יצאו מטעמים דע"ב דס"ג ואורות החוטם יצאו צנקודות דע"ב דס"ג ואורות הפה יצאו מתגין דע"ב דס"ג ואורות העין יצאו מאותיות דע"ב דס"ג שהם ב"ן דע"ב דס"ג. נמצא שבהויה הפרטית דע"ב דס"ג אורות העיניים הם ה' אחרונה שהטעמים דע"ב דס"ג הם י' שהוציאו אורות אוזן. ונקודות דע"ב דס"ג הם ה' ראשונה שהוציאו אורות החוטם. ותגין דע"ב דס"ג הם ו' שהוציאו אורות הפה. ואותיות דע"ב דס"ג הם ה' אחרונה שהוציאו אורות העין. נמצא שאורות העין הם ה' שנייה.
כלומר אם נאמר שאורות העין באו מב"ן דע"ב דס"ג הרי שהם ה' אחרונה דהויה (הפרטית דע"ב דס"ג). שהיא ה' שנייה ואותיות שניה הם אותיות ישנה בסוד 'אני ישנה' הרומז על ביטול אור הנקודים, שהשינה אחד משישים במיתה וכן השינה בסוד העיניים כמ"ש המפיל חבלי שינה על עיני. וה' אחרונה היא מלכות בחי' ארץ בסוד "והארץ היתה תוהו ובוהו" שהוא עניין מיתת המלכים, וכן מורה עניין 'וחושך על פני תהום' תהום אותיות המות שמתו וחשכו העיניים. ותיקונם יהיה על ידי בריאת העולם במאמר 'יהי אור ויהי אור', שזהו שנאמר בדניאל "פקח עיניך וראה שוממותינו". ש'פקח' רומז על בחי' האח"פ, ו'עיניך' על הנקודים וזהו וראה שממתינו עניין ביטול המלכים התוהו ובוהו.
ואם נאמר שאורות העיניים יצאו מס"ג דס"ג הרי שהם ה' ראשונה רמז לבחי' החכמה, ואף לה' ראשונה ניתן לקרוא שנייה לפי שהיא שנייה לכתר בחינת העיניים. שחכמי העדה נקראו עיני העדה 'והיה אם מעיני העדה וגו. וצריך להוסיף שמה שמפרש כאן שס"ג הוא חכמה והוא ה' ראשונה אף שבכל הזוהר החכמה היא י' זה כפי שמפרש והולך בשער טנת"א (דף כ"א ועוד לאורך השער) על פי תיקוני זוהר וספר יצירה ששם יש ירידה בערך החכמה והיא ה' ראשונה ולא י', וכן מפורש אצלנו שמדבר עפ"י התיקונים וז"ס מ"ש בתיקונים אני ישנה נגד ה' אחרונה (דף ל"ד ע"ב).
נקדים ונאמר שבמסקנת דבריו נוטה מהרח"ו לאפשרות הראשונה כפי שכותב בהמשך "אבל הנקודות דס"ג הם עיקריות דס"ג עצמו, שהם ס"ג דס"ג, ושם היה ביטול ומיתה" שאורות העין באו מס"ג דס"ג. והנה עניין הנקודות יש בו שתי צורות צורה אחת [שנראה שאינה קשורה לפרקנו] שיש ניקוד על האותיות כנגד הכתר שהוא חולם, וניקוד באמצע האותיות כנגד החו"ב שהוא שורוק, וכל השאר מבינה ולמטה מקומם מתחת לאותיות ואז קמץ המלך הראשון פתח המלך השני צירה המלך השלישי סגול המלך הרביעי שווא המלך החמישי חיריק המלך השישי קובוץ המלך השביעי נמצא יחד תשע נקודות ולמלכות אין ניקוד הרי עשר [ויחזור לבאר אפשרות זו בפ"ג דף ל"ח ע"ג].
וצורת הניקוד השייכת לפרקנו היא יוצאת מנקודות דס"ג בסדר זה: קמץ פתח צירי סגול שווא חולם חיריק קובוץ שורוק. (עפ"י בעלי הדקדוק בט' הנקודות חמישה מהם מלכים וארבעה עבדים, שניקוד פיתוחי חותם היינו קמץ צירי חולם שורוק וחיריק הם מלכים. ושאר ד' הנקודות שהם פתח סגול שבא קובוץ הם ארבעה עבדים). כל ניקוד מייצג ספירה כנגד ט"ס לפי סידרם כתר קמץ עד יסוד שורוק ובמלכות אין ניקוד. ז' אחרונות הם בצורת יודים ואילו ב' ראשונות שהם קמץ פתח הם ב' ווין ויוד. כשנמנה את היודים של ז"ת יהיה י"ג כמניין ק"ל שהוא גימטרייה עי"ן כי מן העין יצאו הנקודות ואילו קמץ פתח מניינם כ"ב להורות שמהם יצאו הכלים לכולם כי הכלים הם מאותיות.
ושואל הכיצד נרשמו ונרמזו הכלים בב' נקודות הראשונים מכולם שהם קמץ פתח והם הרי העליונים מכולם?
תשובה א' שהם שיצרו את הכלים לתחתונים מהם שכל האורות ביציאתם דרך העיניים עברו דרך קמץ פתח שביררו והפרידו את היותר עבה שבהם להיות כלים.
תשובה ב' שהז"ת (כולל בהם את הבינה) כליהם נשברו ונשארו האורות באצילות ללא כלים, לכן לא ניתן לקרוא להם על שם כליהם, אלא על שם אורותיהם בלבד שהם הנקודות. מה שאין כן קמץ פתח שהם כתר וחכמה לא נשברו ונשארו האורות עם הכלים לכן קרויים האורות על שם (כל) הכלים שהם הכ"ב אותיות הרמוזים בקמץ פתח. [ולפי תשובה זו משמע שגם קמץ ופתח יצאו בעולם הנקודים ולא כתב כיצד נעשו בהם הכלים].
בתחילה בעת יציאת אורות אח"פ שהם אורות הטעמים היו האורות קמוצים ללא גילוי, כפי שמורה עניין הטעמים שהוא כתר בקמץ, שהיו האורות קמוצים ולא מגולים. אך כשהגיעו אורות הנקודים מהס"ג דס"ג הרמוזים בחכמה שהיא פתח אז יש לנו פתיחת עיניים שהם אורות הנקודים שבאו בהסתכלות בראיה, וזהו 'פקח עיניך'. והואיל והגבורות שורשם בבינה והנקודות דס"ג הם בינה דבינה היינו דינים דדינים לכן דווקא כאן הייתה שבירה והואיל והביטול היה בבחינת הס"ג דס"ג לכן נאמר 'הכל ס"ג יחדיו נאלחו'. שהוא מלשון נסוגו אחור עניין ביטול המלכים.
בעת היות אח"פ בטעמים היה שם ס"ג שלהם הויה דס"ג על שם שורשם. שהרי באו מע"ב דס"ג וכבר רמוזים בשם ס"ג אזן – גימטרייה נ"ח עם ה' יחד ס"ג, חוטם גימטר' ס"ג, ופ"ה הוא ס"ג על שם שיצא מס"ג יחד עם כ"ב אותיות שמהם נבנו הכלים. ולכן גם אורות העין היות שאף הם מקורם בס"ג גם הם נקראים על שם ס"ג. אלא שאורות אח"פ שמקורם מטעמים דס"ג יש בהם הויה דס"ג ואילו אורות העין להיות שמקורם מנקודות דס"ג יהיו ג' פעמים אקיק וכל אקיק עם בחי' הכלים שהם כ"ב אותיות, עולים יחד אקיק וכ"ב במספר מ"ג, וג' פעמים מ"ג עולה ע"ה ק"ל כמניין עי"ן.
ולכן 'פקח עיניך וראה': פקח (עם הכולל) – ג"פ ס"ג על שם אורות אח"פ. עיניך (ע"ה) – שם קס"א על שם אורות העין. וזהו וראה שממתינו – ביטול המלכים. וכתב הצמח שגם התיקון נרמז בזה הפסוק שהדר שהוא המלך המתקן, שם עירו פעו ר"ת הפסוק 'פקח עיניך וראה'.
[דף ל"ה ע"א מ"ב ד"ה כבר נת"ל]
אורות העין יציאתם תחילה בחינת נפש
בחינות אח"פ יצאו ביושר ואין בהם בחי' עיגול אולם בחינות הנקודים שיצאו ממצח ועין יש בהם בחינת עיגולים ויושר. והעיגולים מקומם יהיה בין מקיפי יושר לפנימיות יושר. נמצא שכנגד נה"י וחצי ת"ת דא"ק שבו מתגלה עולם הנקודים העיגולים שבו מקיפים את פנימיות יושר שלו עם הכלים. ומקיף יושר מקיף וסובב גם על העיגולים. כשעיקר הארתם ושורשם הוא כנגד פנים דא"ק.
אמנם סדר יציאתם היה שבתחילה יצאו העיגולים בלבד ללא יושר כלומר יצאה בחינת נפש של הנקודים לבד ללא בחי' הרוח. ולא יכלו לקבל האור העליון כי הכתוב אומר גם בלא דעת נפש לא טוב, שהדעת היא בחי' הרוח, בחי' היושר. והואיל ויצאו בתחילה בחי' נפש לבד לא יכלו לקבל אור המאציל העליון לכן לא יכלו להתקיים במקומם ונפלו לבי"ע.
וזה מה שאומר הפסוק 'אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים' שהמאציל העליון כשהאציל את הא"ק [א"ק בערך הקודם לו נקרא אדם על שם שיש בו זכר ונקבה, מ"ה וב"ן ז"א ונוק'] עשהו בחי' יושר ועיגולים, לכן היה לו יכולת לקבל האור העליון. אך המה הא"ק דנקודים בקשו חשבונות רבים היינו עגולים לכן נשברו. שחשבון הוא כינוי למלכות בסוד עיניך ברכות בחשבון והעגולים בניגוד ליושר שנראה כאחד להיותו בג' קוים במראה אדם הם נראים מובדלים האחד מחברו ולכן תפס לשון רבים. ואילו היו יוצאים ביושר (היינו רוח) לא היו נשברים. ובחינת התיקון הוא כשחוזרת לצאת בחי' הרוח שהוא היושר בחי' הזכר (הוא הדר חסד עילאה) כלול בשלוש קוים ימין שמאל ואמצע, ומחיבור שתי הבחינות רוח ונפש נתקן ונעשה צורת אדם זכר ונקבה, ומתקן בזה את בחי' המלכים שמתו.
ולפי מסקנת המהרח"ו במה שמובא כאן בהמשך שתחילה יצאו הן עיגולים והן יושר ואף על פי כן נשברו הן בחי' היושר והן בחי' העיגולים. יוצא שסיבת השבירה כשאנו אומרים עיגולים כוונתו לא שלא היה יושר אלא משום שיצאו רק בבחינת נפש, שבחינת נפש לבד לא יכולה להחזיק מעמד וכן מדויק במבו"ש (ג' ע"ג). אף שהנפש כוללת את שתי הבחי' הן עיגולים והן יושר. שכן בחי' עיגולים במהות הכוונה לבחינת הנפש ובה יש שתי בחי' הן עיגולים והן יושר. וכן בחי' יושר במהותה היא רוח אף שברוח יש לנו שתי הבחי' הן עיגולים והן יושר.
מה יצא בראשית ומה יוצא בתיקון
הנה התבאר כי בראשית יצאו עיגולים בחי הנפש שלא החזיקה מעמד ובתיקון ניתוסף היושר בחי' הרוח ונתקן העולם. הנה מה יצא בתחילה ומה בא בתיקון המהרח"ו נסתפק בזה וכתב דבריו בכמה מקומות מלבד אצלנו והאריך בזה בשער התיקון (דף מ"ט ע"ד).
בתחילה כתב שלוש אפשרויות לסדר הדברים: הראשון: שבתחילה יצא בחי' ס"ג בעיגולים ובתיקון בחי' מ"ה ביושר. השני: שבתחילה יצא עגולים דס"ג ובתיקון יצא יושר דס"ג ויושר דמ"ה. השלישי: שבתחילה יצאו עגולים דס"ג ובתיקון יצאו יושר דס"ג ועיגולים ויושר דמ"ה.
הצד השווה בשלושת האפשרויות הוא שבתחילה יצאו עגולים דס"ג בלבד, אך כתב שזה נסתר מהקונטרס הגדול דא"ק (הכוונה לשער עיגולים ויושר וכאן כוונתו לדף י"ג ע"ד) שמשם משמע בהדיא שבתחילה יצאו הן עיגולים והן יושר דס"ג שנכתב שם: "אמנם כאשר נאצלו אח"כ גם הי"ס דיושר דעולם הנקודים שהוא בחי' רוח (אז רוח) שלהם הלבישו הי"ס דיושר דנקודים" ראיה נוספת לכך משער השבירה ששם נאמר שרק הז"ת נשבר לפי שהיה בקו אחד אבל הג"ר לא נשברו לפי שהיו בשלוש קוים כצורת אדם והרי אין קוים אלא ביושר וכן אין פנים ואחור אלא ביושר ושם הרי מדובר שז"ת נשברו פנים ואחור ואילו או"א רק אחוריים שלהם נפלו! וכן נראה מקונטרס הקיצור (הכוונה למהדורה תניינא המובאת בשער עיגולים ויושר בדף י"ב ע"ג) שכתב "כי באח"פ לא יש רק יושר אך בעין ומצח שהם הנקודים יש יושר ועיגולים". משמע שגם באורות העין שבאו משם ס"ג שיצא בתחילה היו עיגולים ויושר!
ולכן מכריע מהרח"ו שיש לגרוס כאפשרות רביעית והיא שבתחילה יצאו עיגולים ויושר דס"ג אך שניהם יצאו בבחינת נפש ובשניהם הייתה שבירה. ובתיקון יצאו עיגולים ויושר דמ"ה בבחינת רוח. וממילא עיגולים שבאו בתיקון בחי' רוח התחברו בעיגולים שיצאו בתחילה בבחי' נפש, וכן יושר דרוח ביושר דנפש. ויצאו רק מלכויות דב"ן בתחילה (יושר ועיגולים) ובתיקון השלימו את הב"ן ט"ס עליונות ביושר ועיגולים וכן יצא מ"ה החדש דרך המצח בי"ס יושר ועיגולים.
אמנם כשאנחנו מתעסקים כאן בשער הנקודים וכן בכל עץ החיים רוב עסקנו הוא ביושר כמו שכתב (בדף י"ב ע"א) "והנה בחי' זאת הב' (יושר) נקרא צלם אלוהים ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וכמעט כל ס' הזוהר והתיקונים רוב דבריהם כולם מתעסקים בבחי' ב' הזאת בלבד" וכן בהמשך דבריו (שם י"ב ע"ד). וזה דברי מהרח"ו לאחר שהביא ספקותיו "ואמנם לפי שנכתב בראש הקונטרס (מה שהבאנו מדף י"ב) שלא היה רצוננו לדבר כלל בעגולים אלא ביושר לכן לא נתבאר שם ענין מיתת המלכים העגולים אלא דיושר לבד ולכן לא נזכר בתיקונים אלא דיושר.
טעם למה יש גם אורות עגולים בנקודים ולא יושר בלבד כמו באורות אח"פ
באח"פ ראינו שהאורות יצאו ביושר אך באורות העין יש לנו גם עיגולים וגם יושר. וזה מכמה טעמים. הראשון הוא שטבע העין שיכולה לזוז ימינה שמאלה גם כשהראש ישר מה שאין כן באח"פ. בנוסף בעולם הנקודים יש לנו גם אורות שבאים מלמעלה דרך העין וגם האור החדש שבא מתוך הא"ק שבוקע הפרסא ויוצא דרך נקבי העור דנה"י דא"ק, בעיקר מפנים אך גם מכל סביבות הא"ק. ועוד שאורות אלה יוצאים בחוזק שכמו שיתבאר בהמשך בפ"ב, לאחר שהא"ק צמצם האורות בנה"י שלו עלו האורות למעלה במקום החזה ואז יש שם ריבוי אורות האור העצמי אורות הנה"י שעלו ועוד אור החדש, שנולד מזיווג ע"ב עם ס"ג כתוצאה מעליית מ"ן של אורות הנה"י דא"ק. ריבוי האורות בחזה דא"ק גרם שהאורות שיצאו משם הן אור החדש שבוקע הפרסא ויוצא דרך דופני נה"י דא"ק והן האור שיוצא דרך העיניים, יצאו בחוזק. ולכן כיוון שיוצאים האורות מכל נקבי העור המצויים בעור בצפיפות, הנה הם כבר מתחברים ביניהם ויוצרים עיגול סביב נה"י דא"ק, ועל ידי חוזק יציאת האורות מתחזק החיבור ביניהם לבין עצמם וכן ביניהם לבין אורות הבאים מהעין ומתעגלים יותר. לכן יש לנו כאן בעולם הנקודים גם עיגולים וגם יושר. [מה שאנו מוצאים לעיתים בספר הזוהר ובעץ חיים שמתייחסים לעיניים כנצח הוד של הראש כמבואר למשל בשער א"א בעניין שבע תיקוני גוגלתא דא"א. על פי מה שראינו כאן שאורות העיניים שורשם בנה"י דא"ק הדבר מתקבל ומובן!]
וצ"ע שמלבד ב' אורות שדיבר בהם היינו אור שיצא מהעיניים ואור החדש שיוצא דרך נקבי העור דנה"י דא"ק הרי שמדבר על אור נוסף ששורשו מהמקור של האור הראשון (שיצא מהעיניים) בת"ת דא"ק שכשיורד האור החדש מצטרפים שלושתם היינו אור שעלה מנה"י דא"ק ויצא מהעיניו למטה ואור החדש ואור שלישי הוא שורש האור שיצא מהעיניים שמקומו בת"ת ומהדוחק של שלושתם וצ"ע שכן בהמשך בסוף פ"ב שמביא מ"ק מציין אכן שלוש אורות אך אינו מציין ביניהם את האור ששורשו בת"ת דא"ק.
טעם נוסף להיותם עיגולים ובו יתבאר כיצד הוכן מקום לבי"ע העתידי שאליו יפלו כלי המלכים מאצילות
טעם נוסף למה יש לנו בנקודים עיגולים [אמנם אינו מובא כאן בעץ חיים אך הוא מובא במקומות המקבילים לכאן, בשער ההקדמות (י"א ע"א) וביותר ביאור והרחבה במבו"ש (ג' ע"ב)] שכן האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. שמראש ביקשו הנקודים לצאת בצורת עיגולים כדי להעלות מעלה בחזרה את חיצוניות כלי נה"י דא"ק שנפלו למקום מקיפי יושר דא"ק (מתחת לרגלי א"ק) ועל ידי שהחזירום למעלה נוצר מקום לעולמות בי"ע שבשבירה יוכלו ליפול לשם כלי המלכים.
וכדי להבין עניין זה יש להרחיב קצת. הנה לפני יציאת אורות הנקודים לא היה בין רגלי א"ק לבין מקיפי יושר דא"ק שלמטה ממנו אלא חלל ריק שכשיבואו הנקודים יתמלא על ידי עיגולי עתיק. והנה בעת שצמצם הא"ק את עצמו ועלו אורות נה"י מעל הפרסא. הרי הוחשכו הכלים שברגלי א"ק ולכן חיצוניות הכלים לא יכלה להחזיק שם מעמד ללא אורותיהם ולכן נפלו חיצוניות דפנימיות (דפנים) כלי נה"י דא"ק אל מקום שיהיה בהמשך מקום הבריאה. וחיצוניות (אחור) כלי הנה"י נפלו אל מקום שיהיה בהמשך מקום היצירה וכשנפלו שם הוחשכו יותר ונפרדו פנימיות דחיצוניות נשארה במקומה וחיצוניות דחיצוניות נה"י דא"ק ירדו למקום שיהיה בהמשך מקום העשייה. וכשירדו למקום החלל הזה לקחו להם מקצת מהמקום היותר עליון ממקיפי יושר דא"ק ואותם מקיפי יושר דא"ק שנלקח מקומם עלו למקום נה"י דא"ק המקורי להיות סביב פנימיות דפנימיות כלי הנה"י שנשארו ברגלי א"ק.
וכאשר הגיעו הנקודים הרי שעיגולי עתיק התעגלו מתחת רגלי א"ק ולקחו מקום החיצוניות דנה"י דא"ק שירדו לשם. ורצו כלי חיצוניות הנה"י לחזור אל מקומם הראשון מפני דוחק האורות שם שהרי חזר לשכון אור ברגלי א"ק לאחר שיצאו אורות הנקודים, הוא אותו אור החדש שנולד מזיווג ע"ב עם ס"ג שבקע הפרסא ומלבד מה שהאיר לנקודים הרי האיר את רגלי א"ק, כפי שיבואר יותר בפ"ב. אך לא יכלו לחזור למקומם, מחמת אותם מקצת ממקיפי היושר דא"ק שתפסו מקומם בתוך רגלי א"ק. לכן הם עלו אל כנגד מקומם הראשון מאחורי נה"י דא"ק. באופן שהיו מלבישים את עיגולי הנקודים שהלבישו אחורי נה"י דא"ק מטבור ולמטה. ונמצא מקומם עתה באחורי א"ק בין עיגולי עתיק דנקודים למקיפי יושר דא"ק, ואף שהלבישו כאן לעיגולים הם עצמם בחינת יושר, שהרי לא השתנו מכפי שהיו בתחילה.
נמצא שהחלל שנוצר למקום בי"ע העתידי נתבשם ברשימו מחיצוניות רגלי א"ק ולכן יוצא שמקום בי"ע גדול מעולמות בי"ע שיבואו לשכון בו. אף שמעולמות בי"ע יעשו בהמשך לאחר בירורם כלים לאצילות אך המקום כאן כיון שהתבשם מחיצוניות רגלי א"ק ואותם חיצוניות רגלי א"ק הם שורש לבי"ע ואף שנחשך אורם הנה השתמשו באור ממקיפי יושר דא"ק כדי לממש כוונתם להיות שורש לעולמות בי"ע (לשם דע"ה ח"א ד"ה ס"ו) , נמצא שהמקום גדול מהעולם שישכון בו. ומתי יחזרו חיצוניות רגלי א"ק למקומם הראשון זה יקרה לאחר שיושלמו העולמות להתברר ולהזדכך וכשיושלם גם בירורי העקביים היינו עולם העשייה המלביש לעקביים דא"ק אז בעקבא דמשיחא חוצפה יסגא (שכן בבירורי העשייה רובו רע) ואח"כ יעמדו רגליו על הר הזיתים דכתיב בזכריה 'ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים' וישתלם קומתו ועליו נאמר בישעיה 'הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד' [כמובא בעץ חיים דף י"ז ע"א).
ביאור מה שהבאנו בתחילת פרקנו שבקמץ ופתח לא הייתה שבירה
כפי שיתבאר בפרק הבא הרי שאף באו"א (חכמה ובינה) הייתה נפילה באחוריים שלהם. ואם כן שואל מהרח"ו מדוע כתב בתחילת פרקנו שקמץ פתח המורים על כתר חכמה לא מנה עם שאר הנקודות כיון שלא הייתה בהם שבירה. אם מחשיבים את אחורי או"א כשבירה היה צריך להחשיב גם את חכמה. ואם אינו מחשיב נפילתם כשבירה הרי שאף הצירי שהוא בינה לא נשבר, כפי שאכן מובא בכמה מקומות שבכח"ב בשלושתם לא הייתה שבירה. אלא שכוונתו בפתח שהוא רומז לפנים דאו"א אבל הצירי רומז לאחוריים דאו"א ולכן לא החשיבו את הצירי, יחד עם קמץ פתח שלא הייתה בהם שבירה. שכן בהוויה יוד קי ויו קי היוד רומזת לאו"א הקי הראשונה לישסו"ת. וכיון שהיוד רומזת לאו"א הרי תחילתה הי' שבה רומזת לחכמה והו"ד שבה רומזות לבינה היינו שחכמה הוא פנים דאו"א ובינה הם אחור דאו"א. ולפי זה ברור שאף שבאחוריים הן של אבא והן של אימא הייתה נפילה עדיין שייך לומר שבפתח הרומז לפנים שלהם לא הייתה שבירה ואילו בצירי הרומז לאחוריים של שניהם הייתה נפילה!