ביאור:עץ חיים/שער ו/פרק ג
תיאור יציאת האורות כדי להוות את הכלי בעקודים
הנה התבאר בפרקים א-ב משער טנת"א וכן בפ"א מעקודים אורות אח"פ שמקורם מע"ב דס"ג (ליתר דיוק מסמ"ב דע"ב דס"ג שכן לא עסק בע"ב דע"ב דס"ג שהוא אור העיניים לרוב עליונותו). והנה הס"ג הכללי של הא"ק הוא גם מקור ושורש לנקודות תגין אותיות היינו שהס"ג דס"ג הוא מקור לנקודות והמ"ה דס"ג מקור לתגין והב"ן דס"ג מקור לאותיות, אלא שאורות אלה יתבארו בהמשך. וכאן חוזר לבאר אורות העקודים.
תחילת הווית הכלים
היות וצריך את בחי' הכלים בעולמות התחתונים, כדי להלביש האור ולהגבילו במידה ובמשקל כדי שיוכלו התחתונים לקבלו. וכל דבר שנמצא בכוח בעולמות גבוהים וצריך שיצא אל הפועל בעולמות נמוכים יותר יעבור בחי' רבות עד שיהיה במציאות הצריך לו. לכן תחילת מציאות הכלים בעולם העקודים אינה לפי מספר האורות אלא בבחי' כלי אחד לכל עשרת האורות אמנם בנקודים הכלים יתפרטו לעשרה כך שלכל אור יהיה כלי.
כדי שהתחלת הווית הכלים תהייה כבר בעולם העקודים יצאו אורות העקודים מן הפה בבחי' נפש לבד. כדי ליצור באור הנפש שיצא רצון לחזור אל שורשו כדי להשתלם. ובשעה שחוזר האור אל שורשו נעשית ונגלית בחי' הכלים. שכן הווית הכלים כבר נמצאת בכוח באורות ומחמת חוזק האור אין בכוח הכלי לצאת אל הפועל ולכן כשמסתלק האור לחזור לשורשו, ונשאר רק האור העב שלא היה יכול לחזור לשורשו, מתחילה להתגלות בו בחי' הכלי.
ביאור העניין שמציאות הכלי בכוח, היא האור היותר עב שיש באור. כשהאור העב עדיין במקומו הרי שהוא בטל למציאות האור הכללי. כאשר יוצא האור ומתרחק משורשו הרי שהאור היותר עב שנמצא בו, קונה עביות יותר. ולכן כשחוזר האור הזך לשורשו כדי להשתלם אותו אור עב אינו יכול לחזור יחד אתו. ובהעדר האור הזך הרי שמציאותו מתעבה עוד יותר עד שנעשית בחי' כלי. בדוגמת הזהב כשנמצא בתוך כבשן האור, הוא דומה לאור וכמוהו ואין ניכר שהוא זהב. וכשמוציאים אותו מהאור וישהה מעט ויתקרר יראה בחי' כלי הזהב שהוא, הואיל ונבדל מן האור.
והנה אור הנפש שחזר למקורו להשתלם כשחוזר ויוצא, חוזר בצורה שלמה יותר. ומאחר שהשתלם יותר היה לכאורה צריך שתבטל מציאות הכלי שכבר התחיל להתהוות בהסתלקות האור. לכן כדי שלא תבטל מציאות הכלי, כשחוזר האור, לא חוזרים כל העשר אורות אלא תשע בלבד ואור הכתר נשאר במאציל. נמצא שאור החכמה הוא שחזר להתלבש בכלי הכתר וכן כולם עד שאור המלכות מתלבש בכלי היסוד (ולפי שכלי המלכות נשאר ללא אור חזרו ונתנו לו אור הד' מזווג זו"ן שבבינה). נמצא שגם האור אף שבחינתו שלמה יותר, הנה כיון שמגיעה בעוצמה פחותה בדרגה אחת כמו שאמרנו אור חכמה בכלי כתר ואור בינה בכלי חכמה וגם שאין דבקות בין האור לכלי לפי שאינו שלו (שהרי לא נכנס אור החכמה בכלי החכמה אלא בכלי הבינה). לכן מב' סיבות אלה, גם שעוצמתו פחותה וגם שאינו ממין הכלי, לא חוזר האור לבטל את הכלי בתוכו שיתחבר אור הזך עם אור העב ונשארים בחי' הכלים גם לאחר חזרת האור.
נשבע ה' בנפשו - ד"ה והנה דע
ולפי שתחילת הווית עולם העקודים היה נפש לבד לכן נקרא עולם זה עולם הנפש ואף שתאמר שלאחר מכן השתלם בכל הנרנח"י, הרי שגם כשהשתלם כתר שבו שיצא כדרך כל הספירות בבחי' נפש חזר להתעלם בשורשו ולא חזר לעולם העקודים נמצא שהספירה הגדולה ביותר בעולם העקודים נגלתה בחי' נפש לבד. וזה מה שכתוב 'נשבע ה' בנפשו' (ירמיהו נא יד) שעולם האצילות הנקרא הויה סתם נשבע בנפשו היינו בעולם העקודים שגדול ממנו. סיבה נוספת לקוראו נפש לפי שאח"פ הם נר"ן, שעולמות האזן נקראים נשמה ועולמות החוטם רוח ועולמות הפה נפש וכן עולמות העיניים הם חיה ועולמות הגולגלתא דא"ק יחידה.
סדר יציאת האורות פעם ראשונה
בתחילה יצאה המלכות בבחי' נפש בלבד ולאחר מכן יצא הו"ק בבחי' נפש והוסיף במלכות בחי' רוח [לפי שנפש דו"ק כולל רוח דמלכות] ולאחר מכן יצאה הבינה בבחי' נפש והוסיפה בחי' רוח בו"ק ונשמה במלכות [שכן בחי' נפש דבינה כוללת רוח דז"א ונשמה דמלכות וכן על זה הדרך בשאר אורות עליונים]. ולאחר מכן יצא החכמה בבחי' נפש והוסיף בבינה רוח ובו"ק נשמה ובמלכות חיה ולאחר מכן יצא הכתר בבחי' נפש והוסיף בחכמה רוח ובבינה נשמה ובו"ק חיה ובמלכות יחידה.
לדעת מהרח"ו כשיצאה הנפש בבחי' נפש בלבד למעשה כל הנרנח"י היו כלולים בה וכשיוצא הז"א ומתגלית בחי' הרוח דנפש באור הנפש אין הכוונה שבאה בה מחדש אלא שהייתה בה בכוח ועתה התגלתה בפועל וכן בכולם.
וכדי להבין איך הייתה ירידת האורות גם בו"ק שהרי הוא כולל שש ספירות נקדים ונאמר שכלי הנרנח"י הם כתר חו"ב תו"מ, כתר יחידה, חכמה חיה, בינה נשמה, ת"ת שמייצגת את כל הו"ק רוח, ומלכות נפש. נמצא שהרוח נמצאת בשש ספירות שנחשבות לפרצוף אחד פרצוף הז"א, שיש ברוח חמש קצוות חג"ת נו"ה וכללותם ביסוד. כלומר יש חמש בחי' חסדים בלבד והם בחמש קצוות חג"ת נו"ה, שכל אחד מהם הוא חסד פרטי לעצמו ודומה לחסדים האחרים, אבל ביסוד אין חסד בפני עצמו אלא שנכללים בו כוחות החסדים מחמש הקצוות. ולכן ברדת האור לא נשלמת כל בחי' הרוח לרדת אלא לאחר שיצאו כל שש הספירות.
לכן לאחר שיצאה אור המלכות בבחי' נפש ממשיך ויוצא אור היסוד בבחי' נפש שבו במקום הכתר, וכיון שהיסוד הוא רק חלק מהו"ק לכן מה שמוסיף במלכות את בחי' הרוח רק את כללות הרוח שיש ביסוד מוסיף במלכות ולא את כל בחי' הרוח. לאחר מכן כשיוצא גם אור ההוד בבחי' נפש במקום הכתר. מתווספת במלכות, שירדה למקום הבינה, עוד חלק בבחי' הרוח עד שכשיוצא אור החסד בבחי' נפש במקום הכתר נשלמת בחי' הרוח במלכות שירדה בשלב זה למקום הנצח. וגם בו"ק נשלמה בחי' הנפש.
אח"כ כשיוצא אור הבינה בחי' נפש בכתר כמו שכתבנו הרי שבחי' רוח לו"ק מגיעה בפעם אחת וכן בחי' הנשמה לאור המלכות שירדה למקום ההוד. וכשיוצא אור החכמה בבחי' נפש בכתר יוצאת גם בבחי' רוח לבינה ובחי' נשמה לו"ק ובחי' חיה למלכות. וכשיוצא אור הכתר באחרונה בבחי' נפש לעצמו מוציא בחי' רוח לחכמה ונשמה לבינה וחיה לו"ק ויחידה למלכות שהגיעה למקומה, כך שהמלכות נשלמת בנרנח"י פנימיים, אך שאר הבחי' עדיין לא הושלמו לכן שוב חוזרים האורות במאציל ואור הכתר שיצא בבחי' נפש בלבד הנה כשחוזר במאציל (מלכות פה דא"ק) לא יוסיף לצאת עוד. ביציאת האורות יצא אור המלכות בראשונה ובחזרתן במאציל חזר אור המלכות באחרונה ועל זה נאמר "אני ראשון ואני אחרון" אנ"י היא בחי' המלכות. והכתר שהוא חילוף אותיות אנ"י באי"ן יוצא באחרונה ונכנס ראשונה ועליו נקרא את הפס' הנ"ל הפוך אני אחרון ואני ראשון.
סדר חזרת האורות פעם ראשונה
אחרי שהשתלמה המלכות בכל הנרנח"י פנימיים שבה חוזר אור הכתר במאציל וגורם שיחזרו כל האורות מדרגה אחת למעלה ולכן חזר אור חכמה בכתר ואור בינה בחכמה עד שאור המלכות עולה במקום היסוד ולפי שעלתה מדרגה מקבלת אור מקיף דחיה. וגם ז"א עלה מדרגה אחת והוסיף בחי' יחידה הפנימית. ובינה הוסיפה בחי' חיה, וחכמה בחי' נשמה.
ואח"כ עלה אור חכמה במאציל ולא השתלם בעלייתו למאציל לפי שנכלל בו ובטל במאציל. ועלה אור בינה במקום הכתר ונתווסף בה או"פ דיחידה ובז"א נתווסף מקיף חיה ובמלכות התווסף מקיף יחידה.
ואח"כ עלה אור בינה במאציל ואור חסד במקום כתר (ואור יסוד במקום ת"ת) והתווסף בז"א מקיף יחידה. ומכאן ואילך לא התווסף במלכות ובז"א מקיפים כמו שכבר נאמר בפ"ב שאף שבכל העולמות יש חמש פנימיים וחמש מקיפים הנה מעולם העקודים ולמטה יש רק שני מקיפים מקיף חיה הנקרא ל' דצל"ם ומקיף יחידה הנקרא מ' דצל"ם שהצ' הם אורות הפנימיים.
ואף שנשלמו בחי' הז"א והמלכות בחמש פנימיים ושני מקיפים הם ממשיכים לעלות אל המאציל לא בשביל להשתלם אלא שלא רצו להיפרד מהבחי' העליונות שכן כל חיותם הוא מאו"א (אורות החו"ב). סיבה נוספת לחזרת אור הז"א והמלכות לצורך השלמת בניין הכלים.
ולאחר חזרת אור המלכות בפה דעקודים נשלם השלב הראשון של יציאת האורות וחזרתם כי ביציאה השנייה של האורות יהיה באופן שונה הנקרא מטי ולא מטי כפי שיתבאר בהמשך לכן עוצר כאן כדי לעשות חשבון שהנה זו"ן נשלמו בכל בחינותיהם, בינה לפני שחזרה למאציל נשלמה בנרנח"י בחי' פנימיים, ואילו חכמה השתלם רק בנר"ן.
יתרון שיש לזו"ן על או"א בעקודים
הנה כבר נתבאר בפ"ב שתחילת בניין הפרצוף הוא בנר"ן שנ"ר שבו הם מוחין דעיבור ויניקה וכשבאה בו הנשמה הוא בחי' מוחין דגדלות הראשונים, אך עדיין הזו"ן עומדים אח' באח' ורק כשיגיע אור החיה שהם המוחין דגדלות השניים אז חוזרים זו"ן פנים בפנים ויכולים להזדווג.
והנה עתה בעולם העקודים נשלמו זו"ן בכל בחי' לכן יכלו להיות פנים בפנים עוד קודם שחזרו במאציל. ואילו אבא טרם שחזר במאציל היה לו רק בחי' נר"ן ולא קיבל עדיין חיה יחידה ואמא בעמדה במקום החכמה, בשעה שהחכמה עדיין במקום כתר דעקודים ולא עלתה עדיין למאציל, אף שיש לאמא גם את בחי' החיה לא תוכל להזדווג עם אבא שעדיין אין לו בחי' חיה ויעמדו שניהם אח' באח'.