ביאור:עץ חיים/שער ה/פרק ב
כבר ראינו בפרק א' שאורות אח"פ היוצאים מראש הא"ק שורשם מסמ"ב דע"ב דס"ג שהוא טעמים דס"ג. מס"ג דע"ב דס"ג יצא אור דרך שני נקבי האוזניים, שהם אורות הטעמים שמעל האותיות. ממ"ה דע"ב דס"ג יוצאים אורות החוטם כפי שמבאר עתה בפרקנו שהם כנגד הטעמים שבתוך האותיות. ואילו מב"ן דע"ב דס"ג יוצאים אורות הפה כמו שיבאר בהמשך בשער עקודים פ"א, והם כנגד הטעמים שתחת האותיות.
באורות החוטם גם יש מקיף ופנימי מקיפים יוצאים דרך נקב ימין ופנימיים יוצאים דרך נקב שמאל ולמרות הקירבה של האורות הם אינם נפגשים ולכן גם לא נוצרים כלים לאורות החוטם (שכן כלים נוצרים בעקבות ביטוש בין האורות). אורות החוטם מקלחים ביושר עד החזה דא"ק וזה עיקר הארתם ונקראת בחי' הפנים ובחי' האחור היא הארה מאורות הפנים הסובבת ומתפשטת גם אל מאחורי הא"ק.
בפ"א נאמר שמהאוזניים ולמטה מתחיל להתגלות שם ס"ג ולכן אז"ן גימט' נ"ח, שהוא שם ס"ג חסר ה' אחרונה שירדה לחוטם. וכשיורדת אות ה' לחוטם היא מתגלית יותר ונחלקת לשתי אותיות ד"ו. כשאות ו' מתגלית כאן באורות החוטם שורש לבחי' ז"א שכן אורות החוטם הם מ"ה דע"ב דס"ג [ואילו אות ד' תתגלה בהמשך יותר באורות הפה].
ונחלקת הו' שנפרדה מאות הה' לשישה אלפין [ולא לשלוש ב' למשל] לפי שו' זו שבחוטם היא שורש ז"א ככתוב 'כל אשר נשמת רוח חיים באפיו' לכן נחלקת לשישה קצוות. וכמו שנחלקה ו' שבנקב ימני כך נחלקה ו' שבנקב שמאלי וסך מספרם עולה לי"ב אלפין ועם החוטם עצמו מספרם י"ג כמניין וא"ו. [שאף החוטם הוא צורת א' שני נקבי החוטם הם שני יודין והכותל המפסיק הוא ו' הרי שצורתו א'].
כשם שלמעלה בראש הא"ק יצאו אורות הקרקפתא בבחי' שם ע"ב הרי שכאן בחי' העיניים והאח"פ הם שם ס"ג שההפרש בין ע"ב לס"ג ניכר באות ו' שבהויה שלמעלה המילוי הוא י' וכאן המילוי הוא א' דחוטם.
ואלו הב' ווין הם בחי' הטעמים שבתוך האותיות, שהם פָסֵק ומקף שצורתם אף היא ואו כנגד שני הווין שבשני הנקבים. וכשם שהוראת הטעם פסק כך נפסקת ואו זו לשישה אלפין. וכאשר נחבר את שני הטעמים פסק עם מקף נקבל צורת ד' המורה על הד' שבתוך הה'.
אמנם ה' זו עדיין אינה מתגלה אך כשניקח ה' זו שבאזן ימין הרומזת בצורתה ד"ו לי"ס, שהם י' אחת, ונצרפה עם ה' שבנקב ימין דחוטם שהיא צורת ד"ו נקבל יו"ד שהוא צורת א' י' למעלה ו' באמצע וד' למטה. וכן י' שבאזן שמאל עם ה' שבנקב שמאל דחוטם הרי צורת א' שנייה שצורתה יו"ד.
וכן אם ניקח י' של אזן שמאל עם ו' של רגל הה' דחוטם שמאל ועם י' דאזן ימין הרי א' שצורתה יו"י. וכן אם אם ניקח י' של אזן ימין עם ו' של רגל הה' דחוטם ימין ועם י' דאזן שמאל הרי א' שנייה שצורתה יו"י. ארבעה אלפין אלה מורים על הד' שבה' שבחוטם שעדיין אינה נגלית כמו הו' ושתבוא לידי גילוי למטה באורות הפה.
הדרגה באורות האח"פ
נמצא שאורות האזן שמקורם בס"ג דע"ב דס"ג הם בחי' נשמה ומתגלית בהם אות ה' בכללות. ובאורות החוטם שמקורם במ"ה דע"ב דס"ג שהם בחי' רוח מתגלה הו' של הה' ונתחלקה לשישה אלפין. ואורות הפה שהם ב"ן דע"ב דס"ג בחי' נפש מתגלה הד' של אות הה'.
אורות האזן יורדים עד שיבולת הזקן בדרכם כשמגיעים לגבול החוטם הם מתלבשים באור החוטם ונעשים נשמה אליו. אורות החוטם מגיעים עד החזה ובהגיעם אל גבול הפה הם מתלבשים באור הפה ונעשים נשמה ופנימיות לאור הפה.
מסביר הלשם שבכל אור יש שלוש חלוקות באור האזן מהאזן עד החוטם הם הג"ר והם אורות מגולים ומחוטם ועד הפה הם החג"ת והם מלובשים באורות החוטם ומהפה ועד שבולת הזקן הם הנה"י דאורות האזן ומלובשים באורות החוטם ובאורות הפה.
ואורות החוטם עד הפה הם הג"ר דאורות החוטם והם מגולים ומהפה ועד שבולת הזקן הם החג"ת ומלבישים לנה"י דאורות האזן ומלובשים באורות הפה ומהפה ועד החזה הם הנה"י דאורות החוטם ומלובשים באורות הפה ללא הלבשה על אורות האוזן.
ואורות הפה הג"ר שלהם מהפה ועד שבולת הזקן ששם הם מלבישים לאורות החוטם ולאורות האוזן ומהפה ועד החזה החג"ת שלהם ומלבישים רק לאורות החוטם ומהחזה ועד הטבור זה נה"י דאורות הפה.
כשאנו מדברים על אורות האח"פ אנו רואים הדרגה ביניהם כמו שדיברנו שאורות האזן הם למעלה מאורות החוטם ואורות החוטם הם למעלה מאורות הפה מסביר מהרח"ו שזה מפני שכשיוצאים מהא"ק אז ככל שמתרחקים ממנו מתעבה האור יותר. ואין כוונתו שבתוך הא"ק אין הדרגה של אורות הרי ראינו שאורות האזן יוצאים מס"ג דע"ב דס"ג ואילו אורות החוטם ממ"ה דע"ב דס"ג ואורות הפה מב"ן דע"ב דס"ג וכן ראינו שיש בא"ק חלוקה לעסמ"ב וכל אור בו מתחלק שוב לעסמ"ב! אלא כוונתו שכשאנו עסוקים באורות האח"פ הרי שפנים הא"ק נחשב לגבם כא"ס ולכן האורות בו נחשבים אליו כאור אחד שווה.