ביאור:עץ חיים/שער ד/פרק ד
בפרק ג' דיבר שבתבונה הכללית יש רק ב' פרצופים אבל כבר שם כתבנו שעל פי המבואר בשער או"א פ"ט זה תמונה חלקית של התבונה ובאמת תבונה זו בנויה מכל הפרצופים. ובכל פרצוף יש בו פנימיות וחיצוניות. והנה הפרצוף האחרון שבתבונה הוא פרצוף המלכות שהוא ה"י דתבונה זו. ה"י זו בנויה מג' ההין (גימט' ה"י), ובכל אחת מהם פנימיות וחיצוניות. הראשונה היא בחי' חב"ד הה' השנייה היא בחי' חג"ת וה' התחתונה היא בחי' נה"י. והנה ה' התחתונה החיצוניות שלה היא שירדה בז"א ואילו הפנימיות שלה נשארה במלכות דתבונה.
ואומר מהרח"ו "וכאשר נתפשטה (הה' דחיצוניות נה"י) וירדה למטה (לז"א) הנה חצי עליון דתבונה בכמות ולא באיכות ירדה במקום שהיתה חצי תחתון של תבונה" מה שאומר חצי עליון של תבונה שיורד אין כוונתו כל החצי העליון אלא כמו שהקדמנו בכל בחי' יש פנימיות ויש חיצוניות. והרי אמרנו שה' דחיצוניות נה"י דמלכות ירדה ונשארה הה' דפנימיות נה"י לבד ולכן ירד חצי עליון דתבונה (היינו בכמות מהחזה ומעלה אבל באיכות יש בו פעמיים ה' אחת דחב"ד ושנייה דחג"ת, וכל אחת מהן נכפלת לחיצוניות ופנימיות). ומה שירד זה החיצוניות של ב' ההין העליונות כדי להיות פנימיות לה' הפנימית דנה"י שנכפלת (נה"י חדשים) ונהיית להם לחיצוניות.
נמצא שיש פרצוף מלכות חדש לתבונה זו הבנוי מחיצוניות ב' ההין העליונות (דחב"ד חג"ת) שהם נעשות לו פנימיות והחיצוניות של המלכות היא הה' הפנימית של הנה"י שתכפיל עצמה להיות חיצוניות לב' ההין.
וכן על זה הדרך שגם "החצי תחתון של בינה עצמה ירדה במקום אשר היתה מתחלת התבונה שהוא חצי עליון דתבונה". היינו שלאחר שירדו ב' ההין עליונות דחיצוניות חב"ד חג"ת דתבונה נשארו ב' ההין פנימיים שלהם לבד ולכן יורדת חיצוניות דחצי תחתון דבינה כוונתו לחיצוניות ה'ואו' כפי שמבואר בהמשך הפרק כאן. וכדי להבין נסביר עפ"י המובא בהמשך הפרק ועפ"י שער או"א שה'יוד הי ואו' דתבונה הכללית הקודמים לה"י דמלכות דתבונה הכללית מהווים את שאר פרצוף התבונה היינו שיו"ד הוא חכמה וה"י היא בינה ווא"ו הוא ז"א דפרצוף הבינה הכללית ועליו כוונת מהרח"ו באומרו "חצי תחתון דבינה" לומר שהחיצוניות של הוא"ו היא שירדה להלביש את פנימיות ב' ההין עליונים של המלכות.
וחצי עליון דבינה ירדה במקום חצי תחתון דבינה. כלומר חצי עליון דבינה הוא ה"י ראשונה דפרצוף תבונה הכללי שכן יו"ד שבה היא פרצוף חכמה. וחיצוניות ה"י זאת היא שירדה להיות פנימיות לחצי תחתון דבינה היינו לפנימיות וא"ו (שהרי חיצוניות וא"ו ירדה ממנו).
נמצא שכל כללות שם ס"ג ימצא במקום שהיה תחילה ראש התבונה שהתחילה בחצי הבינה. שכן עתה יש לנו פרצוף מלכות חדש לתבונה זו שנוצר מנה"י דפנימיות מלכות שנכפלה והייתה חיצוניות לב' ההין דחיצוניות חב"ד חג"ת דמלכות. שהם יחד ד' ההין.
וב' ההין פנימיות חב"ד חג"ת דפרצוף המלכות נתווסף להם ג' חלקים כדי להיות חיצוניות לחיצוניות וא"ו מה שהופך אותם להיות פרצוף ז"א דתבונה החדשה שיש בו פעמיים וא"ו.
ווא"ו הפנימית מקבלת מבינה ד' חלקים כפי שיבאר בהמשך בפרק זה להתחבר עם פנימיות הואו ולהיות לה לפנימיות. ב' חלקים מפנימיות הבינה הופכים להיות לפנימיות ג' חלקים עליונים דוא"ו וב' חלקים דחיצוניות הבינה הופכים להיות פנימיות לי' חלקים תחתונים דוא"ו. נמצא שנוצר לנו כאן פרצוף בינה חדש [בנוסף לבינה שכבר הייתה] שיש בו י"ז חלקים ה' למעלה וי"ב למטה.
ויחד פרצוף מלכות שיש בו ד' ההין פרצוף ז"א שיש בו פעמיים וא"ו ובינה שיש בה י"ז חלקים הם ס"ג חלקים. וזה מה שאומר בסוף פסקא זו "ונמצא שכל זה יקרא תבונה. ומה שמסיים "וצריך שימצא בה (צריך לומר בה ולא בה' כך מופיע בכתבי יד) כל שם ס"ג שהוא נ"ח כמנין אז"ן זה וה' שירדה בחוטם הרי ס"ג. כאן שוב נזדקק למבואר בהמשך שהנה הפרצוף הראשון בתבונה זו בנוי מי"ז חלקים שה' חלקים מהם עליונים וי"ב חלקים תחתונים הרי שאם נוריד את הה' חלקים העליונים נמצא בתבונה זו נ"ח חלקים ואפשר עתה לעשותה ס"ג או ע"י צרוף הה' חלקים עליונים או ע"י צירוף הה' שירדה למטה. וכל זה מתבאר מייד ביתר פירוט.
ד"ה אמנם נבאר עתה - שמבאר את מבנה התבונה בצורה מפורטת יותר לאחר שירדה ה' לז"א.
הנה ה"י אחרונה דפרצוף מלכות דתבונה שיש בה ג' ההין גימט' ה"י וכל אחת נפרטת לפנימיות וחיצוניות נמצא שהיא בנויה מו' ההין ב' ההין בחב"ד שלה ה' אחת פנימית וה' אחת חיצונית. ב' ההין בחג"ת שלה פנימית וחיצונית, וב' ההין אחרונים בנה"י שלה פנימית וחיצונית. ואותה ה' שירדה בחוטם אינה אלא ה' דחיצוניות נה"י והיא נעשית לפנימיות ז"א, ואילו הה' דפנימיות נה"י נשארה למעלה ומעליה נשארו גם ב' ההין עליונות דחב"ד חג"ת בפנימיות ובחיצוניות.
ואותה ה' דפנימיות נה"י מכפילה את עצמה ועולה כדי להלביש כנגד ב' ההין עליונים היינו כנגד חיצוניות ה' דחב"ד וכנגד חיצוניות ה' דחג"ת דמלכות. נמצא שיש לנו פרצוף מלכות חדש שיש בו ד' ההין.
ואותם ב' ההין עליונים דפנימיות חב"ד חג"ת דמלכות נעשים חיצוניות לחיצוניות וא"ו עליונה (שהיא ז"א דתבונה הכללית) וכדי להיות חיצוניות לה מגדילים עוד שלוש חלקים, הרי הם י"ג כנגד י"ג וביחד כ"ו חלקים יש בפרצוף ז"א החדש דתבונה.
ולפי שנשארה פנימיות וא"ו לבדה יורדים ד' חלקים מבינה שהיא ה"י ראשונה ואף היא כיון שהיא ה"י היא בדמיון פרצוף המלכות אלא שנעשית מה"י ראשונה ולכן יש בה ו' ההין השניים הראשונים הם פנימיות וחיצוניות שכנגד חב"ד והם כנגד הה' דה"י דבינה. ואילו הי' דה"י דבינה, מתחלקת לד' ההין ב' כנגד פנימיות וחיצוניות דחג"ת וב' כנגד פנימיות וחיצוניות דנה"י. ואותם ב' חלקים אחרונים דפנימיות י' דבינה, נעשים פנימיות לג' חלקים ראשונים של הוא"ו שעולים אליהם. וב' חלקים אחרונים דחיצוניות י' דבינה, נעשים פנימיות לי' חלקים תחתונים דוא"ו.
אם לפני החילופים מלבד פרצוף הבינה היו שני פרצופים נוספים שהם פרצוף מלכות שהוא ה"י אחרונה דס"ג שממנו ירדה ה' ופרצוף נוסף (שנקרא לו ז"א דתבונה) שבו יש ואו דס"ג שלמעלה מהם יש את הבינה דס"ג שהיא ה"י ראשונה דס"ג. הרי שעתה נוצרו במקום ב' פרצופי מלכות וז"א שלושה פרצופים האחרון יהיה פרצוף מלכות לפניו פרצוף ז"א ולפניו פרצוף שמחולק לשניים בתחתון שלו יש לנו י"ב חלקים ובעליון שבו יש לנו ה' חלקים.
לתחתון שבו הכולל י"ב חלקים נקרא תבונה שהיא תבונה דס"ג הכללי והעליון שבו הכולל ה' חלקים יהיה מקיף לפרצוף התחתון. נמצא שכיון שהפרצוף התחתון הוא מכלל התבונה שיש בה נ"ח חלקים י"ב כ"ו וכ' לכן קיבל הפרצוף התחתון מחיצוניות הבינה שני חלקים. ואילו הפרצוף העליון שבו הכולל ה' חלקים לפי שאינו מכלל התבונה אלא מקיף ויותר ניתן להחשיבו מצד הבינה שלמעלה לכן קיבל ב' חלקים מפנימיות בינה.
נמצא שלאחר פרצוף הבינה דתבונה יש לנו ג' פרצופים הראשון תבונה (הכולל י"ב חלקים) השני ז"א (הכולל כ"ו חלקים) והאחרון מלכות (הכולל כ' חלקים) כיון ששלושת הפרצופים הם מכלל התבונה ניתן לכנות את הפרצוף הראשון תבונה ראשונה, הפרצוף השני הכולל כ"ו חלקים תבונה שנייה ופרצוף המלכות תבונה שלישית. [1]
ופרצוף התבונה החדש שנוצר מחולק לשניים החלק העליון כולל ה' חלקים שהם ב' חלקים תחתונים די' פנימית דבינה וג' חלקים עליונים דוא"ו דז"א. וי"ב חלקים בחלק התחתון שבה ב' חלקים תחתונים מי' דחיצוניות בינה וי' חלקים מוא"ו דז"א. ואותו חלק עליון יהיה בסוד אור מקיף כפי שיבואר לקמן ואילו החלק התחתון הכולל י"ב חלקים יהיה בסוד התבונה החדשה שנוצרה ונמצא שיש בתבונה זו נ"ח חלקים כמניין אזן. י"ב בבינה דתבונה כ"ו בז"א דתבונה וכ' במלכות דתבונה [וכיון שכולם חלקים של תבונה כללית ניתן לקרוא לבינה דתבונה תבונה ראשונה ולז"א דתבונה תבונה שנייה ומלכות דתבונה תבונה שלישית]. ואותם נ"ח חלקים יחד עם הה' שירדה בחוטם הרי הם ס"ג חלקים בתבונה לבדה.
נמצא שב' החלקים דחיצוניות י' הגדילו שמונה חלקים כדי להיות כנגד כל הי' חלקים התחתונים של הואו, ואין בזה בעיה שכן כל העליון מחברו הוא גדול כנגד כל מה שלמטה ממנו. ומה שהגדילו ח' חלקים זה כנגד מה שהתווספו למטה מהם ח' חלקים שכן הה' דפנימיות נה"י דמלכות הוכפלה והוסיפה ה' חלקים וכן ב' הההין העליונות דמלכות הוסיפו ג' חלקים שהיו חסרים כדי להשלימה להיות חיצוניות לחיצוניות וא"ו דז"א שיש בה י"ג חלקים. נמצא שנגדלו ח' חלקים למטה, לכן היה כנגדם כוח להוסיף ח' חלקים למעלה.
סוד א"ז מאז"ן
ואותם ח' חלקים שהתווספו לב' חלקי הי' החיצוניות שבאו מהבינה הם סוד א"ז מאזן. שכן הם באו להיות כנגד הי' חלקים התחתונים של הואו הראשון כנגד חלק א' די' חלקים והשני כנגד חלק ב' די' חלקים. ונשארו שמונה חלקים תחתונים של הי' חלקים התחתונים של הואו שצרכים גם הם פנימיות. ופנימיות זו נעשית ע"י התפשטות של שתי חלקי הי' דחיצוניות בינה שכל אחד מהם מתפשט עוד ח' חלקים כלפי מטה נמצא שהחלק הראשון דחיצוניות בינה שהיה כנגד החלק הראשון מהי' דואו הגיעה עד חלק ט' של הי' דואו ואילו החלק השני דחיצוניות בינה שהיה כנגד החלק השני מהי' דואו הגיעה עד למטה היינו עד החלק העשירי של הי' דואו. נמצא שח' חלקים אלה מתחלקים לשניים הז' הראשונים שבהם יש להם פנימיות מב' חלקים ואילו החלק העשירי יש לו פנימיות רק מחלק אחד, וזה סוד א"ז מאז"ן. שהא' פחותה בדרגה מהז' והז' פחותה בדרגה מהנ' שיידבר בה בפרק הבא.
ומסביר הלשם כאן שהאוזניים הם שורש של התפשטות הי"ג תיקוני דיקנא שמשם תחילת יציאתם. והנה הי"ג תיקונים נחלקים לשניים ח' וה'. ח' תיקונים הראשונים הם למטה במדרגה מה' התיקונים האחרונים אף שבסדר עמידתם הם עומדים למעלה. שכן שורשם הה' תיקונים האחרונים הוא בב' חלקי הי' הפנימיים ואילו הח' שורשם בב' חלקי הי' החיצוניים וח' חלקים אלה מתחלקים לשניים הז' הראשונים הם שורשי הז"א ואילו החלק האחרון הוא שורש הנוק' והם הא"ז מאז"ן ואילו הנ' דאז"ן היא שורש הבינה כפי שיבואר מייד.
ומה שאמרנו שיש בתבונה זו סוד שם ס"ג שהוא נ"ח עם ה' אחרונה.
הנה ראינו שהפרצוף האחרון שיש בו ד' ההין הוא מלכות דתבונה ולפניו פרצוף הז"א דתבונה שנבנה מחדש מב' ההין שהוסיפו ג' חלקים ומואו נמצא שיש בו כ"ו חלקים. ופרצוף התבונה החדש שנבנה מואו וד' חלקי הי' שבאו מבינה שיש בו י"ז חלקים. אלא שפרצוף זה יש לחלקו לשניים החלק התחתון שבו הם י' חלקים מהואו שפנימיותם הם ב' חלקי י' חלקים תחתונים דחיצוניות הי' דבינה, הם הפכו להיות חלק מפרצוף התבונה ממש. אך הג' חלקים העליונים של הואו יחד עם ב' חלקי י' חלקים תחתונים דפנימיות הי' דבינה הם לא הצטרפו איתם אלא נעשו מקיפים להם ולכן אינם מצטרפים עם הס"ג לגמרי.
נמצא שיש ה' חלקים למעלה בסוד מקיפים וה' חלקים למטה בסוד מוחין לז"א ונ"ח באמצע. אם תחבר נ"ח עם ה' תתאה הרי ס"ג ואם תחבר נ"ח עם ה' עילאה הרי ס"ג. וזה סוד "אלה תולדות נח נח וגו'" שדרשו חז"ל (בראשית רבה נח פרשה ל סי' ה') נייחא בעליונים נייחא בתתאין. ומבאר הלשם שעולה הנ"ח דתבונה למעלה ואח"כ יורד למטה נמצא שאיב לעילא ויהיב לתתא ועי"ז הוא נייחא לעלאין ותתאין, כי כאשר מתפשט השפע למטה ניתוסף אור וברכה למעלה מהמאציל.
בנוסף לשני שמות הס"ג שראינו בצירוף ה' למטה או למעלה יש לנו שורש ס"ג בעצמו הרי שהם שלשה מיני ס"ג.
- ^ ראה תרשים בספר דרך עץ החיים לרב דנגור דף י"ג