ביאור:עניין ושיעמום בספר קהלת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



"ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו" (קהלת, ג', 10).

מילה חוזרת ונשנית ויחודית בקהלת היא המילה 'ענין'. עניין הוא דבר לענות בו, ככתוב. הפכו הוא השעמום. ונכיר שכותב ספר זה שכתב - "הכל הבל" (א', 2) היה חולה בשעמום. ומדוע זה? נראה שהוא חיפש משמעות בחזות החיצונית של הדברים ולא יצר יחס אליהם מתוך פנימיותו. כי כאשר אתה יוצר יחס פנימי שכזה וכאשר היחס הזה יצירתי ובונה שוב אינך יכול לומר שהכל הבל. כך גם המשפט הלפני אחרון בספר - "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" אם הוא לא הוספה מאוחרת הבאה לתקן את הכתובים הריהו סיכום המתאים לרוח הדברים שבאו קודם לכן, בהיותו מתמקד בחיצוני ולא בפנימי, כלומר - בשמירת המצוות כפרטיקה חסרת נשמה ולא בכינון יחס ישיר בינך ובין אלוהים. וזאת, אף על פי שהספר ממשיך ואומר - "גם את העולם נתן בליבם" (ג', 11), כלומר - שהשתקפות העולם החיצוני נמצאת אצל כל אחד באופן אישי.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-02.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3103_1