ביאור:עין הרע ע"פ רש"י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


שמות ל (יב) "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:"

רש"י: "כי תשא - לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם" :

אונקלוס: "ארי תקביל ית חושבן בני ישראל למניניהון ויתנון גבר פורקן נפשיה קדם יי כד תמני יתהון ולא יהי בהון מותא כד תמני יתהון" :

"כתרגומו" כותב רש"י, אך חורג מהתרגום: " ארי " הארמי, כמו כן " כי " העברי לעתים, משמש במשמעות "הנה", "כש...", "כאשר", מכאן משמעות התרגום הוא: "כשתדע מספרם של בני ישראל, גבה מהם מחצית השקל השתתפות בקרבנות לכפר על עצמם כדי שלא יהיה בהם נגף, וכך גם הבנת הפסוק במסורת ישראל - הוא לא הנחיה כיצד להעביר מפקד לאומי, אלא מצווה גביית מחצית השקל.

רש"י מוסיף רק מילה אחת שמשנה את משמעותו באפן מהותי: " "כשתחפוץ לקבל" " במקום "כשתקבל". מילה זו "תחפוץ" הופכת פסוק ממצווה גבית מחצית השקל להנחיה כיצד עושים מפקד, ומכאן ממילא עולה שאלה למה לעשות מפקד בצורה מסוימת דווקא. שאלה הדורשת הסבר.

רש"י: "ולא יהיה בהם נגף - שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד" :

היינו - יש כוח מה בעולם הנקרא "עין הרע", אשר פועל על כל מי שלא נזהר, והקדוש ברוך הוא מחלק עצות כיצד להיזהר: " "אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל" ". כמו: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". מבנה הפסוקים זהה:

  • "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"- "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם",
  • "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"- "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַידֹוָד בִּפְקֹד אֹתָם",
  • "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"- "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם".

אלא שניתן לציין שני הבדלים:

  • האחד: לפסוק "כי תבנה..." יש סיומת המסבירה מטרתו- "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". בפסוק השני- אין, רש"י מקנה לו אותו הסבר למעשה: " "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם , כמו שמצינו בימי דוד" ".
  • הבדל שני הוא- לכוח משיכה יש תפקידים נוספים בעולם, ובלעדיו העולם בלתי אפשרי במתכנתו הנוכחית, וכוח "עין הרע"- למה קיים?

ומה היה בימי דוד?סיפור הדברים מופיע בשתי מקמות: שמואל ב פ' כד ודברי הימים א פ' כא, הבה ננסה לעמוד על משמעות הדברים תוך הצלבת מקורות אלה.

שמואל ב פרק כד (א) "וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה" :

רש"י " "ויסף אף ה' לחרות בישראל - לא ידעתי על מה:" "

רש"י לא ידע למה חרון אף זה, אך ברור שמפקד אשר יזם דוד הוא כדי לגלגל איזו עלילת דברים, וממילא אינו סיבה לשום דבר, אלא תירוץ לכל היותר.

(ב) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם:"

מה שמוזר בסיפור זה הוא, למה יואב הוצרך "לשוט בכל שבטי ישראל", למה לא ניגש לכוהן הממונה על שקלים עם שאלה פשוטה: "כמה מחציות השקל ניגבה בפעם אחרונה?". שמא לא נגבה? או לא נגבה מכולם? שמא זו היא סיבה לחרי האף?

דברי הימים א פרק כא (ו) "וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב" :

ובכן לוי ובנימין לא נפקדו, לא היה בהם מניין, ממילא לא שלט בהם "עין הרע", ומן הסתם פסח עליהם הדבר?!

שמואל ב פרק כד (טו) "וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ" :

"מדן ועד באר שבע"- ביטוי כללני, אין שום סיבה לחשוב כי דבר פסח על לוי או\ו בנימין. הגם בהם שלט "עין הרע"?

שמואל ב פרק כד (יז) "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי" :

דוד, מסתבר, חושב כי הוא, ויזמתו למנות בעם, סיבה לדבר, ושואל, בצדק, " אני חטאתי ואלה הצאן מה עשו? ". ובאמת מה? ה' עושה עוול? על כל פנים תשובה אין. או שלבורא העולם אכן אין תשבה, חלילה, או שאינו רוצה שנדע על מה נענשנו, או שכל השאלה לא לעניין כלל, לא המפקד הוא הסיבה, אלא, כפי שראינו, דבר מה שקדם למפקד.

דברי הימים א פרק כא (יח) "וּמַלְאַךְ ה' אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי"

תשובה ישירה אין, אך שמא מהשתלשלות הדברים נוכל להבין דבר מה. ובכן, במקום תשובה הוראה להקים מזבח לה'.

שמואל ב פרק כד (כא-כד) "וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה' וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים: הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ ס וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹקיךָ יִרְצֶךָ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹקי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים:"

דוד נצטווה רק להקים מזבח, למה לו לסרב להצעתו הנדיבה של ארונה? מאין העיקרון הזה "לא אעלה לה' אלקי עלות חנם"? אין זה כי כאן התשובה. ישראל זלזלו במידת מה או לא מספיק הקפידו בגבית מחצית השקל. זה הסיבה לחרון אף ראשוני. ה' הסית את דוד למנות את ישראל כדי לרמוז על כך, לכן לא היה אפשר לקבל מספרם המדויק מידיעת כמות מחצית השקל שנגבה לאחרונה, ולכן הדבר היה גם בין אלה שלא נפקדו, כי מפקד זה רק תזכורת לחטא, לא החטא גופו. לכן גם לא ענה ה' " ...ואלה הצאן מה עשו? ", כי שאלה לא לעניין היא. וכשהבין דוד, סירב ל"עולות חנם"- כי זה החטא - העדר מחצית השקל - עולות חינם הם.

ילקוט שמעוני תהילים רמז תשעד

"כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - תלמידיו של בלעם הרשע."

"עין רעה"- במושגי חז"ל תכונת נפש- יחס עוין לסביבה. "עין טובה"- יחס אוהד לסביבה.

בראשית פרק מב (ה) "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" :

רש"י: "בתוך הבאים - מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים" :

אף על פי שהכתוב מביא סיבה "כי היה הרעב בארץ כנען"- היינו לא רק הם נזקקו לבוא, רבים נזקקו והם ביניהם, רש"י דובק בשיטתו- "מטמנין עצמן" מפני "עין הרע", זאת אומרת, היה זה תרגיל הטעיה, תכסיס, כדי לצור רושם שהם לא מה שהם. בעיני מי? בעיני כולם. הרי לא ידוע מי הוא "בעל עין הרע", לכן כל באי העולם חשודים כ"בעלי עין הרע". מכאן התנהגות קבועה שמצריכה תרגילי הטעיה כלפי כל הזרים. מכאן, מושג "עין הרע" של רש"י מחנך להתייחס בחשדנות לכל הסביבה, יחס עוין לסביבה. "עין הרע" של רש"י מחנך לנהוג לפי "עין הרע" במושגי חז"ל.

ע"ע:

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד (axeldavid @ 012.net.il) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-06-14.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t02_3