ביאור:עזרא ח טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וָאָבִינָה בָעָם נתתי לב להבין מי נמצא מהעם. וּבַכֹּהֲנִים ובדקתי מי נמצא מהכהנים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם.

יבמות פו ב וילקוט שמעוני: איתמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואקבצם אל הנהר וגו' ומבני לוי לא מצאתי.
למעשה הלוים שנשארו בחיים מאז בית המקדש הראשון כן עלו, ורק בניהם ונכדיהם שנולדו בבבל לא רצו לעלות כמו שמפורש ברש"י בקידושין.
רש"י בקידושין סט ב כותב: לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו, וסבור שהיו שם לוים כשרים, ולא מצא ראויים לעבודה, אלא מאותם שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם, ואמרו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז): שאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם, ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות. מאותם עלו (דהיינו מהלוים שהיו בבית ראשון וגלו עם נבוכדנאצר) ומן הכשרים (דהיינו בניהם או נכדיהם שלא היו קצוצי בהונות) לא מצא, לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני, ובטורח המלאכה, ובאימת כל סביבותיה.