ביאור:סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא/מחי ומסי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מַחֵי וּמַסֵּי. מֵמִית וּמֵחֵי. מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עָלְמָא.
בְּרָא כַּד חָטֵי אָבוּהִי לַקְיֵהּ. אָבוּהִי דְחַיִּס אַסֵּי לְכֵאבֵהּ.
עַבְדָּא דְמָרִיד נָפִיק בְּקוֹלָר. מָרֵהּ תָּאִב וְתָּבִּיר קוֹלָרֵהּ.
בְּרָךְ בֻּכְרָךְ אֲנָן וְחַטֵּינָן קַמָּךְ. הָא רָוֵי נַפְשִׁין בְּגִדִּין מְרָרִין.
עַבְדָּךְ אֲנָן וּמְרַדְּנָן קַמָּךְ. הָא בְּבִזְתָּא הָא וְשִׁבְיָא וְהָא בְּמַלְקִיּוּתָא.
בְּמָטוּ מִנָּךְ בְּרַחֲמָךְ דִּנְפִישִׁין. אַסֵּי לְכֵאבִין דִּתְקוֹף עֲלָן. עַד דְּלָא נֶהֱוֵי גְּמִירָא בְּשִׁבְיָא: