ביאור:ונקי וצדיק אל תהרג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בפרשת משפטים, בקטע שעניינו הנחיות לניהול משפט צדק, נאמר

שמות כג ז:

"מדבר שקר תרחק, ונקי וצדיק אל תהרג,

כי לא אצדיק רשע"

הכפילות במשפט "ונקי וצדיק אל תהרוג" מטרתה להזהיר את הדיין העוסק בדיני נפשות, שייזהר מאד שלא להוציא להורג אדם חף מפשע. חז"ל (במכילתא לפסוק זה) למדו מכאן כמה מסקנות מעשיות ספציפיות, וניתן להסביר אותן על-פי המשמעויות המדוייקות של המילים:

ואלה המסקנות בקצרה:

א. לא להוציא להורג על-פי שני עדים שמעידים על עברות שונות: "היה אחד מעידו שעובד לחמה, ואחד שעובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג": אדם שעבד את החמה בפני עד אחד הוא נקי = פטור מעונש על עוון זה; כאשר, לאחר מכן, הוא עבד את הלבנה בפני עד אחד, הוא נקי = פטור מעונש על עוון זה; השופט עלול לחשוב, שאפשר לצרף את שתי העדויות ולהוציא אותו להורג " על פי שני עדים ", אבל הכתוב אומר "ונקי אל תהרוג" - אל תצרף שני מקרים שבהם הנאשם הוא " נקי ", כדי להפוך אותו לנדון למוות; אם הוא נקי על כל עבירה בנפרד, אז אסור להרוג אותו גם כששתי העבירות מצטרפות. ודומה לזה כתב רמב"ן בהשגות על ספר המצוות: "חכמים ריבו העדויות שאינן שוות מ- נקי, שזה נקרא נקי, שלא נתקיים עליו עדות בעבירה, והיא השנויה תחילה במכילתא".

ב. לא להוציא להורג על-פי אומדן: "ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסיף בידו... והעלימו עדים עיניהם, ואחר כן מצאו הרוג מפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג...": מכיוון שהעדים העלימו עיניהם לרגע, יש סיכוי - אמנם קטן מאד - שהנאשם הוא צדיק - או שלא רצח את ההרוג, או שההרוג תקף אותו והוא הרג אותו כהגנה עצמית. למרות שהסיכוי הוא מאד קטן, התורה מצווה "וצדיק אל תהרוג" - אל תהרוג אדם שיש אפילו סיכוי קל שהוא צדיק. גם רמב"ן (שם) כתב "חכמים... ריבו האמתלאות מ- צדיק"; אמנם, הוא פירש את המילה "צדיק" אחרת - ראו למטה.

ג. לא לעשות משפט חוזר לחובה: "הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר (ונקי) וצדיק אל תהרוג": מכיוון שהנאשם כבר יצא מבית דין זכאי, הוא כבר נחשב נקי = פטור מעונש, ולכן אסור להחזירו ולהרגו.

ד. לעשות משפט חוזר לזכות: "הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי (וצדיק) אל תהרוג": מכיוון שמצאו לו זכות, ייתכן שהוא צדיק, ולכן חובה להחזירו ולא להרגו.

פירושים נוספים[עריכה]

והמפרשים נחלקו בשאלה, איזו מהדרשות במכילתא היא הדרשה העיקרית, ואיך בדיוק למדו אותן מהפסוקים:

א. לא להוציא להורג על-פי שני עדים שמעידים על עברות שונות[עריכה]

"היה אחד מעידו שעובד לחמה, ואחד שעובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב? תלמוד לומר (ונקי) וצדיק אל תהרוג."

1. רמב"ם הביא דין זה בספר המצוות, לאו ר"צ: "אם העידו עליו שני עדים בשתי עברות שחייב על כל אחת מהן מיתה, וכל אחד מהם לבדו ראהו עובר על האחת ולא ראהו עובר על האחרת - הרי זה אינו נסקל", בהלכות עדות ד.

  • אבל רמב"ן, בהשגותיו על ספר המצוות, כתב שדין זה הוא "אסמכתא בעלמא... שאפילו בדיני ממונות, כגון חמה ולבנה אין מצטרפין, שהיא הכחשה בחקירות... ואפילו נאמר... בבדיקות, כגון זו פסולה... ואם נאמר בשאינן מכחישין, חצי עדות היא, וכבר יוצא לנו פטור מפסוק " לא ימות על פי עד אחד "... (תלמוד בבלי מכות י): "לא יומת על-פי עד אחד - להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה, שאין מצטרפין, ולא עוד, אלא אפילו שנים בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין...";

2. מלבי"ם ניסה לפרש את המדרש בדרך אחרת ( בפירושו למכילתא, סימן ריא ): לדבריו, ההגדרה של " נקי וצדיק " היא "אם על פי דין תורה אי אפשר לדונו כלל", ומכיוון שעל-פי דין תורה אסור להוציא להורג על-פי עד אחד, הרי שאדם שעבר עבירה בפני עד אחד הוא "נקי וצדיק"; כך למדו חז"ל מהפסוק "ונקי וצדיק אל תהרוג" שאסור להרוג אותו.

  • אולם, פירוש זה לא מתאים למשמעות המקובלת של המילה צדיק  בתנ"ך; הוא יכול רק להתאים למשמעות המילה נקי (=פטור מעונש).
  • ועוד: לפי פירוש זה, הפסוק לא מחדש שום דבר - הוא כאילו אומר "אל תהרגו את מי שאסור להרגו על-פי דין תורה"...

3. ייתכן שהלימוד הוא רק מהמילה נקי = פטור מעונש: אדם שעבד את החמה בפני עד אחד הוא נקי = פטור מעונש על עוון זה; כאשר, לאחר מכן, הוא עבד את הלבנה בפני עד אחד, הוא נקי = פטור מעונש על עוון זה; השופט עלול לחשוב, שאפשר לצרף את שתי העדויות ולהוציא אותו להורג " על פי שני עדים ", אבל הכתוב אומר "ונקי אל תהרוג" - אל תצרף שני מקרים שבהם הנאשם הוא " נקי ", כדי להפוך אותו לנדון למוות; אם הוא נקי על כל עבירה בנפרד, אז אסור להרוג אותו גם כששתי העבירות מצטרפות. ודומה לזה כתב רמב"ן בהשגות על ספר המצוות: "חכמים ריבו העדויות שאינן שוות מ- נקי, שזה נקרא נקי, שלא נתקיים עליו עדות בעבירה, והיא השנויה תחילה במכילתא"

4. וייתכן שהפסוק אכן לא בא ללמדנו דינים חדשים, אלא רק ללמד שהשופט לא צריך להתחכם, ולא צריך לחפש תחבולות כדי להעניש אדם שחטא בפני עד אחד; וכך יש לפרש את הפסוק כולו: מדבר שקר תרחק - אל תחפש תחבולות של שקר כדי להטות את תוצאות המשפט לכיוון שנראה לך אמיתי, כדי - ונקי (וצדיק) אל תהרוג - להרוג אדם שפטור מעונש על-פי חוקי התורה, כי לא אצדיק רשע - אם אתה תמלא את תפקידך כשופט על-פי חוקי התורה, אני כבר אדאג להעניש את האנשים שהצליחו להתחמק מעונש בבית-הדין האנושי .

ב. לא להוציא להורג על-פי אומדן[עריכה]

"ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסיף בידו... והעלימו עדים עיניהם, ואחר כן מצאו הרוג מפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג..."

1. רמב"ם הביא דין זה בספר המצוות, לאו ר"צ : " "האזהרה שהזהרנו מלהוציא לפועל את העונשים על פי אומד חזק ואפילו קרוב לודאי, כגון שהיה אדם רודף אחר שונאו להרגו ונמלט ממנו לבית, ונכנס אותו הרודף אחריו, ונכנסנו אנחנו אחריהם ומצאנו את הנרדף הרוג מפרפר, ושונאו הרודפו עומד עליו כשהסכין בידו ושניהם מגאלים בדם - הרי אין הסנהדרין הורגים רודף זה על דרך קיום העונש, כיון שאין שם ברור בעדים שראו את הרציחה, ובאה האזהרה בתורת האמת מלהרוג את זה,והוא אמרו יתעלה: ונקי וצדיק אל תהרג וגו'...."

"ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תחשוב שזה דין עוול - לפי שהדברים האפשריים יש מהם שאפשרותם קרובה מאד, ומהם שאפשרותם רחוקה מאד, ומהם בינוניים בין אלו, וה"אפשר" רחב מאד. ואילו הרשתה תורה לקיים עונשים באפשר הקרוב מאד, אשר כמעט קרוב למחייב המציאות כדוגמת מה שהזכרנו - כי אז היו מקיימים את העונשים במה שהוא יותר רחוק מזה ובמה שהוא עוד יותר רחוק, עד שיקיימו את העונשים וימיתו בני אדם בעוול באומדן קל לפי דמיון השופט. לפיכך סתם יתעלה את הפתח הזה וציווה שלא יקיים שום עונש אלא עד שיהיו שם עדים המעידים שברור להם אותו המעשה, ברור שאין בו שום ספק. ואי אפשר להסבירו אחרת בשום אופן."

"ואם לא נקיים את העונשים באומד החזק מאד - הרי לא יוכל לקרות יותר משנפטר את החוטא; אבל אם נקיים את העונשים באומד ובדימוי אפשר שביום מן הימים נהרוג נקי - ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים"", ובהלכות סנהדרין כ.

  • רמב"ן, בהשגותיו על ספר המצוות, כתב שדין זה הוא "אסמכתא בעלמא... מאומד, אף בדיני ממונות הוא פסול... (סנהדרין לז ב), ולא בא הכתוב הזה אלא לפטור בדיני נפשות המחוייבין בדין ממון...";
  • ו"מגילת אסתר" השיב: "נוכל לומר שהיא דרשה גמורה, גם שזה הדין כבר נודע אצלנו אפילו בדיני ממונות,. על הכלל שאצלנו, 'מילתא דאתיא בקל וחומר - טרח וכתב ליה קרא'", כלומר, יכולנו להבין לבד, שאם אסור להוציא ממון על-פי אומדן, קל וחומר שאסור להרוג על-פי אומדן, ובכל זאת התורה טרחה לכתוב את הדין בפירוש, מפני חשיבותו.


2. רמב"ן עצמו הסביר ש"חכמים... ריבו האמתלאות מ-צדיק, שזה צדיק בדין, אף-על-פי שאינו נקי מן החטא"; ודומה לכך פירש מלבי"ם, שצדיק הוא מי ש"על פי דין תורה אי אפשר לדונו כלל".

  • אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של המילה צדיק בלשון המקרא, שהיא - אדם שנוהג בצדק או אדם שהוא הצודק באופן אובייקטיבי (לא רק פורמלי).

3. ו"מגילת אסתר" כתב, שדין זה והדין הקודם (למעלה סעיף א) "הכל עניין אחד, ששניהם הם להורות לנו שלא נהרוג את האדם כאשר נוכל לחשוב היותו נקי בצד מן הצדדים... והוא פשט הפסוק ממש"; כלומר, הפסוק "ונקי וצדיק אל תהרוג" בא ללמדנו שנשתדל בכל מחיר להימנע מהוצאה להורג של אדם נקי או צדיק, ולכן, אם יש אפילו ספק קל ביותר באשמתו של הנאשם, אסור להרוג אותו.

ג-ד. לעשות משפט חוזר לזכות אבל לא לחובה[עריכה]

"" "הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי אל תהרוג."

"הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג."

1. דרשה זו נמצאת גם בתלמוד בבלי, סנהדרין לג ב . רמב"ם הביא דין זה בהלכות סנהדרין י, אך לא מנה אותו כמצוה; רמב"ן, בהשגותיו לספר המצוות, כתב "והמדרש שתפשו בו בעלי הגמרא הוא עיקר";

  • אולם "מגילת אסתר" השיב "נראה לי אדרבה, כי המדרש שדרשו בו בגמרא הוא אסמכתא ואינו פשט הפסוק כלל, וזה לפי שחזרת הנדון לזכות הוא מבואר בעצמו שנצטרך להחזירו, שאם לא נחזירהו, שמא הבית-דין יעברו על לא תרצח, מאחר שזה אמר שיש לו ללמד עליו זכות, ומי יודע, כי אפשר ממש בדבריו".

2. ע"פ מפרשים רבים (רש"י, מלבי"ם, רש"ר הירש, תורה תמימה, וכנראה גם רמב"ן), יש הבדל בין שני התארים "נקי" ו"צדיק": נקי מציין את חפותו האובייקטיבית של הנדון - לא מגיע לו עונש מוות: "ונקי אל תהרג, וזה, אף על פי שאינו צדיק, שלא נצטדק בבית דין, מכל מקום נקי הוא מדין מיתה, שהרי יש לך לזכותו"; וצדיק מציין את ההחלטה הסובייקטיבית של בית הדין - בית הדין זיכה אותו: "וצדיק אל תהרוג, וזה צדיק הוא, שנצטדק בבית דין".

  • אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של התארים נקי וצדיק בלשון המקרא: נקי = פטור מעונש פורמלי, צדיק = זכאי באופן אובייקטיבי. גם בפרשה שלנו השורש "נקה" מופיע במשמעות של "פטור מעונש": "ונקה המכה", "ובעל השור נקי".

3. ע"פ העמק דבר לפסוק, הדרשה העיקרית היא השניה - שלא להחזיר אדם שיצא זכאי כדי לחייב אותו, כי אם השופטים נהגו ע"פ התורה והגיעו למסקנה שהוא זכאי, זה רצון ה', כי בוודאי התקיים אחד מן השניים - או שהוא נקי ואינו חייב מיתה בדין זה, או שהוא צדיק ויש לו זכויות אחרות שבגללן ה' החליט "לסדר" שהוא ייצא זכאי; והמשך הפסוק " כי לא אצדיק רשע " משמעו "אני לא אתן לרשע לצאת זכאי בדין תורה; אם הוא יצא זכאי, ודאי שהוא לא רשע". וב"דעת מקרא" פירשו פירוש דומה: או שהוא נקי ולא עשה את העבירה המיוחסת לו, או שהוא צדיק - הוא אמנם עשה את העבירה אבל היתה לו סיבה מוצדקת (למשל רצח להגנה עצמית).

4. אונקלוס תרגם "דזכי, ודנפק דכי מן דינא" - זכי הוא תרגום שמופיע גם בפסוקים עם המילה "נקי" וגם עם "צדיק"; דכי מופיע רק כתרגום של טהור, וצ"ע.

5. וייתכן שהגירסה במכילתא ובגמרא אמורה להיות הפוכה:

  • "הרי שיצא מבית דין זכאי, ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר ונקי אל תהרוג" - כי אם הוא יצא מבית דין זכאי, הוא כבר נקי = פטור מעונש, ולכן אסור להחזיר אותו ולהרגו.
  • "הרי שיצא מבית דין חייב, ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע שני יהא חייב? תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג" - כי אם יש לו זכות, ייתכן שהוא צדיק אובייקטיבית ואסור להרגו.
  • וראו בדף השיחה.



מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-23-07b