ביאור:נצח ישראל הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כדרכו של המהר"ל לספריו ההגותיים קיימת הקדמה לכל ספר (ולעיתים יותר מהקדמה אחת), שבה הוא מבאר את עניינו של הספר.

בהקדמה לספר זה המהר"ל מחלק בין סיבה אמיתית ועצמית לסיבה מקרית, ובעוד שסיבה עצמית תמיד קיימת ברקע, אם המסובב שלה קיים, הרי שסיבה מקרית יכולה להתבטל, גם כאשר המסובב ממנה ממשיך להתקיים. והוא קובע כי יציאת מצרים היא סיבה עצמית לגאולה העתידה ולא סיבה מקרית, מכיוון שהיא יצרה את העם, ונתנה לו את הבסיס שממנו יוכל לטפס ולהגיע אל הגאולה העתידה. והוא אף מעיר כי שתי הגאולות הללו מתחברות ביחד כאילו היו למעשה גאולה אחת ארוכה ומתמשכת.

עוד הוא מבאר את ההבדלים בין שני השמות של מייסד העם: יעקב וישראל. על השם יעקב הוא אומר שהוא מורה על כך שהוא הקטין את עצמו כעקב, וזאת הסיבה שה' רומם אותו וקרא לו "ישראל", על שהיה יכול לשרות עם אלוהים ואנשים, ובדומה לכך גם עם ישראל — שנקראים "בית יעקב", שהם מקטינים את עצמם — הקב"ה קורא להם בשם ישראל ומגביה אותם.

המהר"ל נותן שתי סיבות לשם הספר "נצח ישראל". הראשונה שיש מהות נצחית בעם ישראל ולכן הם שורדים בכל מצב, אף בגלות. והסיבה השנייה, שבאמצעות מידת הנצח האלוהית יתבצע הניצחון על מלכות גוג ומגוג שתקום על המשיח לעתיד לבוא.

המהר"ל בהקדמה קובע שני כללים שמהם אפשר ללמוד רבות:

  • גאולת מצרים היא מעין אב טיפוס של גאולה, שמלמדת רבות על התהליך של הגאולה העתידה באחרית הימים.
  • עם ישראל הוא בקלסתר פניו של יעקב, ועיון בביוגרפיה התנ"כית שלו, יוכל ללמד רבות על מהלך ההיסטוריה של עם ישראל.