ביאור:ניחום אבלים - לקט רעיונות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ויקטור פרנקל - עלינו לחפש משמעות: לחיים \ לסבל עצמו. בעל סובל במקום אשתו - אם הוא היה מת לפניה. אין פשר אחד (אם לא מאמינים בה'[1]) כמו שאין מסע שחמט אחד טוב. למאמינים אפשר למשול משל: זה כמו קוף שנדקר וחושב שהוא סובל סתם, אך האמת היא שמהדם שלו יכינו חיסון שיציל רבים.
הרב סולוביצ'יק - להתמקד בייעוד ולא בגורל
הרב רבינוביץ' - אם היינו מבינים למה קורה הרע, לא היינו מצטערים, ולכן אסור לחפש\להמציא הסברים. גם המת רוצה שיתגברו על אובדנו, לא לפחד מלשכוח אותו. להוציא החוצה, להגיד בדיוק מה מרגישים, לנתח את המרכיבים. לא לפחד כי "גזירה על המת שישתכח מהלב" כמו שכל דבר שוכחים - בשביל זה יש את השיכחה. לשים את הצער בגבולות (זמן ביום וכו'). לחזור לשיגרה (ראה יומא יג ב רש"י ד"ה "להביאו מתוך ביתו), להתייחס לאנשים כרגיל ולא לשחק אותה בשבילם. לעשות פרוייקט לזיכרו.
הרב סמט - פולחן המתים היה במצריים, אבל אצלנו העולם האמיתי הוא העוה"ב. לא לחפש אשמה ספציפית בנו. ה' לוקח את הטובים ("בקרובי אקדש", קוטף את הפירות הבשלים), כי רק כך נצטער יותר ונחזור בתשובה.
הערות[עריכה]
- ^ וגם אם כן, יש יותר מדרך אחת ורובד אחד של משמעות לחיים, אפילו במסגרת התורה והאמונה הצרופה, כמאמר "שבעים פנים לתורה", ויש כמה וכמה דרגות באמונה, והפשר משתנה בין דרגה לדרגה. נ.ו.