ביאור:נח - דור הפלגה והאחדות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בס"ד ג' חשון התשס"ו

נח – דור הפלגה והאחדות

מבוא:

פרשת נח פותחת בתיאור צדיקותו של נח שעמדה בניגוד להשחתה והחמס של כל בני דורו, נח היה האדם הראשון והאחרון שכונה בתורה בתואר "צדיק תמים", שנאמר: "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח (בראשית, ו', ט'). לפיכך חכמי התלמוד נחלקו בענין מדרגת צדיקותו של נח: "א"ר יוחנן: בדורותיו ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו כל שכן בדורות אחרים" (סנהדרין, קח.), ממחלוקות חז"ל בענין מדרגת צדיקותו של נח, מלמדים חז"ל כי קיים הבדל מהותי בין צדיק יחסית לדורו, לעומתו של צדיק גמור המשמש כדוגמא וסמל לכלל הדורות. כלומר, מאחר ומטרת בריאת העולם הזה היא: ההגעה לתיקון ולהשלמת הבריאה ע"פ מצוות התורה, שנאמר: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם' מאי כי זה כל האדם? אמר רבי (אליעזר) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה" (שבת, ל:). וכן מצאנו שעתיד הקב"ה ליתן שכר בעוה"ב רק לצדיקים, שנאמר: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו" (מלאכי, ג', י"ח), ומובא במשנה: "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך, ודע: מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא" (אבות, פ"ב, ט"ז). לפיכך נודעת חשיבות רבה להגדרת מעלת הצדיק, על כן התורה מתווה לאנושות את הדרך להגעה למעלת הצדיק המושלם, מיד לאחר תיאורי הבריאה בבראשית, באמצעות סיפורו של נח ועונשם של דור הפלגה, כפי שמבואר להלן בהרחבה:

א. דור הפלגה - הבסיס לאחדות ולשלום הוא ההתבטלות המוחלטת בפני הקב"ה.

ישראל והעולם הבא" (ברכות, ה.).

דור הפלגה:

מובא במדרש: "בינו שנות דור ודור, אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול, ואין לך דור שאין בו כאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו" (ספרי, האזינו, פסקא שי). דהיינו, סיפורם של דורות הרשע ועונשם, משמש לישראל להפקת לקחים לדורות, כשם שפסק הרמב"ם: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: 'והתודו את עונם ואת עון אבותם" (תעניות, פ"ה, א).

דור המבול חטאו בתאותם המופרזת לחומרנות, אשר למענה הפרו את הסדר החברתי בעולם, כמובא בגמ': "א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: 'כי מלאה הארץ חמס" (סנהדרין, קח.). לעומת זאת דור הפלגה חפצו באחדות חברתית שתוסג באמצעות חטא רוחני, כפי שפירש הרש"י (בראשית, י"א, א'): "ודברים אחדים, באו בעצה אחת ואמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. ד"א על יחידו של עולם. ד"א ודברים אחדים (ס"א דברים חדים) אמרו: אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות" (ב"ר). כלומר, דור הפלגה הפיקו את הלקח ממעשיהם הנלוזים של דור המבול וקבלו עליהם להמנע מחטאי החומרנות של גזל ועריות שגרמו למבול, לפיכך בחרו בדרך של איחוד מחשבותיהם הרוחניות לפעול כנגד רצונו של בורא העולם, אשר חפץ בפיזור פיזי וחופש דעות רוחני של בני האדם במרחבי התבל. כלומר, המניע לאחדות לא היה לצורכי שלום אלא לצורך כפירה שהיא אם כל הפירודים. כמובא בגמ': "רבי נתן אומר: כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו, כתיב הכא: 'נעשה לנו שם' וכתיב התם: 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו', מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים" (סנהדרין, קט.), "אמר הקב"ה: אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם, ומנין שחלקו על הקב"ה ממה שקראו בענין 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (תנחומא, נח, סימן טז). לפיכך נגזר עונשם של דור הפלגה להיות נפוצים בעולם ולדבר בשפות שונות, בכך "נתקיים עליהם הוא שאמר שלמה (משלי י') 'מגורת רשע היא תבואנו" (רש"י-בראשית, י"א, ח').

השוואה בין חטאי דור המבול לחטאי דור הפלגה והמסקנה הנובעת מהם, מבוארת ברש"י: "ומשם הפיצם, למד שאין להם חלק לעוה"ב. וכי אי זו קשה של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו. ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם?!, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר: 'שפה אחת ודברים אחדים', למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום" (רש"י-בראשית, י"א, ט'). כלומר, עילת כתיבת סיפורם של חטאי דורות בראשית נועדה ללמד את דורות העתיד כי גדול השלום, אך בראית התורה "שלום" אין פירושו אחדות דעות, אלא גם כיבוד דעתו החולקת של הזולת כשהיא נעשית לשם שמים, דהיינו, הבסיס לאחדות הוא ההתבטלות בפני הקב"ה. וכן "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך' אל תקרי בניך אלא בוניך, 'שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול', 'יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך', 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (ברכות, סד.). דהיינו, למרות שחז"ל חולקים בינהם, בכל זאת מחלוקתם מרבה שלום בעולם. גם הרמב"ם פסק כך (חנוכה, פ"ד) להלכה: "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

לסיכום:

נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי דרך סיפורו של נח ועונשם של דור הפלגה בתחילת התורה, נסללת הדרך לכלל דורות העוה"ז החפצים להעפיל במעלה מדרגות הצדיקים, כאשר השאיפה בתחילה היא להגיע לדרגת צדיקות אישית מתוך התבטלות מוחלטת בפני הקב"ה, ולאחר מכן הגעה לדרגת צדיקות יחסית לכלל הדור, ובהמשך לכך פעילות קדושה למען הכלל, עד שבסוף הדרך מגיעה ההתעלות לדרגת צדיק ביחס לכלל הדורות, שהיא דרגת הצדיק המושלם. ההעפלה במדרגות הצדיקות היא המטרה אשר לשמה נבראו שני העולמות מראש, שנאמר: צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים, ל"ז, כ"ט), וכן מובא במשנה: "רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין" (אבות, פ"ד, ט"ז). לפיכך כרום מעלת הצדיקות כך הוא גובה תשלום השכר לעתיד לבוא, על כן חסד עשה הקב"ה עם ישראל בכך שאיפשר לכל אחד מישראל להגיע למעלת הצדיק המושלם, ע"י תשובה שלמה "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז', כ'), וכן מובא במשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (סנהדרין, פ"י, א), ומובא בילקוט שמעוני: "אמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב. בדור שכלו זכאי, דכתיב: 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ', בדור שכלו חייו, דכתיב: 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני למעני אעשה" (ילק"ש, ישעיה, נ"ט, סימן תצז).

יה"ר שנזכה אנו ובנינו וכל זרעינו עד עולם להתרומם במעלות הצדיקות, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו" (משלי, כ', ז'), "ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה" (תהלים, ל"ז, ל"ט), "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי, ד', י"ח).

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של רפאל בר אשר חגבי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-31.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_mxjva_41_0_0_0_0_0_0