ביאור:נופל וגלוי עיניים - יש סדר בבלאגן

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם – יש סדר בבלאגן

בלעם מתחיל את ברכתו השלישית לעם ישראל במילים: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:" (במדבר פרק כד, ג-ד)

מפסוק זה למדו רבותינו על רמת הנבואה של בלעם. אולם בביטוי "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" ישנה סתירה מסוימת, שכן הביטוי: "נֹפֵל" מורה על פחיתות הדרגה הנבואית, ואילו "גְלוּי עֵינָיִם" מורה על מעלתה.

ביישוב סתירה זו עסקו רבותינו בפשט ובדרש(1), וכאן אביא פרשנות נוספת:

לפסוק הקודם: "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים", ישנה פרשנות מעניינת המופיעה בזוהר(2): "דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל, כיון דחמא רוח דקודשא עינא משננא מיד ותהי עליו רוח אלהים. על מאן? על ישראל, דפריש גדפוי וחפא עליהון". זאת אומרת שהמילים: "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" אינן מוסבות על בלעם, כי אם על עם ישראל. כך גם מפרש אור החיים על אתר: "פירוש: שראה ב' ענינים גדולים: א' – שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו. ב' – ותהי עליו וגו', שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו ..."

ניתן לומר, שגם הביטוי "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" אינו מוסב על בלעם, כי אם על עם ישראל, וזהו פירושו:

פירוש המילה "נֹפֵל" הוא "שוכן", כך: "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל ... וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה, עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל:" (בראשית פרק כה, יז-יח), וכן: "וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב:" (שופטים פרק ז, יב).

הפרט הנוסף שתומך בפירוש זה הוא מבנה הברכה של בלעם, שבה "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" מקביל ל"שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו":

אחרי ש"וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל:

שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו

וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים"

הוא מגיב:

"מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה

נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם"

ומיד הוא מברך"

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:"

מה משמעותה של ברכה זו?

כאשר מדין עמלק וכל בני קדם נופלים בעמק (בסיפור המלחמה עם גדעון), הם שרויים בערבוביה (בניגוד לישראל ששוכנים ע"פ שבטים), ואי אפשר לספור אותם (בניגוד לישראל שנימנו מספר פעמים בחומש הפקודים). ככלל, שלטונם של שבטים אלו מאופיין בחוסר סדר: הם לא גובים מיסים בצורה מסודרת, אלא: "וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר", ולכן גדעון "חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן", כמו כן יש להם שני מלכים: זבח וצלמונע, ושני שרי צבא: עורב וזאב. (אולי צורת חיים זו יוצרת גם "בלאגן" באמונה, קרי: ריבוי אלילים).

את הערבוביה הזו מנצל גדעון, כאשר הוא תוקע בשופרות, ואז במקום להתגונן בצורה מסודרת, מדין נסים הורגים ונהרגים.

זוהי הביקורת שמעביר בלעם לזקני מדין שקראו לו לקלל את ישראל:

האנטיתזה של מדין ועמלק הם עם ישראל ששוכן לשבטיו, שכאשר הוא נֹפֵל בערבות מואב, הוא גְלוּי עֵינָיִם ויודע מה קורה סביבו.

גם כאשר נמצאים במציאות של חופש ובלאגן, אפשר וחשוב לשמור על סדר פיזי, סדר יום, וכמובן: סדר בראש.

הערות שוליים

1. עיין מדרש רבה פרשה י"ד אות כ', וכן רשב"ם, ראב"ע ורמב"ן על אתר.

2. כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רב עמוד ב

מקורות

• בראון דסברג