ביאור:נבואתה ועדינותה של רבקה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. | ||
– בראשית כז מב |
מבאר רש"י: "ויוגד לרבקה - ברוח הקודש הוגד לה מה עשו מהרהר בליבו", רבקה הייתה בדרגה גבוהה שזכתה לרוח הקודש.
כשבאה אל יצחק לבקשו שישלח את יעקב טענה רבקה טענה אחרת: "קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה, מבנות הארץ, למה לי חיים".
ואכן יצחק מצוה את יעקב: "לא תיקח אשה מבנות כנען... וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם... וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם...".
התורה מלמדת אותנו על עדינות נפשה של רבקה.
היות וראתה כי ליצחק לא נתגלתה נבואה זו של כוונות עשו, לא רצתה רבקה לצערו ולומר לו כי זכתה היא בדרגת רוח הקודש, ויש דברים שנאמרו לה ולא ליצחק.
וכך גם בתחילת הפרשה, לא גילתה רבקה ליצחק מה נאמר לה בנבואה "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ: שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ" כפי שכתב הרמב"ן בפרשתנו, מפני עדינותה ויחסה אל יצחק שלא לצערו.
ועל כן רבקה אמרה ליעקב: "קום ברח לך...", ואילו יצחק אמר לו: "קום לך פדנה ארם..." ויעקב קיים את רצון שניהם: "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו".
אנשים רמי מעלה, הזוכים להתגלות שכינה יודעים לפעול על פי רצון ה', מבלי לצער או להביא חלילה לחלישות דעת לאחרים, ואשרי הזוכה להידבק בדרכם הישרה, ולומר: "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי".
מקורות
[עריכה]הרב אברהם שפירא זצ"ל, בעלון קוממיות