ביאור:מעומד:תלמוד בבלי/בבא בתרא/פרק א
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
בבא בתרא דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
בבא בתרא פרק א משנה א (השותפין)[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
|
התפרים שבמשנה: ישנם תפרים רבים הניכרים מהשוואת האמור כאן לאמור במקורות נוספים ועל כך התלמוד דן בהרחבה. ניכר שהמשנה ערוכה ממקורות ישנים יותר שצורפו יחדיו, ולא הכל הודבק באופן ברור, ביחוד מהבחינה הלשונית, אך גם מבחינת התוכן. השימוש במילה "וכן, אבל", קפיצות נושא וריבוי פרטים והסברים באמצע רשימות, משמעות המונחים כמו "רצו" - מי ומה רצו לעשות, "מחיצה" ומשמעותה, "מקום שנהגו", "בחזקת שנתן" ועוד. ראו ביאור:מעומד/תלמוד בבלי/בבא בתרא א - מבוא. הכרת והבנת תפרים אלו והמקבילות במקורות הנוספים ובנוסחים העולים מכתבי היד הישנים, יכולה לסייע בהבנה נכונה של הסוגיות. |
מחיצת שותפים[עריכה]
- השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר: בונין את הכותל באמצע -
- מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבינין - בונין.
- הכל - כמנהג המדינה.
מחיצת חצר[עריכה]
- גויל - זה נותן ג' טפחים, וזה נותן ג' טפחים.
- בגזית - זה נותן טפחיים ומחצה, וזה נותן טפחיים ומחצה.
- בכפיסין - זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים.
- בלבינין - זה נותן טפח ומחצה, וזה נותן טפח ומחצה.
המשך המשנה[עריכה]
- לפיכך מכיוון שיש תקן למקום המחיצה: אם נפל הכותל: המקום והאבנים של שניהם.
מחיצת גינה ובקעה[עריכה]
.jpg)
- וכן בגינה: מקום שנהגו לגדור - מחייבין אותו.
- אבל בבקעה: מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו.
- אלא: אם רצה - כונס לתוך שלו, ובונה ועושה חזית מבחוץ.
- לפיכך: אם נפל הכותל - המקום והאבנים שלו.
מחיצה בהסכמה[עריכה]
- אם עשו מדעת שניהם: בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן.
- לפיכך: אם נפל הכותל - המקום והאבנים של שניהם:
תלמוד בבלי בבא בתרא פרק א משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
משמעות המילה מחיצה וסיבת הבניה[עריכה]
|
בבא בתרא דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
- סברוה: מאי מחיצה? גודא. כדתניא:
- מחיצת הכרם שנפרצה - אומר לו: גדור.
- חזרה ונפרצה - אומר לו: גדור.
- נתיאש הימנה ולא גדרה - הרי זה קידש וחייב באחריות.
- טעמא - דרצו. הא לא רצו שניהם, אלא רק אחד מהם רצה, הרי ש - אין מחייבין אותו להשתתף בבניית קיר!
- אלמא הא למה? כלומר: זאת - מדוע?? - היזק ראיה כי היזק ראיה לאו שמיה היזק ומי שרוצה פרטיות שיבנה לעצמו קיר ולא ידרוש זאת מהשני!
|
להשלים מקור מקראי (פרשת קורח ותהי מחצת העדה... |
- ואימא:
- 'מחיצה' - פלוגתא? כדכתיב: ותהי מחצת העדה...
- וכיון דרצו כפי שכתוב: השותפים שרצו לעשות מחיצה. כלומר ברגע שהחליטו לפרק את השותפות מוטל על שניהם להשתתף בבניית קיר חוצץ - בונין את הכותל... - בעל כרחו.
- אלמא? היזק ראיה בהנחה שסיבת בניית הכותל היא היזק ראיה. וראו בהערות לגבי מאמרים על כך) - שמיה היזק!
- אי הכי? האי שרצו לעשות מחיצה? שרצו לחצות - מבעי ליה?!
- אלא מאי? גודא?! בונין את הכותל? בונין אותו - מבעי ליה?!
- אי תנא אותו? הוה אמינא: במסיפס בעלמא. קא משמעל לן: כותל.
ביאור המשנה: בונין את הכותל באמצע[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ...בונין את הכותל באמצע...
- פשיטא?!
- לא! צריכא! דקדים חד ורצייה לחבריה.
- מהו? דתימא - מצי אמר ליה:
- כי איתרצאי לך? באוירא!
- בתשמישתא - לא איתרצאי לך.
- קא משמע לן.
היזק ראיה[עריכה]
- והיזק ראיה לאו שמיה היזק?!
(סימן: גינה כותל כופין וחולקין חלונות דרב נחמן)
היזק ראיה בגינה[עריכה]
- תא שמע: וכן בגינה.
- גינה? - שאני! כדרבי אבא. דאמר רבי אבא: אמר רב הונא:
- אמר רב: אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו להסתתר ולהציץ עליו בשעה שהיא עומדת בקמותיה.
- והא: וכן - קתני "וכן בגינה... מחייבין אותו לבנות" מאותה סיבה שמחייבים את בעל החצר לבנות, ומשמעות המשנה: רצו לחצות את השטח האחד כופה את השני לבנות כותל (עקב היזק ראיה)?
- אגויל וגזית ומשמעות המשנה: "וכן בגינה... מחייבים אותו לבנות" גויל או גזית לפי המנהג, כלומר התקן המקומי.
החובה להקים קיר חצר שנפל[עריכה]
- תא שמע:
- כותל חצר שנפל - מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות.
- נפל - שאני.
- ודקארי לה... מאי קארי לה?
- סיפא איצטריכא ליה: מד' אמות ולמעלה - אין מחייבין אותו.
בית השער והדלת של החצר[עריכה]
- תא שמע!
- כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר.
- שמע מינה: היזק ראיה - שמיה היזק!?
- הזיקא דרבים - שאני.
- ודיחיד לא?
גודל חצר לחלוקה[עריכה]
- תא שמע!
- אין חולקין את החצר - עד שיהא בה ד' אמות לזה, וד' אמות לזה.
- הא - יש בה כדי לזה וכדי לזה - חולקין?
- מאי? לאו בכותל?!
- לא - במסיפס בעלמא.
מרחקים אלכסוניים בין חלונות[עריכה]
- תא שמע!
- החלונות: בין מלמעלה בין מלמטה ובין מכנגדן - ד' אמות.
- ותני עלה:
- מלמעלן - כדי שלא יציץ ויראה.
- מלמטן - כדי שלא יעמוד ויראה.
- מכנגדן - כדי שלא יאפיל.
- הזיקא דבית - שאני.
מעקה[עריכה]
|
בבא בתרא דף ג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- תא שמע! דאמר רב נחמן:
- אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו - עושין לו מעקה גבוה ד' אמות.
- שאני התם, דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג:
- לדידי - קביעה לי תשמישי. לדידך - לא קביעה לך תשמישתך.
- ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית - דאיצטנע מינך.
מהי מחיצה - גרסה אחרת[עריכה]
- לישנא אחרינא אמרי לה:
- סברוה: מאי מחיצה? פלוגתא! דכתיב (במדבר לא, מג) ותהי מחצת העדה.
- וכיון דרצו - בונין את הכותל בעל כורחן.
- אלמא?! היזק ראיה שמיה היזק?
- אימא: מאי 'מחיצה'? גודא. (דתנן):
- מחיצת הכרם שנפרצה - אומר לו: גדור.
- נפרצה - אומר לו גדור.
- נתיאש הימנה ולא גדרה - הרי זה קידש וחייב באחריותה.
- וטעמא - דרצו! הא לא רצו - אין מחייבין אותו.
- אלמא?! היזק ראיה לאו שמיה היזק?
- אי הכי? בונין את הכותל?! בונין אותו - מבעי ליה?!
- אלא: מאי? פלוגתא!
- אי הכי: שרצו לעשות מחיצה?! שרצו לחצות - מבעי ליה?!
- כדאמרי אינשי: תא! נעביד פלוגתא!
- ואי היזק ראיה שמיה היזק? - מאי איריא רצו? אפילו לא רצו - נמי?!
אמר רבי אסי:
- אמר רבי יוחנן: משנתנו - כשאין בה דין חלוקה, והוא דרצו.
- מאי קמ"ל? דכי לית ביה דין חלוקה: כי רצו - פליגי? תנינא?!
- אימתי - בזמן שאין שניהם רוצים.
- אבל בזמן ששניהם רוצים - אפילו פחות מכאן חולקין.
- אי מהתם? - הוה אמינא אפילו פחות מכאן - במסיפס בעלמא.
- קמ"ל - הכא כותל.
- וליתני הא ולא ליתני הך?
- סיפא איצטריכא ליה: 'וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים - לא יחלוקו'.
- (לישנא אחרינא:
- וכי רצו - מאי הוי? ליהדר ביה!
- אמר רב אסי א"ר יוחנן: בשקנו מידו כו'
- אדאשמעינן - בשאין בה דין חלוקה, והוא דרצו?
- לישמעינן - ביש בה דין חלוקה - ואע"ג דלא רצו?
- אי אשמעינן ביש בה דין חלוקה ואע"ג דלא רצו -
- הוה אמינא שאין בה דין חלוקה אפילו רצו נמי לא. קמ"ל
- ומי מצית אמרת הכי? והא קתני סיפא:
- אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים יחלוקו.
- מאי? לאו אכותל? לא אמסיפס בעלמא.
- ליתני האי ולא ליתני האי?
- סיפא אצטריכא ליה: ובכתבי הקדש - אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו)
- במאי אוקימתא למתניתין? בשאין בה דין חלוקה?
- אי בשאין בה דין חלוקה: כי רצו מאי הוי? נהדרו בהו?!
- אמר רבי אסי:
- אמר רבי יוחנן: שקנו מידן.
- וכי קנו מידן - מאי הוי? קנין דברים בעלמא הוא?!
- בשקנו מידן ברוחות.
הסבר דברי רבי יוחנן על "רצו" שבמשנה[עריכה]
|
המשנה מדברת על מצב שאי אפשר לכפות, לפי המילה "רצו". משנתנו לפי רבי יוחנן שאין בה דין חלוקה. רב אסי טען שרבי יוחנן גם הסביר מדוע אינם יכולים לחזור בהם מהסכמתם לחלוק: שקנו מידם. רב אשי חולק על דעה זו, ואומר שהסיבה שאינם יכולים לחזור בהם היא משום שכל אחד החזיק בחלקו. |
- רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק, וזה בתוך שלו והחזיק.
ביאור המשנה: מקום שנהגו לבנות...[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
מקום שנהגו לבנות כו':
גויל לעומת גזית[עריכה]
|
חבקוק: הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ, לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע. |
- גויל - אבני דלא משפיא.
- גזית - אבני דמשפיא. - דכתיב (מלכים א ז, ט) כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית (וגו')
- כפיסין - ארחי.
- לבינין - ליבני.
- אמר ליה רבה בריה דרבא - לרב אשי:
- ממאי דגויל - אבני דלא משפיא נינהו, והאי טפח יתירא - למורשא דקרנתא?
- דילמא: פלגא דגזית הוא, והאי טפח יתירא - לביני אורבי הוא?
- כדקאמרינן: כפיסין - ארחי. לבינין - ליבני. והאי טפח יתירא לביני אורבי?
- אמר ליה:
- וליטעמיך: כפיסין - ארחי, מנלן?
- אלא: גמרא גמירי לה? גויל נמי! אבני דלא משפיא - גמרא גמירי לה.
גרסה שניה: גויל לעומת גזית[עריכה]
- איכא דאמרי: אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא - לרב אשי:
- ממאי דהאי כפיסין - ארחי נינהו? והאי טפח יתירא - לביני אורבי?
- דילמא מאי כפיסין: אבני דלא משפיין. והאי טפח יתירא - למורשא דקרנתא?
- כדקאמרינן: גויל - אבני דלא משפיין. גזית - אבני דמשפיין. והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא!
- אמר ליה:
- וליטעמיך: גויל - אבני דלא משפיין - מנלן? אלא: גמרא - גמירי לה?
- הכא נמי! גמרא - גמירי לה.
'ביני אורבי' - רוחב המרווח הפנימי בקיר הכפול של החצר[עריכה]
- אמר אביי:
- שמע מינה: כל ביני אורבי - טפח.
- הני מילי - בטינא, אבל בריכסא - בעי טפי.
- ואיכא דאמרי:
- הני מילי - בריכסא, אבל בטינא - לא בעי כולי האי.
זוית חזית הגדר הנדרשת ליציבות (ואמה טרקסין במקדש הראשון)[עריכה]
|
בבא בתרא דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- למימרא דבגזית, דכל ד' אמות גובה -
- אי הוי פותיא חמשא - קאי, אי לא - לא קאי?
- והא: "אמה - טרקסין" קיר ה"טרקסין" שבהיכל ברוחב אמה? דהואי גבוה תלתין אמהתא, ולא הוה פותיא אלא שית פושכי - וקם?!
- כיון דאיכא טפח יתירא - קאי.
- ובמקדש שני, מאי טעמא לא עבוד אמה טרקסין?
- כי קאי - בתלתין קאי. טפי - לא קאי.
- ומנלן דהוה גבוה טפי? דכתיב (חגי ב, ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.
- רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור"א חד אמר בבנין וחד אמר בשנים.
- ואיתא להא ואיתא להא!
- וניעבדו תלתין אמין בבנין - ואידך ניעביד פרוכת.
- כי קאי תלתין אמהתא - נמי: אגב תקרה ומעזיבה - הוה קאי.
- בלא תקרה ומעזיבה - לא הוה קאי.
- וליעביד מה דאפשר בבנין - וליעביד אידך פרוכת?
- אמר אביי: גמירי - אי כולהו - בבנין, אי כולהו - בפרוכת.
- אי כולהו בבנין - ממקדש.
- אי כולהו בפרוכת - ממשכן.
רוחב הסיד בחשבון רוחב הכותל[עריכה]
- איבעיא להו: הן - וסידן, או דילמא הן - בלא סידן.
- אמר ר"נ בר יצחק:
- מסתברא - הן וסידן. דאי סלקא דעתך: הן בלא סידן? ליתנייה לשיעוריה.
- אלא: לאו שמע מינה הן וסידן?
- לא. לעולם אימא לך: הן בלא סידן. וכיון דלא הוי טפח - לא תני.
- והא קתני בלבינין: זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה.
- התם - חזי לאיצטרופי.
- תא שמע:
- הקורה שאמרו - רחבה כדי לקבל אריח.
- והאריח - חצי לבינה של ג' טפחים.
- התם - ברברבתא.
- דיקא נמי! דקתני: של שלשה טפחים - מכלל דאיכא זוטרא. שמע מינה!
סתירת בית כנסת והאגדות על הורדוס ובבא בן בוטא[עריכה]
הצורך בבית כנסת חלופי[עריכה]
- אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי.
- איכא דאמרי משום פשיעותא.
- ואיכא דאמרי משום צלויי.
- מאי בינייהו? איכא בינייהו: דאיכא (בי כנישתא אחריתי).
- מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא, ובנו בי סיתווא בקייטא.
- א"ל רבינא לרב אשי: גבו זוזי ומחתי - מאי?
- אמר ליה: דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו.
- - שריגי ליבני והדרי הודרי ומחתי כשורי - מאי?
- אמר ליה: זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים, מזבני ויהבי להו.
- - אי הכי? אפילו בנו - נמי?
- אמר ליה: דירתיה דאינשי לא מזבני.
- ולא אמרן - אלא דלא חזי בה תיוהא, אבל חזי בה תיוהא - סתרי ובני.
- כי הא דרב אשי - חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא, סתריה,
- ועייל לפורייה להתם, ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי!
סתירת בית המקדש בידי הורדוס לצורך הבניה[עריכה]
- ובבא בן בוטא, היכי אסביה ליה עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש?!
- והאמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא?
- אי בעית אימא: תיוהא חזא ביה.
- איבעית אימא: מלכותא שאני - דלא הדרא ביה.
- דאמר שמואל: אי אמר מלכותא - 'עקרנא טורי', עקר טורי ולא הדר ביה.
הורדוס ובבא בן בוטא[עריכה]
- הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה. נתן עיניו באותה תינוקת לפי יוסף בן מתתיהו: מרים נכדה של האחים החשמונאים. אביה אלכסנדר השני בן (יהודה) אריסטובולוס, ואמה אלכסנדרה בת (יוחנן) הורקנוס. התאבדה אחרי שנודע לה פעמיים כי הורדוס השאיר הוראות לרציחתה אם לא ישוב ממשפט נגדו ברומא.
- יומא חד - שמע ההוא גברא בת קלא דאמר: כל עבדא דמריד השתא - מצלח!
- קם, קטלינהו לכולהו מרותיה, ושיירה לההיא ינוקתא.
- כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, סליקא לאיגרא, ורמא קלא:
- אמרה: כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא - עבדא הוא.
- דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא, וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא!
- טמנה שבע שנין בדובשא.
- איכא דאמרי - בא עליה.
- איכא דאמרי - לא בא עליה.
- דאמרי לה בא עליה: הא דטמנה - ליתוביה ליצריה.
- ודאמרי לה לא בא עליה: האי דטמנה - כי היכי דנאמרו בת מלך נסב.
|
בבא בתרא דף ד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר: מאן דריש (דברים יז, טו) מקרב אחיך תשים עליך מלך? רבנן!
- קם, קטלינהו לכולהו רבנן. שבקיה לבבא בן בוטא - למשקל עצה מניה.
- אהדר ליה כלילא דיילי כתר עשוי מחטי קיפוד - נקרינהו לעיניה.
- יומא חד - אתא ויתיב קמיה. אמר:
- חזי מר - האי עבדא בישא מאי קא עביד?!
- אמר ליה: מאי אעביד ליה?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- א"ל נלטייה מר!
- אמר ליה: גם במדעך - מלך אל תקלל!
- אמר ליה: האי?! לאו מלך הוא!
- א"ל:
- וליהוי עשיר בעלמא וכתיב ...ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר.
- ולא יהא אלא נשיא וכתיב ...ונשיא בעמך לא תאור!
- א"ל: בעושה מעשה עמך. והאי לאו עושה מעשה עמך?!
- א"ל: מסתפינא מיניה.
- א"ל: ליכא איניש דאזיל - דלימא ליה... דאנא ואת יתיבנא.
- א"ל: כתיב ...כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפים יגיד דבר!
- א"ל:
- אנא הוא! אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי לא הוה קטילנא להו!
- השתא... מאי תקנתיה דההוא גברא?
- א"ל:
- הוא כבה אורו של עולם דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור
- ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב: ונהרו אליו כל הגוים.
- איכא דאמרי - הכי אמר ליה:
- הוא סימא עינו של עולם דכתיב: והיה אם מעיני העדה...
- ילך ויתעסק בעינו של עולם דכתיב: הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם
- א"ל: מסתפינא ממלכותא!
- א"ל שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא. אדהכי והכי סתרית ובניית.
- עבד הכי.
- שלחו ליה הרומאים:
- אם לא סתרתה - אל תסתור, ואם סתרתה - אל תבני.
- ואם סתרתה ובנית - עבדי בישא עבד הגרוע בתר דעבדין אחרי שעושים מתמלכין נמלכים - מבקשים הנחיות.
- אם זיינך עלך אם אתה חושב שאתה יכול להילחם בנו - ספרך ספר היוחסין שלך כאן בידינו כבן ערובה!
- לא רכא ולא בר רכא הורדוס. קלניא מתיישב - כלומר אזרח חפשי מתעביד נעשה!
- מאי רכא? מלכותא. דכתיב: אנכי היום רך ומשוח מלך...
- ואי בעית אימא - מהכא : ויקראו לפניו אברך...
בניין הורדוס[עריכה]
- אמרי: מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה. [מימיו]
- במאי בנייה?
- אמר רבה: באבני שישא ומרמרא.
- איכא דאמרי: באבני כוחלא שישא ומרמרא.
- אפיק שפה ועייל שפה - כי היכי דנקביל סידא.
- סבר למשעייה בדהבא, אמרו ליה רבנן: שבקיה - דהכי שפיר טפי, דמיחזי כי אידוותא דימא.
עצת בבא בן בוטא להורדוס ודניאל לנבוכדנצר[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ובבא בר בוטא - היכי עבד הכי?
- והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא ר' יהושע בן לוי:
- מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר.
- שנאמר: ...להן מלכא: מלכי - ישפר עלך, וחטאיך - בצדקה פרוק, ועויתך - במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך וגו'.
- וכתיב: כולא - מטא על נבוכדנצר מלכא.
- וכתיב: ולקצת ירחין תרי עשר וגו'...
- איבעית אימא: שאני עבדא - דאיחייב במצות.
- ואיבעית אימא: שאני בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני.
- ודניאל? מנלן דאיענש?
- אילימא משום דכתיב: ותקרא אסתר להתך.
- ואמר רב: התך זה דניאל.
- הניחא קיצור של 'הא ניחה', זה נוח למאן דאמר שחתכוהו מגדולתו.
- אלא למאן דאמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, מאי איכא למימר?
- דשדיוהו לגובא דארייוותא.
ביאור המשנה: הכל כמנהג המדינה[עריכה]
- הכל כמנהג המדינה:
- הכל - לאתויי מאי?
- לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא.
ביאור המשנה: לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם[עריכה]
לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם
- פשיטא?!
- לא! צריכא - דנפל לרשותא דחד מינייהו.
- אי נמי: דפנינהו חד לרשותא דידיה.
- מהו? דתימא: ניהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה?!
קא משמע לן!
ביאור המשנה: וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו[עריכה]
וכן בגינה מקום שנהגו לגדור - מחייבין אותו.
- הא? גופא קשיא!
- אמרת: ...וכן בגינה - מקום שנהגו לגדור - מחייבין אותו. הא סתמא: אין מחייבין אותו?
- אימא סיפא: ...אבל בקעה - מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו. הא סתמא: מחייבין אותו?!
השתא, סתם גינה - אמרת: לא, סתם בקעה - מיבעיא?
- אמר אביי: הכי קאמר:
- וכן סתם גינה - ובמקום שנהגו לגדור בבקעה - מחייבין אותו.
- אמר ליה רבא: אם כן? מאי אבל... אלא אמר רבא: הכי קתני:
- וכן סתם גינה - כמקום שנהגו לגדור דמי, ומחייבין אותו.
- אבל סתם 'בקעה - כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו.
ביאור המשנה: אלא אם רצה כונס לתוך שלו ועושה חזית...[עריכה]
גרסה א. חזית: קרניים יוצאות[עריכה]
אלא: אם רצה - כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית...
- מאי 'חזית'?
- אמר רב הונא: אכפיה ליה לקרנא לבר.
- ונעביד מלגיו?
- עביד חבריה נמי מלבר ואמר דידי ודידיה הוא.
- אי הכי? השתא נמי! גייז ליה חבריה ואמר: דידי ודידיה הוא!
- גיזוזא - מידע ידיע.
גרסה ב. חזית: קרניים נכנסות[עריכה]
- איכא דאמרי:
- אמר רב הונא: מיכפא לקרנא מלגיו, ונעבד מלבר? גייז ליה חבריה, ואמר: דידי ודידיה הוא.
- אי הכי? השתא נמי לייף ליה חבריה ואמר: דידי ודידיה הוא!
- ליפופא - מידע ידיע.
- והא מבחוץ קתני?
- קשיא!
|
בבא בתרא דף ד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- רבי יוחנן אמר:
- נשעייה באמתא מלבר וניעבד מלגיו? עביד חבריה מלבר ואמר: דידי ודידיה הוא.
- אי הכי? השתא נמי! דקפיל ליה חבריה ואמר דידי ודידיה הוא!
- קילופא - מידע ידיע.
גדר עשוי 'הוצא'[עריכה]
- 'הוצא'?
- אמר רב נחמן: סינופי יריכי מלבר.
- וניעבד מלגיו? עביד נמי חבריה מלבר ואמר: דידי ודידיה הוא.
- אי הכי? השתא נמי! גייז ושדי ליה - ואמר: דידי ודידיה הוא!
- משריק ליה טינא.
- השתא נמי! אתי חבריה וקליף ליה?
- קילופא - מידע ידיע.
- אביי אמר: הוצא? לית ליה תקנתא אלא בשטרא.
ביאור המשנה: אבל אם עשו מדעת שניהם...[עריכה]
אבל אם עשו מדעת שניהם...
- אמר ליה רבא מפרזיקא לרב אשי:
- לא יעשו לא זה ולא זה?!
- אמר ליה: לא. צריכא דקדים חד מנייהו ועבד דידיה. ואי לא עביד חבריה? אמר: דידיה הוא.
- ותנא - תקנתא לרמאי קא משמע לן?!
- א"ל: ורישא - לאו תקנתא לרמאי הוא?
- א"ל:
- בשלמא - רישא: תנא דינא ומשום דינא תנא תקנתא.
אלא סיפא: דינא קתני, דקתני תקנתא?!
אמר רבינא: הכא - בהוצי עסקינן, לאפוקי מדאביי.
- דאמר: הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא.
- קא משמע לן דבחזית סגיא.
בבא בתרא פרק א משנה ב[עריכה]
- המקיף את חבירו משלש רוחותיו,
- וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו.
- רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל.
גמרא בבלי בבא בתרא על פרק א משנה ב[עריכה]
גמ'
ההלכה במשנת מקיף משלש רוחות[עריכה]
- אמר רב יהודה אמר שמואל:
- הלכה כר' יוסי, דאמר: אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל.
- לא שנא עמד ניקף, לא שנא עמד מקיף.
- איתמר:
- רב הונא אמר: הכל לפי מה שגדר.
- חייא בר רב אמר: הכל לפי דמי קנים בזול.
- תנן:
- המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו.
- הא רביעית - מחייבין אותו!
- אימא סיפא:
- רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל.
- בשלמא לרב הונא דאמר הכל לפי מה שגדר בה - היינו דאיכא בין ת"ק ורבי יוסי.
- ת"ק סבר: הכל לפי דמי קנים בזול - אין, ומה שגדר - לא.
- ורבי יוסי סבר: הכל לפי מה שגדר.
אלא לחייא בר רב, דאמר: הכל לפי דמי קנים בזול. מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי?
- אי דמי קנים בזול לא קיהיב ליה? מאי קיהיב ליה?!
- אי בעית אימא: אגר נטירא איכא בינייהו.
- תנא קמא סבר: אגר נטירא אין, דמי קנים בזול - לא.
- ורבי יוסי סבר: דמי קנים בזול.
- ואי בעית אימא: ראשונה שניה ושלישית איכא בינייהו.
- ת"ק סבר: רביעית - הוא דיהיב ליה, אבל ראשונה שניה ושלישית לא יהיב ליה.
- ור' יוסי סבר: ראשונה שנייה ושלישית - נמי יהיב ליה.
- איבעית אימא: מקיף וניקף איכא בינייהו.
- דת"ק סובר: טעמא דעמד ניקף - דמגלגלין עליו את הכל, אבל עמד מקיף אינו נותן לו אלא דמי רביעית.
- ורבי יוסי סבר: לא שנא ניקף ולא שנא מקיף: אם עמד וגדר, מגלגלין עליו את הכל.
- לישנא אחרינא: מקיף וניקף איכא בינייהו.
- ת"ק סבר: אם גדר מקיף את הרביעית - נמי יהיב ליה.
- ורבי יוסי סבר: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית - הוא דיהיב ליה, דגלי דעתיה דניחא ליה. אבל אם גדר מקיף לא יהיב ליה מידי.
רבינא מקיף את דקלי רוניא מארבע רוחותיו[עריכה]
|
בבא בתרא דף ה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- רוניא - אקפיה רבינא מארבע רוחותיו.
- א"ל: הב לי כמה דגדרי! - לא יהיב ליה.
- הב לי לפי קנים בזול! - לא יהיב ליה.
- הב לי אגר נטירותא! - לא יהיב ליה.
- יומא חד הוה קא גדר דיקלי.
- אמר ליה לאריסיה: זיל שקול מניה קיבורא דאהיני!
- אזל לאתויי... רמא ביה קלא.
- א"ל: גלית דעתך דמינח ניחא לך! לא יהא אלא עיזא בעלמא - מי לא בעי נטירותא?!
- א"ל: עיזא בעלמא - לאו לאכלויי בעיא.
- א"ל: ולא גברא בעית דמיכלי לה?! אתא לקמיה דרבא.
- א"ל זיל פייסיה במאי דאיפייס! ואי לא דאיננא לך דינא כרב הונא אליבא דרבי יוסי!
רוניא קונה אדמה החוסמת את המעבר לרבינא[עריכה]
- רוניא - זבן ארעא אמיצרא דרבינא.
- סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא.
- א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא: אמרי אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא.
בבא בתרא פרק א' משנה ג'[עריכה]
נאמנות ששולם[עריכה]
מתניתין משנתנו - גרסת ההלכה המשוננת בפי בית הנשיא הלל לדורותיו עד ימי רבי יהודה הנשיא שהעלה אותו על הכתב
- כותל חצר שנפל - מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות - בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן.
- מד' אמות ולמעלן - אין מחייבין אותו.
- סמך לו כותל אחר? אע"פ שלא נתן עליו את התקרה - מגלגלין עליו את הכל, בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק א משנה ג'[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר הסוגיה התלמודית
האומר 'פרעתי לפני הזמן'[עריכה]
|
בבא בתרא דף ה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו, ואמר לו: פרעתיך בתוך זמני? - אינו נאמן. ולואי שיפרע בזמנו.
- אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עביד איניש דפרע בגו זימניה! זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן.
- תנן:
- ...בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן.
- היכי דמי? אילימא דאמר ליה 'פרעתיך בזמני' - פשיטא: בחזקת שנתן.
- אלא: לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני? - אלמא עביד איניש דפרעיה בתוך זמניה.
- שאני הכא: דכל שפא ושפא - זימניה הוא.
- תא שמע!
- ...בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן.
- היכי דמי? אילימא דאמר ליה פרעתיך בזמני - אמאי לא?
- אלא: לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני? אלמא?! לא עביד איניש דפרע בגו זימניה?
- שאני הכא - דאמר: מי יימר דמחייבו לי רבנן?
מסקנת הסוגיה[עריכה]
- רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע - עבדי כאביי ורבא.
- מר בר רב אשי - עבד כריש לקיש.
- והלכתא: כריש לקיש.
- ואפילו מיתמי! ואע"ג דאמר מר: הבא ליפרע מנכסי יתומים - לא יפרע אלא בשבועה, חזקה - לא עביד איניש דפרע בגו זימניה.
האומר 'פרעתי לפני הזמן' - בתביעה מאוחרת[עריכה]
|
בבא בתרא דף ו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- איבעיא להו: תבעו לאחר זמן ואמר לו פרעתיך בתוך זמני - מהו?
- מי אמרינן: במקום חזקה אמרינן מה לי לשקר?, או דילמא במקום חזקה - לא אמרינן מה לי לשקר?
- תא שמע!
- ...בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן.
- היכי דמי? אילימא שתבעו לאחר זמן ואמר לו פרעתיך בזמני - פשיטא?!
- אלא: לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני? אלמא אפילו במקום חזקה אמרינן: מה לי לשקר? ?
- שאני הכא: דכל שפא ושפא - זמניה הוא.
- תא שמע!
- מד' אמות ולמעלה - אין מחייבין אותו. סמך לו כותל אחר כו'...
- ...עד שיביא ראיה שנתן.
- היכי דמי? אילימא שתבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בזמני - אמאי לא?
- אלא: לאו דאמר פרעתיך בתוך זמני? אלמא?! במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר? ?
- שאני הכא - דאמר: מי יימר דמחייבי לי רבנן?
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: תא שמע!
- מנה לי בידך. אמר לו הין! - למחר! אמר לו תנהו לי...
- אם אמר: נתתיו לך - פטור.
- אין לך בידי - חייב!
- מאי? לאו:
- נתתיו לך - דאמר ליה: פרעתיך בזמני?
- אין לך בידי - דאמר ליה: פרעתיך בתוך זמני? - וקתני חייב. אלמא?! במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר? ?
- לא! מאי אין לך בידי? - לא היו דברים מעולם.
- דאמר מר: כל האומר לא לויתי - כאומר לא פרעתי דמי.
ביאור המשנה: סמך לו כותל מגלגלין עליו את הכל[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
סמך לו כותל אחר מגלגלין עליו את הכל כו'
חצי קיר בגבול הרביעי של החצר[עריכה]
- א"ר הונא: סמך לפלגא סמך לכולה
- ורב נחמן אמר: למאי דסמך - סמך. למאי דלא סמך - לא סמך.
- ומודה רב הונא בקרנא ולופתא.
- ומודה רב נחמן באפריזא ובקבעתא דכשורי.
- אמר רב הונא: בי כוי - לא הוי חזקה. ואע"ג דעבד ליה 'הימלטי!'. דאמר לו: אמינא לכי פייסת לי, לא ליתרע אשיתאי.
- אמר רב נחמן: אחזיק להורדי - לא אחזיק לכשורי. לכשורי - אחזיק להורדי.
- רב יוסף אמר: אחזיק להורדי - אחזיק לכשורי.
- איכא דאמרי:
- אמר רב נחמן: אחזיק להורדי - אחזיק לכשורי. לכשורי - אחזיק להורדי.
- אמר רב נחמן: אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי. אחזיק לשפכי - לא אחזיק לנטפי.
- ורב יוסף אמר: אפילו אחזיק לשפכי - אחזיק לנטפי.
- איכא דאמרי:
- אמר רב נחמן: אחזיק לשפכי - אחזיק לנטפי. לנטפי - אחזיק לשפכי. אבל לצריפא דאורבני לא.
- רב יוסף אמר אפילו צריפא דאורבני
- עבד רב יוסף עובדא בצריפא דאורבני.
השימוש בזיזים בכתלים וחלקים חיצוניים של הבית[עריכה]
|
בבא בתרא דף ו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
- המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה - משתמש בזיזיה ובכתליה עד ד' אמות ובעובי הכותל - במקום שנהגו.
- אבל בתרבץ אפדני - לא.
- ורב נחמן דידיה אמר: אפילו בתרבץ אפדני, אבל רחבה שאחורי הבתים לא.
- ורבא אמר: אפילו רחבה שאחורי הבתים!
חזקה על סוכת צל וסוכת מצוה[עריכה]
- אמר רבינא:
- האי כשורא דמטללתא: עד תלתין יומין - לא הוי חזקה. בתר תלתין יומין - הוי חזקה.
- ואי סוכה דמצוה היא: עד שבעה יומין - לא הוי חזקה. בתר שבעה יומין - הוי חזקה.
- ואי חבריה בטינא לאלתר - הוי חזקה.
היזק ראיה מגגות של בתים משני צידי הרחוב[עריכה]
- אמר אביי:
- שני בתים בשני צדי רשות הרבים: זה עושה מעקה לחצי גגו, וזה עושה מעקה לחצי גגו, זה שלא כנגד זה, ומעדיף.
- מאי איריא ברשות הרבים? אפילו רשות היחיד - נמי?
- רשות הרבים - איצטריכא ליה.
- מהו? דתימא: נימא ליה - סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים?
- קא משמע לן: דאמר לו -
- רבים ביממא - חזו לי, בליליא - לא חזו לי.
- את: בין ביממא בין בליליא - חזית לי.
- אי נמי:
- כי קאימנא - חזו לי. כי יתיבנא - לא חזו לי.
- את - חזית לי בין כי קאימנא בין כי יתיבנא!
- רבים: כי מעיינו, חזו לי. כי לא מעיינו - לא חזו לי.
- את: ממילא נמי חזית לי.
דיון המשך: גגות משני צדי הרחוב[עריכה]
אמר מר: זה עושה מעקה לחצי גגו, וזה עושה מעקה לחצי גגו, זה שלא כנגד זה, ומעדיף.
- פשיטא?!
- לא! צריכא - דקדים חד מנייהו ועבד.
- מהו? דתימא: נימא ליה אידך שקול אוזינקא - ועבדיה את כוליה?!
- קא משמע לן דאמר ליה: את! מאי טעמא לא עבדת? משום דמיתרע אשיתך? התשתית, היסודות אנא נמי מיתרע ליה אשיתאי!
גג סמוך לחצר חברו[עריכה]
- אמר רב נחמן: אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו - עושה לו מעקה גבוה ד' אמות. אבל בין גג לגג - לא.
- ורב נחמן דידיה אמר: אינו זקוק לד' אמות, אבל זקוק למחיצת עשרה.
- למאי? אי להיזק ראיה - ארבע אמות בעינן?! אי לנתפס עליו כגנב - במסיפס בעלמא סגיא?! אי לגדיים וטלאים בכדי שלא יזדקר? בבת ראש סגי?!
- לעולם: לנתפס עליו כגנב. במסיפס - מצי משתמיט ליה [אמר ממצורי קממצירנא]. במחיצת עשרה - לא מצי משתמיט ליה.
- מיתיבי:
- אם היה חצרו למעלה מגגו של חבירו - אין נזקקין לו.
- מאי? לאו אין נזקקין לו כלל?!
- לא. אין נזקקין לד' אמות, אבל נזקקין למחיצת עשרה.
כיווני בניה בחצרות מדורגים[עריכה]
- איתמר: שתי חצרות זו למעלה מזו.
- אמר רב הונא: תחתון בונה מכנגדו ועולה, ועליון בונה מכנגדו ועולה.
- ורב חסדא אמר: עליון מסייע מלמטה ובונה.
- תניא כוותיה דרב חסדא:
- שתי חצרות זו למעלה מזו - לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה, אלא מסייע מלמטה ובונה.
- ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו אינו זקוק לו.
מעשה בדייר עליון ותחתון[עריכה]
|
בבא בתרא דף ז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- הנהו בי תרי דהוו דיירי. חד הוה דייר עילאי וחד הוה דייר תתאי. איתבר תתאי.
- אמר לו תתאי לעילאי: תא ונבנייה!
- אמר לו: אנא? שפיר קא דאירנא!
- אמר לו: איסתריה אנא ואבנייה?
- אמר: לית לי דוכתא למידר בה.
- אמר לו: אנא אוגר לך דוכתא.
- אמר לו: לא טרחנא - לא קא מתדר לי. שוף אכריסך ועול ושוף אכריסך ופוק!
- אמר רב חמא:
- בדינא קא מעכב!
- והני מילי דלא מטו כשורי למטה מעשרה. אבל מטו כשורי למטה מעשרה - מצי א"ל: למטה מי' - רשותא דידי הוא ולא משעבד לך.
- והני מילי דלא אתנו גבי הדדי. אבל אתנו גבי הדדי? סתרי ובנו.
- וכי אתנו בהדי הדדי - עד כמה?
- אמרו רבנן קמיה דרבה משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן, דאמר משמיה דרב נחמן:
- כאותה ששנינו - רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו.
- אמר להו רבה:
- לאו אמינא לכו 'לא תיתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן'?!
- הכי אמר רב נחמן: כי דדיירי אינשי.
- וכמה? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כי היכי דעיילי איסוריתא דמחוזא והדר.
טענת האפלה[עריכה]
- ההוא גברא דהוה בני אשיתא אחורי כווי דחבריה.
- אמר ליה: קא מאפלת עלי! א"ל סכרנא לך הכא ועבידנא לך כווי לעיל מאשיתאי.
- א"ל קא מרעת ליה לאשיתאי.
- א"ל סתרנא לך לאשיתך עד דוכתא דכווי ובנינא לה ועבידנא לך כווי בבנינא לעיל מאשיתאי.
- א"ל אשיתא מתתאה עתיקא ומלעיל חדתא - לא קיימא.
- אמר ליה: סתרנא לה עד לארעא ובנינא לה ועבידנא לך כווי בגוה.
- א"ל: חדא אשיתא חדתא בכוליה ביתא עתיקא לא קיימא.
- א"ל: סתרנא לה לכוליה ביתא ובנינא לך כווי בבנינא.
- א"ל: לית לי דוכתא למידר בה.
- א"ל: אגירנא לך דוכתא!
- א"ל: לא טרחנא.
- אמר רב חמא: בדין קא מעכב!
- היינו הך? והא - תו למה לי?
- הא קמ"ל דאע"ג דלא משתמש אלא תיבנא ובי ציבי בעלמא
האחים עם פרגולה ופינת ישיבה[עריכה]
- הנהו בי תרי אחי דפלגי בהדי הדדי. חד מטייה אספלידא איזור פתוח מקורה וחד מטייה תרביצא מקום רביצה - פינת ישיבה.
- אזל ההוא דמטייה תרביצא וקא בני אשיתא קיר אפומא דאספלידא.
- א"ל קא מאפלת עלי! א"ל בדידי קא בנינא!
- אמר רב חמא: בדין קאמר ליה!
- א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא מהא? דתניא:
- שני אחין שחלקו: אחד מהן - נטל שדה כרם, ואחד מהן - נטל שדה לבן.
- יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה לבן, שעל מנת כן חלקו.
- א"ל: התם - דעלו להדדי. אבל הכא מאי? דלא עלו להדדי!
- וכי בשופטני עסקינן? דהאי שקיל אספלידא והאי שקיל תרביצא - ולא עלו להדדי?!
- א"ל: נהי דעלו להדדי דמי ליבני כשורי והודרי, דמי אוירא - לא עלו להדדי!
- ולימא ליה מעיקרא: "אספלידא פלגת לי, השתא - משוית לי אידרונא!!" ?
- אמר רב שימי בר אשי: שמא בעלמא פלג ליה. מי לא תניא:
- האומר בית כור עפר אני מוכר לך: אע"פ שאינו אלא לתך - הגיעו. שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמיתקרי בית כור.
- פרדס אני מוכר לך: אע"פ שאין בו רמונים - הגיעו. שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמיתקרי פרדס.
- כרם אני מוכר לך: אע"פ שאין בו גפנים - הגיעו. שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמיתקרי כרמא.
- מי דמי?! התם - מצי אמר ליה מוכר ללוקח: 'שמא' זביני לך. הכא - מצי א"ל: אדעתא דהכי פלגי, דדאירנא ביה כי היכי דדרו אבהתן.
|
בבא בתרא דף ז עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמרו ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי:
- נהרדעי לטעמייהו!
- דאמר רב נחמן אמר שמואל:
- האחין שחלקו -
- אין להן לא דרך זה על זה, ולא חלונות זה על זה,
- ולא סולמות זה על זה, ולא אמת המים זה על זה.
- והזהרו בהן - שהלכות קבועות הן.
- ורבא אמר: יש להן.
להשלים - הכנה לביאור ממכון ממרא[עריכה]
שובר התשלום של שטר היתומים[עריכה]
- ההוא שטרא דיתמי דנפיק עליה תברא.
- אמר רב חמא: אגבויי - לא מגבינן ליה, ומיקרע - לא קרעינן ליה.
- אגבויי - לא מגבינן ליה: דנפק תברא עליה.
- מיקרע - לא קרעינן ליה: דכי גדלי יתמי דילמא מייתו ראיה ומרעי ליה.
- אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרבינא: הלכתא מאי?
- א"ל: בכולהו - הלכתא כרב חמא, לבר מתברא, דסהדי בשקרי לא מחזקינן.
- מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: בהא נמי הלכתא כרב חמא.
- דאם איתא דתברא מעליא הוא - איבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון. ומדלא אפקיה - שמע מינה זיופי זייפיה.
בבא בתרא פרק א משנה ד[עריכה]
מתניתין
- כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל החצרות ראויות לבית שער.
- כופין אותו לבנות לעיר: חומה ודלתים ובריח.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל העיירות ראויות לחומה.
- כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר? - י"ב חדש.
- קנה בה בית דירה - הרי הוא כאנשי העיר מיד.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק א משנה ד[עריכה]
גמ'
מעמדו של בית שער[עריכה]
למימרא דבית שער מעליותא היא והא ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה
לא קשיא הא מגואי הא מבראי ואי בעית אימא הא והא מבראי ולא קשיא הא דאית ליה דלת הא דלית ליה דלת אבע"א הא והא דאית ליה דלת ולא קשיא הא דאית ליה פותחת הא דלית ליה פותחת אי בעית אימא הא והא דאית ליה פותחת ולא קשיא הא דפותחת דידיה מגואי הא דפותחת דידיה מבראי:
ביאור המשנה: כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר[עריכה]
כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר...
- תניא:
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא כל חצרות ראויות לבית שער,
- אלא: חצר הסמוכה לרשות הרבים ראויה לבית שער,
- ושאינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער.
- ורבנן? זימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילו ואתו.
ביאור המשנה: כופין אותו לבנות לעיר[עריכה]
כופין אותו לבנות לעיר כו'
- (ת"ר כופין אותו לעשות לעיר דלתים ובריח)
- ורבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה -
- אלא: עיר הסמוכה לספר - ראויה לחומה,
- ושאינה סמוכה לספר - אינה ראויה לחומה.
- ורבנן? זימנין דמקרו ואתי גייסא.
אופי הגיס של הממלכה[עריכה]
- בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן:
- כשהן גובין - לפי נפשות גובין? - או דילמא לפי שבח ממון גובין?
- אמר ליה: לפי ממון גובין. ואלעזר בני קבע בה מסמרות.
- איכא דאמרי: בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן:
- כשהן גובין - לפי קירוב בתים הן גובין? או דילמא לפי ממון גובין?
- אמר ליה: לפי קירוב בתים הן גובין, ואלעזר בני קבע בה מסמרות.
גיוס חכמי העיר[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן.
- אמר ריש לקיש: רבנן - לא צריכי נטירותא! דכתיב: אספרם - מחול ירבון!
- 'אספרם'... - למאן?
- אילימא לצדיקים? דנפישי מחלא?! השתא כולהו ישראל כתיב בהו: כחול אשר על שפת הים. צדיקים עצמם - מחול ירבון?
|
בבא בתרא דף ח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אלא הכי קאמר:
- אספרם - למעשיהם של צדיקים, מחול ירבון! וקל וחומר:
- ומה חול - שמועט, מגין על הים?
- מעשיהם של צדיקים - שהם מרובים, לא כל שכן - שמגינים עליהם?!
- כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: מאי טעמא לא תימא ליה מהא:
- אני חומה ושדי כמגדלות.
- אני חומה - זו תורה
- ושדי כמגדלות - אלו תלמידי חכמים.
- וריש לקיש סבר לה כדדרש רבא:
- אני חומה - זו כנסת ישראל.
- ושדי כמגדלות - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
תשלום כרגא בידי חכמי העיר[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן.
- א"ל רב נחמן בר יצחק: עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי!
- אדאורייתא:
- דכתיב: אף חובב עמים כל קדושיו בידך. - אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אפילו בשעה שאתה מחבב עמים - כל קדושיו יהיו בידך.
- והם תכו לרגלך - תני רב יוסף: אלו תלמידי חכמים - שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.
- ישא מדברותיך - ...לישא וליתן בדבורותיו של מקום.
- אדנביאי:
- דכתיב: גם כי יתנו בגוים - עתה אקבצם, ויחלו מעט ממשא מלך ושרים.
- אמר עולא - פסוק זה בלשון ארמית נאמר: אי תנו כולהו - עתה אקבצם. ואם מעט מהם - יחלו ממשא מלך ושרים.
- אדכתובי:
- דכתיב: מנדה, בלו, והלך - לא שליט למרמא עליהם.
- ואמר רב יהודה מנדה - זו מנת המלך. בלו - זו כסף גולגלתא. והלך - זו ארנונא.
תשלום מס בידי יתומים[עריכה]
כריא (שהוטל בידי רב פפא)[עריכה]
- רב פפא רמא כריא חדתא איתמי
- א"ל רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: ודילמא לא מידויל?
- א"ל מישקל שקילנא מנייהו. אי מידויל? מידויל. ואי לא? מהדרנא לה ניהלייהו.
אגלי גפא (שהוטל בידי רב יהודה)[עריכה]
- אמר רב יהודה:
- הכל לאגלי גפא - אפילו מיתמי. אבל רבנן - לא צריכי נטירותא.
- הכל לכריא פתיא - אפי' מרבנן!
- ולא אמרן אלא דלא נפקי באכלוזא,
- אבל נפקי באכלוזא? 'רבנן' - לאו בני מיפק באכלוזא נינהו.
עמי ארצות - ופתיחת המחסנים בשנת בצורת[עריכה]
- רבי פתח אוצרות בשני בצורת.
- אמר: יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה. אבל עמי הארץ אל יכנסו.
- דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס.
- אמר לו: רבי! פרנסני!!
- אמר לו: בני קרית? אמר לו: לאו. שנית? א"ל לאו. אם כן במה אפרנסך?
- פרנסני ככלב וכעורב. - פרנסיה!
- בתר דנפק, יתיב רבי וקא מצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ.
- אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו?
- בדקו - ואשכח.
- אמר רבי: יכנסו הכל!!
שיטת רבי ועמי הארצות (מעשה מס הכלילא בטבריה)[עריכה]
- רבי? לטעמיה! דאמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ.
- כההוא דמי כלילא דשדו אטבריא.
- אתו לקמיה דרבי ואמרו ליה: ליתבו רבנן בהדן.
- אמר להו: לא. אמרו ליה: ערוקינן? ערוקו!
- ערקו פלגיהון, דליוה פלגא. אתו הנהו פלגא קמי דרבי.
- אמרו ליה: ליתבו רבנן בהדן? אמר להו: לא. ערוקינן? ערוקו!
- ערקו כולהו. פש ההוא כובס. שדיוה אכובס. ערק כובס, פקע כלילא.
- אמר רבי: ראיתם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ?!
ביאור המשנה: וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר[עריכה]
וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר וכו'
- ורמינהי?!
- החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה - והודחה עמהן: הן - בסקילה, וממונן - פלט.
- ואם נשתהו שם שלשים יום: הן - בסייף, וממונן - אבד.
- אמר רבא: לא קשיא. הא - לבני מתא. הא - ליתובי מתא. כדתניא:
- המודר הנאה מאנשי העיר: כל שנשתהא שם שנים עשר חדש - אסור ליהנות ממנו. פחות מכאן - מותר.
- מיושבי העיר: כל שנשתהא שם שלשים יום - אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן - מותר ליהנות ממנו.
- ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש? והתניא:
- שלשים יום - לתמחוי, שלשה חדשים - לקופה, ששה - לכסות, תשעה - לקבורה, שנים עשר - לפסי העיר.
- אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: כי תנן נמי מתניתין שנים עשר חדש? - לפסי העיר תנן.
- וא"ר אסי אמר ר' יוחנן: הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי. אבל רבנן - לא, דרבנן לא צריכי נטירותא.
יתומים ומסים[עריכה]
- אמר רב פפא לשורא ולפרשאה ולטרזינא - אפילו מיתמי. אבל רבנן - לא צריכי נטירותא.
- כללא דמילתא: כל מילתא דאית להו הנאה מיניה - אפילו מיתמי.
רבה ויתומי בית בן מרים (העשירים)[עריכה]
- רבה רמא צדקה איתמי דבי בר מריון
- א"ל אביי: והתני רב שמואל בר יהודה: אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים. ?
א"ל: אנא לאחשובינהו קא עבידנא.
מצוות פדיון שבויים[עריכה]
ארנקה של איפרא הורמיז[עריכה]
|
בבא בתרא דף ח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא - שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף.
- אמרה: ליהוי למצוה רבה.
- יתיב רב יוסף וקא מעיין בה: מאי מצוה רבה?
- א"ל אביי: מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים -
- שמע מינה פדיון שבוים מצוה רבה היא!
חשיבות מצוות פדיון שבויים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא?
- א"ל דכתיב:
- והיה כי יאמרו אליך אנה נצא? ואמרת אליהם:
- כה אמר ה': אשר למות - למות. ואשר לחרב - לחרב. ואשר לרעב - לרעב. ואשר לשבי - לשבי.
- ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה - קשה מחבירו.
- חרב - קשה ממות: אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא.
- אי בעית אימא סברא - האי קא מינוול, והאי - לא קא מינוול.
- ואבע"א קרא: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.
- חרב - קשה ממות: אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא.
- רעב קשה מחרב
- איבעית אימא סברא: האי - קא מצטער, והאי - לא קא מצטער
- איבעית אימא קרא: טובים היו חללי חרב מחללי רעב
- רעב קשה מחרב
- שבי - דכולהו איתנהו ביה!!
הנאמנים בפתיחת קופת צדקה[עריכה]
- תנו רבנן:
- קופה של צדקה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלשה.
- נגבית בשנים - שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים.
- ומתחלקת בשלשה - כדיני ממונות.
- תמחוי - נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה. שגבויה וחלוקה שוים.
- תמחוי - בכל יום. קופה - מערב שבת לערב שבת.
- תמחוי - לעניי עולם. קופה - לעניי העיר.
- ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו.
- ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן.
שררות הציבור לכל הפחות בשניים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים.
- מנא הני מילי? אמר רב נחמן אמר קרא: והם יקחו את הזהב וגו'...
- שררות - הוא דלא עבדי. הא הימוני - מהימן?
- מסייע ליה לרבי חנינא! דאמר רבי חנינא:
- מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה.
- מאי שררותא? דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת.
- איני?! והא כתיב: ופקדתי על כל לוחציו...
- ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא, משמיה דרב: ואפי' על גבאי צדקה.
- לא קשיא: הא - דאמיד, הא - דלא אמיד.
- כי הא דרבא: אכפיה לרב נתן בר אמי - ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.
על סגולתם של גבאי צדקה, תלמידי חכמים ומורים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'
- והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע: זה דיין - שדן דין אמת לאמתו.
- ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: אלו גבאי צדקה.
- במתניתא, תנא:
- והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע: זה דיין - שדן דין אמת לאמתו, וגבאי צדקה.
- ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: אלו מלמדי תינוקות.
- כגון מאן?
- אמר רב, כגון רב שמואל בר שילת.
- דרב... - אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא.
- א"ל: שבקתיה להימנותך!
- אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזיא לי - והשתא נמי דעתאי עלויהו!!
- ורבנן - מאי?
- אמר רבינא: ואוהביו - כצאת השמש בגבורתו!
היצמדות גבאי הצדקה זה לזה בשעת פעולה[עריכה]
- תנו רבנן:
- גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה.
- אבל פורש זה לשער וזה לחנות.
- מצא מעות בשוק - לא יתנם בתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם.
- כיוצא בו: היה נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק - לא יתננו לתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה. ולכשיבא לביתו יטלם.
מחסור בעניים ואופן מניית המעות[עריכה]
- תנו רבנן:
- גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק - פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן.
- גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק - מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן.
- מעות של צדקה אין מונין אותן שתים אלא אחת אחת.
אפשרות שינוי היעד של הצדקה ומשמעותה[עריכה]
|
בבא בתרא דף ט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר אביי מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא.
- כיון דשמעה להא דתניא 'ולשנותה לכל מה שירצו' הוה יתיב.
- אמר אביי מריש הוה עביד מר תרי כיסי: חד - לעניי דעלמא, וחד - לעניי דמתא.
- כיון דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי: עביד חד כיסא ואתני עלה,
- איהו - נמי עבד חד כיסא, ואתני עלה.
- רב אשי אמר: אנא אתנויי - נמי לא צריכנא!
- דכל דקא אתי - אדעתא דידי אתי. ולמאן דבעינא - יהיבנא ליה.
התנייה בסביבת אדם חשוב: מעשה התניית השוחטים השותפים[עריכה]
- הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי: דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה.
- אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה. קרעו למשכיה.
- אתו לקמיה דרבא - חייבינהו רבא לשלומי.
- איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא: 'ולהסיע על קיצתם'?!
- לא אהדר ליה רבא.
- אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי!
- הני מילי היכא דליכא אדם חשוב. אבל היכא דאיכא אדם חשוב - לאו כל כמינייהו דמתנו.
ביקורת על גבאי צדקה או גזברי הקדש לעומת האדם הפרטי[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ת"ר:
- אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ולא בהקדש עם הגזברין.
- ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר:
- שנאמר: ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים.
- א"ר אלעזר: אע"פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו, יצור וימנה:
- שנאמר: ויצורו וימנו.
- אמר רב הונא: בודקין למזונות ואין בודקין לכסות.
- אי בעית? אימא קרא. ואי בעית? אימא סברא.
- אב"א סברא: האי - קא מבזי. והאי - לא קא מבזי.
- אי בעית אימא - קרא:
- הלא פרוש לרעב לחמך? בשי"ן כתיב! פרוש - והדר הב ליה.
- והתם כתיב: כי תראה ערום? - וכסיתו! כי תראה - לאלתר!
- ורב יהודה אמר: בודקין לכסות, ואין בודקין למזונות.
- אי בעית אימא סברא, ואי בעית אימא קרא.
- אי בעית? אימא סברא: האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה.
- אי בעית אימא קרא:
- הכא כתיב 'הלא פרוס לרעב לחמך'? - פרוס לאלתר, וכדקרינן.
- והתם כתיב: 'כי תראה ערום? וכסיתו! - כשיראה לך.
- תניא כוותיה דרב יהודה: אמר 'כסוני!' - בודקין אחריו. 'פרנסוני!' - אין בודקין.
- תנן התם:
- אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.
- לן? נותנין לו פרנסת לינה.
- מאי פרנסת לינה? אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא.
- שבת? נותנין לו מזון שלש סעודות.
חוזר על הפתחים[עריכה]
- תנא:
- אם היה מחזיר על הפתחים - אין נזקקין לו.
- ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים, דאתא לקמיה דרב פפא. לא מזדקיק ליה.
- א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא: אי מר לא מזדקיק ליה אינש אחרינא לא מזדקיק ליה. לימות ליה?!
- - והא תניא: אם היה עני המחזיר על הפתחים - אין נזקקין לו.
- א"ל: אין נזקקין לו למתנה מרובה, אבל נזקקין לו למתנה מועטת.
סגולות הצדקה[עריכה]
תקציב הצדקה הרצוי[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
|
בבא בתרא דף ט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר רב אסי:
- לעולם אל ימנע אדם עצמו - שלישית השקל בשנה.
- שנאמר: והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו.
- ואמר רב אסי:
- שקולה צדקה כנגד כל המצות!
- שנאמר: והעמדנו עלינו מצות וגו'. מצוה - אין כתיב כאן, אלא מצות!
(סימן גדול מקדש משה)
- א"ר אלעזר:
- גדול המעשה יותר מן העושה.
- שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.
- זכה - הלא פרוש לרעב לחמך... לא זכה - ועניים מרודים תביא בית.
- אמר להו רבא לבני מחוזא:
- במטותא מנייכו - עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא.
- וא"ר אלעזר:
- בזמן שבהמ"ק קיים: אדם שוקל שקלו - ומתכפר לו.
- עכשיו שאין בהמ"ק קיים: אם עושין צדקה - מוטב, ואם לאו - באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע.
- ואעפ"כ - נחשב להן לצדקה שנא': ונוגשיך - צדקה.
- אמר רבא האי מילתא אישתעי לי עולא משגש ארחתיה דאימיה משמיה דר' אלעזר:
- מאי דכתיב: וילבש צדקה כשריון?
- לומר לך: מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה: כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
- רבי חנינא אמר מהכא: וכבגד - עדים כל צדקותינו...
- מה בגד זה - כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה: כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
- אמאי קרו ליה עולא משגש ארחתיה דאימיה?
- דבעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת:
- מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם?
- אמר לו: הואיל ומטמא בגדים - מטמא אדם.
- א"ל: דילמא טומאה בחבורים שאני? דהא הסיט נבילה: דמטמא בגדים, ואינו מטמא אדם.
- אמר ליה: ואלא שרץ - דמטמא אדם מנלן? לאו משום דמטמא בגדים?
- א"ל שרץ בהדיא כתיב ביה: או איש אשר יגע בכל שרץ.
- אלא: שכבת זרע דמטמא אדם - מנלן? לאו משום דהואיל ומטמא בגדים מטמא אדם?
- א"ל שכבת זרע נמי! בהדיא כתיב ביה: או איש - לרבות את הנוגע.
- אהדר ליה בבדיחותא. חלש דעתיה דרב ששת.
- אישתיק רב אחדבוי בר אמי ואתיקר תלמודיה.
- אתיא אימיה וקא בכיא קמיה. צווחה צווחה ולא אשגח בה!
- אמרה ליה: חזי להני חדיי דמצית מינייהו!! בעא רחמי עליה ואיתסי.
- ודאתאן עלה - מנא לן?
- כדתניא: ר"ש בן יוחי אומר:
- נאמר כבוס בגדים בימי ספורו, ונאמר כבוס בגדים בימי חלוטו.
- מה להלן - מטמא אדם, אף כאן - מטמא אדם.
מתן בסתר לעומת שוחד[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו.
- דאילו במשה רבינו כתיב: כי יגורתי מפני האף והחמה...
- ואילו בעושה צדקה כתיב: מתן בסתר יכפה אף...
- ופליגא דרבי יצחק. דאמר ר' יצחק:
- אף כופה חמה - אינו כופה! שנא' ושחד בחיק חמה עזה. אע"פ ששוחד בחיק - חמה עזה.
- איכא דאמרי: א"ר יצחק: כל דיין שנוטל שחד - מביא חמה עזה לעולם.
- ואמר רבי יצחק: כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות:
- הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות דכתיב: הלא פרוש וגו' ועניים מרודים תביא בית וגו' כי תראה ערום וגו'
- והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות שנאמר:
- ותפק לרעב נפשך, ונפש נענה תשביע, וזרח בחשך אורך, ואפלתך כצהרים, ונחך ה' תמיד, והשביע בצחצחות נפשך וגו'
- ובנו ממך חרבות עולם, מוסדי דור ודור תקומם וגו'
- ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב: רודף צדקה וחסד - ימצא חיים צדקה וכבוד.
- משום דרודף צדקה - ימצא צדקה?
- אלא לומר לך: כל הרודף אחר צדקה, הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה.
- רב נחמן בר יצחק אמר: הקדוש ברוך הוא ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו.
- לאפוקי מאי? לאפוקי מדדרש רבה. דדרש רבה:
- מאי דכתיב: ...ויהיו מוכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם.
- אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם!
- בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך -
- הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין, כדי שלא יקבלו עליהן שכר!
|
בבא בתרא דף י עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה - זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה.
- בעלי חכמה - דכתיב: ימצא חיים.
- בעלי עושר - דכתיב: צדקה.
- בעלי אגדה - דכתיב: וכבוד. כתיב הכא וכבוד, וכתיב התם: כבוד - חכמים ינחלו.
עניים כדי להצילנו מגהינם (רבי מאיר, טורנוס רופוס ורבי עקיבא)[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- תניא: היה רבי מאיר אומר:
- יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסן?
- אמור לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם.
- וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים הוא - מפני מה אינו מפרנסם?
- אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם.
- א"ל: זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו.
- והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך - לא כועס עליו?
- ואתם קרוין עבדים שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים!
- אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו.
- והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך - לא דורון משגר לו?
- ואנן קרוין בנים דכתיב: בנים אתם לה' אלהיכם!
- אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים. בזמן שאתם עושין רצונו של מקום - אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום - אתם קרוין עבדים.
- ועכשיו - אין אתם עושין רצונו של מקום!
- אמר לו: הרי הוא אומר: הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית -
- אימתי עניים מרודים תביא בית? האידנא! וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך.
פרנסה שנתית קצובה מראש[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
דרש ר"י ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית
כי הא דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי עשינהו שקל מינייהו לצדקה פוש גבייהו שיבסר דינרי כי מטא מעלי יומא דכיפורי שדור דבי קיסר נקטינהו
אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא תדחלון שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרי ליה מנא ידעת אמר להו חלמא חזאי לכו א"ל ואמאי לא אמרת לן אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה
רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים א"ל חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו? דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם: ...יצאו אנשים בני בליעל... מה להלן: עבודת כוכבים? - אף כאן: עבודת כוכבים.
תניא א"ר אלעזר בר' יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה - שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים שנאמר: כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה וגו'... החסד ואת הרחמים. חסד - זו גמילות חסדים רחמים - זו צדקה.
תניא ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר: כה אמר ה': שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות.
הוא היה אומר: עשרה דברים קשים נבראו בעולם: הר קשה? - ברזל מחתכו. ברזל קשה? אוּר מפעפעו. אוּר קשה? מים מכבין אותו. מים קשים? עבים סובלים אותן. עבים קשים? רוח מפזרתן. רוח קשה? גוף סובלו. גוף קשה? פחד שוברו. פחד קשה? יין מפיגו. יין קשה? שינה מפכחתו. ומיתה - קשה מכולם. וצדקה - תציל ממות!
כתובים ומדרשים על צדקה[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
קבלת מתנה בידי אדם ובידי שמים[עריכה]
דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי: בוא וראה! שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם: אדם מביא דורון גדול למלך - ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו. ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך.
והקדוש ברוך הוא? אינו כן! אדם נותן פרוטה לעני - זוכה ומקבל פני שכינה! שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.
רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני - והדר מצלי. אמר דכתיב: אני בצדק - אחזה פניך...
מאי 'אשבעה בהקיץ תמונתך'? אמר רב נחמן בר יצחק: אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא.
א"ר יוחנן: מאי דכתיב: מלוה ה' חונן דל.
אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו!
כביכול עבד לוה לאיש מלוה.
הצלת הצדקה ומתן בסתר[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
|
בבא בתרא דף י עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
א"ר חייא בר אבא: רבי יוחנן: כתיב לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות וכתיב: לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות. שתי צדקות הללו למה? אחת - שמצילתו ממיתה משונה, ואחת - שמצילתו מדינה של גיהנם. ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם? ההוא דכתיב ביה עברה. דכתיב: יום עברה היום ההוא ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה? נותנה ואינו יודע למי נותנה. נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. נותנה ואינו יודע למי נותנה - לאפוקי מדמר עוקבא. נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה - לאפוקי מדרבי אבא. ואלא היכי ליעביד? ליתיב לארנקי של צדקה.
מיתיבי: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ר"א אומר יפזר מעותיו לעניים ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה ר' אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליה כר' חנניא בן תרדיון. כי קא אמרינן דממני עלה כר' חנניא בן תרדיון? א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל אמר לו בכי תשא
וא"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה? אמר להן: צאו וראו מה פירש דוד אבא: פזר - נתן לאביונים? צדקתו - עומדת לעד! קרנו - תרום בכבוד...
רבי אבא אמר מהכא: הוא - מרומים ישכון, מצדות סלעים - משגבו, לחמו - נתן, מימיו - נאמנים. מה טעם מרומים ישכון? מצדות סלעים - משגבו? משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים.
וא"ר אבהו: שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא אמר להם כל שכנגד זקניו - כבוד. כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש. אינגיד. א"ל אבוה: מאי חזית? א"ל עולם: הפוך ראיתי - עליונים למטה ותחתונים למעלה. א"ל: עולם ברור ראית.
ואנן? היכי חזיתינן. - כי היכי דחשבינן הכא, חשבינן התם. ...ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ...ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא ר"ע וחבריו? משום הרוגי מלכות ותו לא?! פשיטא! בלאו הכי נמי!! אלא הרוגי לוד!
צדקה תרומם גוי וכו'[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
תניא: אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני! מהו שאמר הכתוב: צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת?
נענה רבי אליעזר ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל דכתיב: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין - חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו. כמו שנאמר: די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא ומצליין לחיי מלכא ובנוהי
ודעביד הכי - לאו צדקה גמורה היא? והתניא: האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא - הרי זה צדיק גמור. לא קשיא: כאן - בישראל, כאן - בעובד כוכבים.
נענה רבי יהושע ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל. דכתיב: ומי כעמך ישראל גוי אחד... וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין - חטא הוא להן שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן. שנאמר: להן מלכא מלכי ישפר עליך, וחטיך בצדקה - פרוק, ועויתך - במיחן עניין, הן תהוי ארכא לשלותיך וגו'
נענה רבן גמליאל ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שנכרים עושין - חטא הוא להן. שאין עושין אלא להתיהר בו. וכל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר: זד יהיר - לץ שמו, עושה בעברת זדון! ואין עברה - אלא גיהנם שנאמר: יום עברה היום ההוא
אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכין למודעי! רבי אליעזר המודעי אומר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב: ומי כעמך ישראל גוי אחד... וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שנכרים עושין - חטא הוא להן, שאין עושין אלא לחרף אותנו בו. שנאמר: ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו, והיה לכם הדבר הזה...
נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר: צדקה תרומם גוי וחסד - לישראל ולאומים - חטאת
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולנכרים - חטאת. מכלל דהוא - נמי אמר?! מאי היא? דתניא: אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.
שלום מלכות: הכסף של איפרא הורמיז אמו של שבור מלכא[עריכה]
|
בבא בתרא דף יא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא - שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי - ולא קבלינהו.
- שדרינהו קמיה דרבא - וקבלינהו משום שלום מלכות.
- שמע רבי אמי איקפד. אמר: לית ליה (ישעיהו כז, יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה?
- ורבא? משום שלום מלכות!
- ורבי אמי - נמי משום שלום מלכות? דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים!
- ורבא? נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו! ור' אמי דאיקפד הוא דלא סיימוה קמיה!
בנימין הצדיק הממונה על קופת הצדקה[עריכה]
- תניא:
- אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה.
- פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת. אמרה לו: רבי! פרנסני!
- אמר לה: 'העבודה' - שאין בקופה של צדקה כלום.
- אמרה לו: רבי! אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים!
- עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות.
- אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה:
- רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
- ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה - ימות בשנים מועטות הללו?
- מיד קרעו לו גזר דינו.
- תנא: הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.
מונבז המלך וקופת הצדקה[עריכה]
- ת"ר:
- מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת.
- וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו:
- אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם?
- אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה. שנאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.
- אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך
- אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו
- אבותי גנזו [אוצרות] ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי.
- שנאמר (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה
- אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא. שנאמר (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:
המשך המשנה: ואם קנה בה בית דירה[עריכה]
ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר: מתניתין דלא כרשב"ג דתניא רבן שמעון ב"ג אומר אם קנה בה קרקע כל שהוא הרי הוא כאנשי העיר והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם קנה שם קרקע הראויה לבית דירה הרי הוא כאנשי העיר תרי תנאי ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל:
בבא בתרא פרק א משנה ה[עריכה]
מתני'
- אין חולקין את החצר: עד שיהא - ארבע אמות לזה, וארבע אמות לזה.
- ולא את השדה: עד שיהא בה - תשעה קבין לזה, ותשעה קבין לזה.
- - ר' יהודה אומר: עד שיהא בה - תשעת חציי קבין לזה, ותשעת חציי קבין לזה.
- ולא את הגינה: עד שיהא בה - חצי קב לזה וחצי קב לזה.
- ר' עקיבא אומר: - בית רובע.
- ולא את הטרקלין
- ולא את המורן ולא את השובך
- ולא את הטלית ולא את המרחץ
- ולא את בית הבד ולא את בית השלחין עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה.
- זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו - חולקין. ואם לאו - אין חולקין.
- אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים.
- אבל בזמן ששניהם רוצים? אפי' פחות מכאן יחלוקו.
- וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו:
גמרא על בבא בתרא פרק א משנה ??[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
ארבע אמות לחלוקת החצר[עריכה]
- א"ר אסי
- א"ר יוחנן: ארבע אמות שאמרו - חוץ משל פתחים.
- תניא נמי הכי:
- אין חולקים את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה.
- והא אנן תנן: ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה?
- אלא ש"מ כדרבי אסי? שמע מינה!
- ואיכא דרמי להו מירמא:
- תנן: אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה.
- והתניא: שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה. ?
- א"ר אסי אמר ר' יוחנן: ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים.
חלוקת החצר (רב הונא) לפי הפתחים שבה או (רב חסדא) לפי מרחק מפתחים[עריכה]
אמר רב הונא: חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא: אמר נותנין ארבע אמות לכל פתח ופתח, והשאר חולקין בשוה.
תניא כוותיה דרב חסדא:
- פתחים שבחצר יש להן ארבע אמות.
- היה לזה פתח אחד ולזה שני פתחים -
- זה שיש לו פתח אחד - נוטל ארבע אמות,
- וזה שיש לו שני פתחים נוטל שמונה אמות, והשאר חולקין בשוה.
- היה לזה פתח רחב שמונה אמות - נוטל שמונה אמות כנגד הפתח וארבע אמות בחצר.
- ארבע אמות בחצר - מאי עבידתייהו?
- אמר אביי הכי קאמר: נוטל שמונה אמות באורך החצר וארבע אמות ברוחב החצר.
חצרות מיוחדות[עריכה]
פיר הספלים[עריכה]
|
בבא בתרא דף יא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר אמימר האי פירא דסופלי - יש לו ארבע אמות לכל רוח ורוח.
- ולא אמרן אלא דלא מייחד ליה פתחא,
- אבל מייחד ליה פיתחא - אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו.
אכסדרה[עריכה]
- אמר רב הונא: אכסדרה - אין לה ד' אמות.
- טעמא מאי משום פירוק משאו. הכא - אפשר דעייל לגואי ומפרק.
- מתיב רב ששת:
- אחד שערי בתים ואחד שערי אכסדראות - יש להן ד' אמות. ?
- כי תניא? ההיא באכסדרה דבי רב.
- אכסדרה דבי רב פשיטא? אידרונ' מעליא הוא?!
- אלא - באכסדרה רומייתא.
מרפסת[עריכה]
ת"ר:
- בית שער, אכסדרה ומרפסת יש להן ד' אמות.
- היו חמשה בתים פתוחין למרפסת, אין להן אלא ד' אמות בלבד.
לול[עריכה]
- בעא מיניה ר' יוחנן מר' ינאי: לול של תרנגולין יש לו ד' אמות או אין לו ד' אמות.
- א"ל טעמא מאי משום פירוק משאו הכא מטפס ועולה מטפס ויורד
בית מקורה למחצה[עריכה]
- בעא מיניה רבא מרב נחמן בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה יש לו ד' אמות או אין לו ד"א
- א"ל אין לו ד' אמות.
- לא מבעיא קירויו מלגיו דאפשר דעייל לגואי ומפרק, אלא אפילו קירויו כלפי חוץ - אפשר דעייל לגואי ומפרק.
שינוי מבואה, חלוקת אכסניא[עריכה]
- בעא מיניה רב הונא מרבי אמי
- אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר: בני מבוי מעכבין עליו או אין מעכבין עליו?
- א"ל: בני מבוי מעכבין עליו.
- אכסניא - לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת.
- א"ל לפי בני אדם מתחלקת
- תניא נמי הכי:
- זבל שבחצר - מתחלקת לפי פתחים.
- אכסניא - לפי בני אדם.
- אמר רב הונא:
- אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו: בני מבוי מעכבין עליו - שמרבה עליהן את הדרך.
- מיתיבי:
- חמש חצרות פתוחות למבוי: כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה,
- והשאר משתמשות עם השניה והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה.
- נמצאת פנימית משתמשת לעצמה ומשתמשת עם כל אחת ואחת. ?!
- תנאי היא. דתניא:
- אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר, בני מבוי מעכבין עליו.
- היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו - דברי רבי.
- ר"ש בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי - כולן משתמשות במבוי זו עם זו.
- 'חצרות' - מאן דכר שמייהו?
- חסורי מחסרא והכי קתני:
- וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכו' דברי רבי.
- ר' שמעון בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי:
דיון המשך: סתום וביקש לפותחו[עריכה]
|
בבא בתרא דף יב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר מר
- היה סתום ובקש לפותחו - אין בני מבוי מעכבין עליו.
- אמר רבא: לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו, אבל פרץ את פצימיו - בני מבוי מעכבין עליו.
- א"ל אביי לרבא: תניא דמסייע לך:
- בית סתום - יש לו ד' אמות
- פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות
- (קבר שפתחו: סתום - אינו מטמא כל סביביו.
- פרץ את פצימיו וסתמו - מטמא כל סביביו)
- בית סתום - אינו מטמא כל סביביו
- פרץ את פצימיו - מטמא כל סביביו.
- אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
- מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר לסותמן
- בני אותה העיר מעכבין עליהן
- לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי
- אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי משום דרב יהודה אמר רב,
- דאמר: מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו (כדרב גידל דא"ר גידל רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו)
- אמר רב ענן אמר שמואל
- מבואות המפולשין לרה"ר ובקשו בני מבואות להעמיד להן דלתות
- בני רה"ר מעכבין עליהן
- סבור מינה הני מילי בד אמות כדר' זירא אמר רב נחמן
- דאמר רבי זירא:
- אמר רב נחמן: ד' אמות הסמוכות לרה"ר - כרה"ר דמיין.
- ולא היא! התם - לענין טומאה, אבל הכא זימנין דדחקי בני רה"ר ועיילי טובא:
ביאור המשנה: ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה[עריכה]
|
בבא בתרא דף יב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה כו': ולא פליגי. מר כי אתריה ומר כי אתריה.
בבבל מאי? אמר רב יוסף בי רדו יומא מאי בי רדו יומא? אי יומא זרעא? תרי יומא כרבא לא הוי?! אי יומא כרבא? יומא דזרעא לא הוי?!
אי בעית אימא יומא דכרבא דכריב ותני ואי בעית אימא יומא דזרעא בהדורי דוולא.
אמר רב נחמן בי דאלו יומא פרדסא אמר אבוה דשמואל בת שלשת קבין
תניא נמי הכי: האומר לחבירו: מנת בכרם אני מוכר לך: סומכוס אומר: לא יפחות מג' קבין. א"ר יוסי: אין אלו אלא דברי נביאות.
בבבל מאי? אמר רבא בר קסנא: תלת אציאתה בני תריסר גופני כי היכי דרפיק גברא ביומא
נבואה בימינו[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם - לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא שנאמר: ...ונביא - לבב חכמה. מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול.
|
בבא בתרא דף יב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר אביי: תדע! דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרה משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה!
אמר רבא: ומאי קושיא? ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו. אלא אמר רבא: תדע! דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דר' עקיבא בר יוסף כוותיה!
אמר רב אשי: ומאי קושיא? דלמא להא מילתא בר מזליה הוא?! אלא אמר רב אשי: תדע! דאמר גברא רבה מילתא - ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה!! ודלמא כסומא בארובה? ולאו טעם יהיב?
א"ר יוחנן מיום שחרב בית המקדש - ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות! לשוטים - מאי היא? כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא שמעיה לההוא שוטה דקאמר: ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא טביומי חתים. אמר: מאן חתים טביומי ברבנן. אנא שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. קם - אתא. אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא. כיון דשמעי דאתא, שדור זוגא דרבנן לגביה לאימלוכי ביה. עכביה. הדר שדור זוגא דרבנן אחרינא. - עכביה גביה. עד דמלו בי עשרה. כיון דמלו בי עשרה פתח הוא ותנא ודרש, לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה.
קרי רב אחא אנפשיה: כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו. וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו.
תנוקת - מאי היא? כי הא דבת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה. הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא. אמר לה: מאן מינייהו בעית? אמרה ליה תרוייהו. אמר רבא: ואנא בתרא.
תחושות האדם[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
א"ר אבדימי דמן חיפה: קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות. לאחר שאוכל ושותה - אין לו אלא לב אחד. שנאמר: איש נבוב ילבב. וכתיב: נבוב לוחות. ומתרגמינן חליל לוחין.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הרגיל ביין אפי' לבו אטום כבתולה - יין מפקחו. שנאמר: ותירוש ינובב בתולות.