ביאור:מעומד/מקרא/לשון/מושגים/בוטה

בּוֹטֶה מלשון ביטוי ומבטא (לדוגמה במשלי שלמה) מקורו מצליל הדיבור הנשמע פטפוטי, בירבורי וקשקושי. על שמם של צלילים אלו נקראו הבֶּרבֶּרים במרוקו, וכך נוצר הביטוי הרומאי לשבטי הפראים הברבארים בגרמניה.

הביטוי בוטה - הושאל בעברית החדשה למשמעות של אמירה בוטה ומפורשת שבדרך כלל נמנעים ממנה מפאת הנימוס. ומקורו מהאמור במשלי שלמה: יֵשׁ בּוֹטֶה - כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב! וּלְשׁוֹן חֲכָמִים - מַרְפֵּא.

משמעות דברים אלו: שלפעמים אדם מביע משהו בלי לחשוב מראש על המילים, ואז הוא פוגע באחרים (כאן, בוטה אינו במשמעות מסומנת לרעה). ולעומת האיש המדבר בלי מחשבה, אומר המשל שלשון החכמים המחשבים מראש מה יאמרו, מרפאת. מלשון ריפוי והרגעה, או מלשון רפואה ותרופה.

באנגלית קיימים פיטר-פאטר - לדיבור על הא ועל דא.

ובחזרה לעברית, המילה דיבור כוללת בתוכה צלילים אלו של ברבור ודבּרור, וכיום בעגה העברית ישנו "פקה פקה".

פקה-פקה דומה למילה האנגלית טוק (או טולק) באנגלית (טאלה בשוודית, זאלק וזוג בשפות גרמניות) הכולל בתוכו את צלילי ה"קול", שהיא האמירה בערבית (קאל לו - אמר לו).

לעומת זאת אמר נאם מגיע מהצליל הסדקי - א, ומהצליל השפתי מ - הנפוצים אף הם בדיבור, כהמהום, אך נשמעים אחרת מהעיצורים הפוצצים של הפּטפּוט והבּיטוי.