ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/יומא/פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פרק רביעי - טרף בקלפי
משנה יומא פרק ד משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו - השינון לפי המסורת שלנו (בית הלל ובית רבי יהודה הנשיא)
- טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת.
- אֶחָד כָּתוּב עָלָיו: לַשֵּׁם, וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו: לַעֲזָאזֵל.
- הַסְּגָן מִימִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ.
- אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ, הַסְּגַן אוֹמֵר לוֹ:
- אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ יְמִינְךָ!
- וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ:
- אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ שְׂמֹאלְךָ!
- נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר: לַי"י חַטָּאת!.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר "חַטָּאת", אֶלָּא: לַי"י!
- וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו:
- בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד!
- וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו:
גמרא בבלי יומא פרק ד משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד (או: המסורת)
נתנן על שני השעירים:
תנו רבנן: עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום ג' שלושה - בוידוי ראשון, ושלשה - בוידוי שני, ושלשה - בשעיר המשתלח, ואחד - בגורלות וכבר אמר השם - ונשמע קולו ביריחו!
אמר רבה בר בר חנה: מירושלים ליריחו - עשרה פרסאות, וציר דלתות ההיכל נשמע בשמונה תחומי שבת! עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת! נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת! כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת!
אמר רבי (יוסי בן דולגאי): עזים היו לאבא בהרי (מכמר), והיו מתעטשות מריח הקטורת!
- אמר רבי חייא בר אבין:
- אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד -
- פעם אחת הלכתי לשילה - והרחתי ריח קטורת מבין כותליה!
- אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד -
- אמר ר' ינאי:
- עליית גורל מתוך קלפי - מעכבת
- הנחה - אינה מעכבת.
- ורבי יוחנן אמר: אף עלייה אינה מעכבת.
- אליבא דרבי יהודה, דאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ - לא מעכבא,
- כולי עלמא לא פליגי - דלא מעכבא.
- כי פליגי: אליבא דר' נחמיה.
- מ"ד: מעכבא - כר' נחמיה.
- ומאן דאמר: לא מעכבא? הני מילי עבודה! הגרלה - לאו עבודה היא.
- איכא דאמרי:
- אליבא דרבי נחמיה, דאמר: מעכבא,
- כולי עלמא לא פליגי דמעכבא.
- כי פליגי: אליבא דר' יהודה.
- מאן דאמר: לא מעכבא - כרבי יהודה.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ומאן דאמר: מעכבא? שאני הכא דתנא ביה קרא "אשר עלה", "אשר עלה" - תרי זימני.
- דף יומא עמוד מ - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: א • &daf=57 • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
מצוה להגריל?![עריכה]
- מיתיבי משיבים, כלומר שואלים ממקור תנאי חיצוני שלא מסתדר עם מסורת זו:
- מצוה להגריל, ואם לא הגריל - כשר.
- בשלמא - להך לישנא דאמרת: אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא -
- הא - מני? - רבי יהודה היא.
- אלא להך לישנא דאמרת: פליגי -
- בשלמא למאן דאמר לא מעכבא -
- הא מני? - ר' יהודה היא.
- אלא למ"ד: מעכבא? הא - מני?
תני מצוה להניח!
מהו 'לא הגריל'?[עריכה]
- תא שמע! בא שמע, כלומר סתירה נוספת ממקור תנאי שלא מסתדר עם מסורת זו
- מצוה להגריל ולהתודות.
- לא הגריל ולא התודה - כשר.
- וכי תימא הכי נמי להניח?
- אימא סיפא:
- רבי שמעון אומר:
- לא הגריל - כשר
- לא התודה - פסול!
- מאי 'לא הגריל'?
- אילימא לא הניח? - מכלל דרבי שמעון סבר הגרלה מעכבא?!
- והתניא:
- מת אחד מהן: מביא חבירו שלא בהגרלה - דברי רבי שמעון.
- ר' שמעון לא ידע מאי קאמרי רבנן. והכי קאמר להו:
- אי 'הגרלה' - הגרלה ממש קא אמריתו? פליגנא עלייכו בחדא!
- אי 'הגרלה' דקאמריתו - היינו הנחה? פליגנא עלייכו בתרתי!
והרי פר מעכב שעיר?[עריכה]
- ת"ש
- פר מעכב את השעיר, ושעיר אין מעכב את הפר - במתנות שבפנים.
- בשלמא פר מעכב את השעיר - דאי אקדמיה לשעיר מקמי פר: לא עבד ולא כלום.
- אלא שעיר, אין מעכב את הפר - מאי ניהו?
- אילימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים? חוקה כתיב בהו!
- אלא לאו - דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה? \
- ומדסדרא - לא מעכבא עיקרא, הגרלה נמי לא מעכבא!
- לא! דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל.
- ורבי יהודה היא. דאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי.
- והא - במתנות שבפנים קתני?
- אלא הא מני? רבי שמעון היא. דאמר: הגרלה לא מעכבא.
כפרת דמים או כפרת דברים[עריכה]
- ואיבעית אימא:
- לעולם - רבי יהודה היא!
- ונהי דבסדרא - לא מעכבא, הגרלה מיהא מעכבא.
- דף יומא עמוד מ - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: ב • &daf=57 • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ואזדו לטעמייהו דתניא:
- יעמד חי לפני י"י לכפר עליו.
- עד מתי יהיה זקוק לעמוד חי?
- עד שעת מתן דמו של חבירו. - דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר: עד שעת וידוי דברים.
- במאי קא מיפלגי? כדתניא:
- לכפר - בכפרת דמים הכתוב מדבר.
- וכן הוא אומר: וכלה מכפר את הקדש...
- מה להלן - בכפרת דמים, אף כאן - בכפרת דמים. - דברי רבי יהודה.
- ר' שמעון אומר:
- לכפר עליו - בכפרת דברים הכתוב מדבר.
החזרת הגורל[עריכה]
- ת"ש
- שאלו תלמידיו את רבי עקיבא:
- עלה בשמאל, מהו שיחזור לימין?
- אמר להן: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות!
- טעמא - דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות.
- הא לאו הכי - מהדרינן ליה?
- והא אמרת הגרלה מעכבא, וכיון דקבעתיה שמאל, היכי מהדרינן ליה?!
- אמר רבא: הכי קאמרי:
- עלה הגורל בשמאל - מהו שיחזירו לו, ולשעירו לימין?
- אמר להם: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות.
ת"ש
- אילו נאמר "את השעיר אשר עליו" - הייתי אומר יניחנו עליו.
- ת"ל "עלה" - כיון שעלה, שוב אינו צריך.
- למאי?!
- אילימא - למצוה, מכלל דהנחה - מצוה נמי לא?
- אלא לאו לעכב? ושמע מינה הגרלה מעכבא הנחה לא מעכבא?
- אמר רבא: הכי קאמר.
- אילו נאמר "אשר עליו", הייתי אומר יניחנו עליו עד שעת שחיטה.
- ת"ל "אשר עלה" - כיון שעלה שוב אינו צריך.
- דף יומא עמוד מא - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: א • &daf=57 • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
ת"ש
- ועשהו חטאת - הגורל עושהו חטאת, ואין השם עושהו חטא'
- שיכול והלא דין הוא? ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם
- מקום שקידש הגורל, אינו דין שיקדש השם?
- ת"ל: ועשהו חטאת - הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת.
- ?
- סתם סיפרא - מני? רבי יהודה!
- וקא תני הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת.
- אלמא: הגרלה מעכבא?!
- תיובתא דמאן דאמר הגרלה לא מעכבא - תיובתא.
קביעת קרבן הקן (היולדת)[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.