ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/יומא/פרק א/משנה א
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
משנה יומא פרק א משנה א[עריכה]
|
המשנה הארצישראלית כת"י קאופמן (ההבדלים מודגשים): שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת הַפַּרְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו - שֶׁמֵּא יְאָרַע בּוֹ פְסוּל. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִים לוֹ, שֶׁמֵּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ בתלמוד הבבלי:וכיפר בעדו ובעד ביתו. ביתו", הִיא בבבלי: זו אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים בבבלי אין: חכמים, ויש: "אם כן": אֵין לַדָּבָר סוֹף. |
מתניתין משנתנו
- שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים -
- מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ - לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין,
- וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו - שֶׁמָּא יֶאֱרַע בוֹ פְסוּל.
|
וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְ"י לְכַפֵּר עָלָיו, לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְ"י וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְ"י, וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת, וְלֹא יָמוּת. וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה, וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם, וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם, וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם... |
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (פרשת אחרי מות, עבודת יום הכיפורים) "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ". - בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן? אֵין לַדָּבָר סוֹף!
{{הערה|
גמרא יומא פרק א משנה א[עריכה]
גמרא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
- ומדרבנן הוא דתקינו לה שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורין
- מאן תנא להא דתנו רבנן:
- כל השערים שהיו שם - לא היה להם מזוזה חוץ משער ניקנור
- - שלפנים ממנו לשכת פרהדרין.
- לימא רבנן היא - ולא ר' יהודה?
- דאי ר' יהודה? היא גופה גזירה - ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?
- אפילו תימא ר' יהודה: כולה חדא גזירה היא.
בשעריך[עריכה]
|
שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְ"י אֱלֹהֵינוּ, יְ"י אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְ"י אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם - בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. {ס} וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְ"י, אֱלֹהֶיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב - לָתֶת לָךְ: עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ... ...הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְ"י - אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, - מִבֵּית עֲבָדִים... |
- תנו רבנן:
- (וּ)בִשְׁעָרֶיךָ:
- אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות,
- ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות - יש בהן חובת מצוה למקום.
- משום שנא' (פרשת כי תצא, סוף 'ואהבת' בקריאת שמע) וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
- אמר ליה אביי לרב ספרא:
- הני אבולי דמחוזא מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה?
- אמר ליה: הנהו - חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי.
- אמר ליה: ואקרא דכובי - גופה: תבעי מזוזה?! - דהא אית בה דירה לשומר בית האסורין!
- דהא תניא:
- בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת - חייבת במזוזה.
- אלא אמר אביי: משום סכנה!
- דתניא:
- מזוזת יחיד - נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים - פעמים ביובל.
- ואמר רבי יהודה:
- מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי \
- ומְצָאו קסדור אחד - ונטל ממנו אלף זוז.
- והאמר ר' אלעזר: שלוחי מצוה אין ניזוקין?
- היכא דקביע היזקא - שאני.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- דכתיב (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל: איך אלך ושמע שאול והרגני?
ויאמר י"י: עגלת בקר תקח בידך ואמרת - לזבוח לי"י באתי.
- תני רב כהנא קמיה דרב יהודה:
- בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות - פטורים מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן.
- ומאי נאותות - רוחצות.
- אמר ליה רב יהודה: טעמא - דרוחצות. הא סתמא - חייבין?
- והתניא: רפת בקר - פטורה מן המזוזה!
- אלא: מאי נאותות? - מתקשטות.
- והכי קתני: אף על פי שהנשים מתקשטות בהן! - פטורין.
- אמר ליה רב כהנא: ושהנשים מתקשטות בהן - פטורין?
- והתניא:
- רפת בקר - פטורה מן המזוזה,
- ושהנשים מתקשטות בה - חייבת במזוזה.
- אלא: מאי אית לך למימר? מתקשטות - תנאי היא!
- לדידי נמי: סתמא - תנאי היא.
- דתניא
- בֵּיתֶךָ - ביתך המיוחד לך.
- פרט לבית התבן, ולבית הבקר,
- ולבית העצים ולבית האוצרות - שפטורין מן המזוזה,
- ויש מחייבין.
- באמת אמרו:
- בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה -
- ושהנשים נאותות בהן - פטורים מן המזוזה.
- רב כהנא מתרץ לטעמיה, ורב יהודה מתרץ לטעמיה.
- רב כהנא מתרץ לטעמיה:
- 'בֵּיתֶךָ' - ביתך המיוחד לך,
- פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות - שפטורים מן המזוזה -
- - בסתם, ויש שמחייבים בסתם.
- באמת אמרו: בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ושהנשים נאותות בהן -
- ומאי 'נאותות'? רוחצות.
- - פטורין מן המזוזה.
- אי הכי - היינו מרחץ? - אשמעינן מרחץ דרבים ואשמעינן מרחץ דיחיד.
- דסלקא דעתך אמינא מרחץ דרבים - דנפיש זוהמיה...
- אבל מרחץ דיחיד - דלא נפיש זוהמיה: אימא ליחייב במזוזה? קא משמע לן.
- ורב יהודה מתרץ לטעמיה: הכי קתני:
- 'בֵּיתֶךָ' - ביתך המיוחד לך,
- פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות - שפטורים מן המזוזה -
- אפילו מתקשטות! - ויש מחייבין במתקשטות, אבל סתם: דברי הכל פטור.
- באמת אמרו בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה
- אע"פ שהנשים מתקשטות בהן פטורין מן המזוזה - משום דנפיש זוהמיה.
- ולרב יהודה: סתמא - דברי הכל פטור?
- והתניא:
- בשעריך:
- אחד - שערי בתים, ואחד - שערי חצירות,
- ואחד - שערי מדינות, ואחד - שערי עיירות,
- ורפת, ולולין, ומתבן,
- ואוצרות יין, ואוצרות שמן:
- חייבין במזוזה.
- יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת
- תלמוד לומר: בית נראה שהכוונה לעצם המושג בית במילה "בביתך" -
- מה בית - מיוחד לדירה, יצאו אלו - שאין מיוחדין לדירה.
- יכול שאני מרבה אף בית הכסא ובית הבורסקי
- ובית המרחץ ובית הטבילה?
- תלמוד לומר 'בית' - מה בית העשוי לכבוד, אף כל העשוי לכבוד.
- יצאו אלו - שאין עשויין לכבוד.
- יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות
- תלמוד לומר: בית. מה בית שהוא חול, אף כל שהוא חול - יצאו אלו שהן קודש.
- תיובתא!
- תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבא
- ששה שערים פטורין מן המזוזה:
- בית התבן ובית הבקר, ובית העצים ובית האוצרות
- ושער המדי ושער שאינו מקורה ושער שאינו גבוה י'
- אמר לו: פתחת בששה וסלקת בשבעה?
- אמר לו: שער המדי - תנאי היא. דתניא:
- כיפה: רבי מאיר - מחייב במזוזה, וחכמים פוטרים.
- ושוין: שאם יש ברגלה עשרה - שחייבת במזוזה.
- אמר אביי:
- דכולי עלמא גבוהה י' ואין ברגלה ג' ולאו כלום היא.
- אי נמי יתכן שהכוונה - שזו גרסה אחרת בדברי אביי: יש ברגלה ג' ואינה גבוהה י' - ולאו כלום היא.
- לא נחלקו - אלא בגבוהה י' ויש ברגלה ג' - ואין ברחבה ד', ויש בה לחוק להשלימה לארבעה
- רבי מאיר סבר: חוקקין להשלים
- ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים.
|
(פרשת ואתחנן: והיה אם שמוע) - |
- תנו רבנן: בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין - חייבת במזוזה
- פשיטא? מהו דתימא 'ביתך' - ולא ביתה, 'ביתך' - ולא בתיהם? קמשמע לן.
- ואימא: הכי נמי!
- אמר קרא (פרשת ואתחנן, והיה אם שמוע בקריאת שמע) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם - הני בעו חיי - והני לא בעו חיי?
- אלא 'ביתך' - למה לי?
- כדרבא. דאמר רבא:
- דרך ביאתך. וכי עקר איניש כרעיה - דימינא עקר ברישא.
|
(פרשת מצורע) - וַיְדַבֵּר יְ"י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה: וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן - וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת. - וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת. וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע... |
- תניא אידך:
- בית הכנסת ובית השותפין ובית האשה - מטמאין בנגעים.
- פשיטא? מהו דתימא (פרשת מצורע) ובא אשר לו הבית - 'לו' - ולא לה, 'לו' - ולא להן? קא משמע לן.
- ואימא הכי נמי?
- אמר קרא (בפסוק הקודם) - בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. \
- אלא 'לו' - למה לי? -
- מי שמייחד ביתו לו, שאינו רוצה להשאיל כליו, ואומר שאין לו -
- הקב"ה מפרסמו - כשמפנה את ביתו.
- - פרט למשאיל כליו לאחרים.
- ובית הכנסת - מי מטמא בנגעים?
- והתניא:
- יכול יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים?
- תלמוד לומר 'ובא אשר לו הבית' - מי שמיוחד לו.
- יצאו אלו - שאין מיוחדין לו.
- לא קשיא: הא - רבי מאיר, הא - רבנן.
- דתניא
- בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת - חייב במזוזה
- ושאין בה בית דירה
- ר"מ - מחייב, וחכמים: פוטרין.
ואיבעית אימא: הא והא רבנן ולא קשיא הא דאית בה בית דירה הא דלית בה בית דירה
- ואי בעית אימא
- הא והא דלית בה בית דירה
- והא דכרכים והא דכפרים
- ודכרכים אין מטמא בנגעים? והתניא
- אחוזתכם - אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים
- אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד
הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים - ואע"ג דכרכים נינהו
- אימא:
- אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד
- במאי קא מיפלגי?
- תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים
- ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים
- ובפלוגתא דהני תנאי דתניא
- מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית הלשכות והעזרות
- ומה היה בחלקו של בנימין - אולם והיכל ובית קדשי הקדשים
- ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין - ובה היה מזבח בנוי
- ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום
- שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום
- לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה
- שנאמר ובין כתפיו שכן
- והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא
- אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן
- ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא מטות
- לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע
- אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה
- ודכפרים מי מטמא בנגעים?
- והתניא לאחוזה עד שיכבשו אותה
- כבשו אותה ולא חלקוה לשבטים
- חלקו לשבטים ולא חלקו לבית אבות
- חלקו לבית אבות ואין כל אחד מכיר את שלו - מניין?
- ת"ל (ויקרא יד, לה) ובא אשר לו הבית: מי שמיוחד לו
- יצא אלו שאין מיוחדין לו
- אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא:
מתקינים לו כהן אחר תחתיו[עריכה]
- ומתקינין לו כהן אחר.:
- פשיטא: אירע בו פסול קודם תמיד של שחר, מחנכין אותו בתמיד של שחר.
- אלא: אירע בו פסול אחר - תמיד של שחר במה מחנכין אותו?
- אמר רב אדא בר אהבה באבנט
- הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול - זה הוא אבנטו של כהן הדיוט.
- אלא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט - מאי איכא למימר?
- אמר אביי לובש שמונה ומהפך בצינורא
- וכדרב הונא דאמר רב הונא
- זר שהפך בצינורא - חייב מיתה
- ורב פפא אמר: עבודתו מחנכתו.
- מי לא תניא
- כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן
- מכאן ואילך עבודתן מחנכתן
- הכא נמי עבודתו מחנכתו
- כי אתא רב דימי אמר
- אבנטו של כהן הדיוט -
- רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון -
- חד אמר: של כלאים
- וחד אמר: של בוץ.
- תסתיים דרבי הוא דאמר של כלאים, דתניא
- אין בין כהן גדול לכהן הדיוט אלא אבנט - דברי רבי
- ר' אלעזר בר' שמעון אומר: אף לא אבנט!
- אימת? אי נימא בשאר ימות השנה - טובא איכא!
- כהן גדול משמש בשמונה והדיוט בארבעה
- אלא: לאו ביום הכפורים?
- אמרי: לא. לעולם בשאר ימות השנה, ובהנך דשוין.
- כי אתא רבין, אמר:
- אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים - דברי הכל של בוץ,
- בשאר ימות השנה דברי הכל של כלאים.
- לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה בין ביום הכפורים.
- שרבי אומר: של כלאים
- ורבי אלעזר בר' שמעון אומר: של בוץ.
- אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא
- (ויקרא ו, ג) על בשרו
- מה תלמוד לומר 'ילבש'? - להביא מצנפת ואבנט להרמת הדשן דברי ר' יהודה.
- רבי דוסא אומר: להביא בגדי כהן גדול ביום הכפורים - שהן כשרין לכהן הדיוט.
- רבי אומר: שתי תשובות בדבר.
- חדא: דאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים - לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט.
- ועוד: בגדים שנשתמשתה בהן קדושה חמורה - תשמש בהן קדושה קלה?
- אלא: מה תלמוד לומר 'ילבש'? - לרבות את השחקין.
- ואזדא ר' דוסא לטעמיה דתניא
- (ויקרא טז, כג) והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה.
- רבי דוסא אומר: שלא ישתמש בהן יוה"כ אחר.
פסול בכהן שני[עריכה]
- תנו רבנן:
- אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו:
- ראשון - חוזר לעבודתו אחר כך, ככהן הדיוט
- שני כל מצות כהונה גדולה עליו - דברי ר' מאיר.
- ר' יוסי אומר:
- ראשון - חוזר לעבודתו,
- שני אינו ראוי - לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט.
- אמר ר' יוסי:
- מעשה ביוסף בן אלם בציפורי - שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו.
- ואמרו חכמים: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט.
- כ"ג משום איבה, כהן הדיוט משום: מעלין בקודש ולא מורידין.
- דף יג עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: הלכה כר' יוסי • yuma&daf=13a • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.