ביאור:מנהגי אבל
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
האם, על-פי התורה, יש חובה לנהוג במנהגי אבל מסויימים?
הרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"] טוען שכן, ובנוסף לכך הוא טוען שמנהגי האבל הללו לא נכתבו בתורה בפירוש אלא רק ברמז, כי הם היו ידועים בעל-פה ( כמו מצוות רבות נוספות ). הוא מביא כמה ראיות לכך:
1. אחרי מות נדב ואביהוא, נאמר לאהרן ולבניו הנותרים (ויקרא י ו) "ראשיכם אל תפרעו, ובגדיכם לא תפרומו" מכאן ניתן ללמוד, שבדרך-כלל, כאשר אדם קרוב נפטר, יש לפרוע את הראש (כלומר, לא להסתפר) וגם לפרום את הבגדים (כלומר, לקרוע קריעה).
- אך מפסוק זה לא ניתן ללמוד שיש "חובה" לנהוג במנהגים אלה- ניתן רק להסיק שמנהגים אלה היו מקובלים בעם ישראל באותו זמן.
2. בהמשך הפסוק נאמר "ואחיכם, כל בית ישראל--יבכו את השריפה, אשר שרף ה'". מכאן ניתן ללמוד, שה' רוצה שבני-ישראל יתאבלו על המתים, ורק לכהנים אסור להתאבל מתוקף תפקידם.
- אך גם מפסוק זה לא ניתן ללמוד שיש חובה להתאבל דווקא בצורה מסויימת (פריעת הראש ופרימת הבגדים).
3. בפרשת הצרעת (ויקרא יג מה) נאמר "והצרוע אשר בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים, וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה; וטמא טמא יקרא" ( פירוט ). מכאן ניתן ללמוד, שצריך לנהוג במנהגים חיצוניים מסוימים לאות אבלות - פרימת הבגדים, פריעת הראש וכיסוי הפנים והשפם. שני המנהגים הראשונים נזכרו כמנהגי אבלות בפרשת נדב ואביהוא (למעלה סעיף 1), והמנהג השלישי נזכר כמנהג אבלות אצל דוד (שמואל ב יט ה), ובספר יחזקאל (יחזקאל כד יז).
- אך גם מפסוק זה לא ניתן ללמוד, שיש חובה לנהוג מנהגים אלו כאבל על מות אדם קרוב. המנהגים היו מקובלים בעם כמנהגי אבלות על מות קרובים, והתורה חייבה לנהוג מנהגים אלה כאבל על צרעת כדי להדגיש את חומרת העבירה שבגללה חלה האדם בצרעת (לשון הרע או עבירה אחרת - ראו במפרשים), אך לא חייבה לנהוג בהם כאבל על מות קרובים.
4. מנהגי אבל נוספים ניתן ללמוד מדוד (שמואל ב יג לא) "ויקם המלך ויקרע את בגדיו, וישכב ארצה; וכל עבדיו ניצבים, קרועי בגדים", מהאישה התקועית (שמואל ב יד ב): "וישלח יואב תקועה, וייקח משם אישה חכמה; ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל, ואל תסוכי שמן, והיית, כאישה זה ימים רבים מתאבלת על מת", ומדברי ה' ליחזקאל (על דרך השלילה - יחזקאל כד טז-יז): "בן אדם, הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה; ולא תספוד ולא תבכה, ולא תבוא דמעתך. היאנק דום, מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך, ונעליך תשים ברגליך; ולא תעטה על שפם, ולחם אנשים לא תאכל", ועוד.
- אך גם מפסוקים אלה לא ניתן ללמוד שיש חובה לנהוג דווקא במנהגים מסויימים, ולהיפך - ההבדלים בין מנהגים אלה מלמדים, שהמנהגים תלויים בתקופה ובמקום, ואין הם מצוות מוחלטות.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-16.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/mnhgy_evl