ביאור:מלכים ב ג טז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
פסוק טז: וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה, עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים.
פסוק יז: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם, וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם.
פירוש נבואת אלישע, מלכים ב' ג באתר דעת
השיטפונות הפתאומיים בנגב ובאזורים המדבריים והנגובים האחרים בשני עברי הירדן מפיצים דרך-אגב אור מלא על נבואתו של אלישע: לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים (מלכים ג', י"ג).
וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום
- כן מספר לנו ספר מלכים ב', פרק ג' -
ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם. ויאמר מלך ישראל: אהה כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב. ויאמר יהושפט: האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו... ויאמר אלישע... ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ויאמר: כה אמר ה', עשה הנחל הזה גבים גבים, כי כה אמר ה': לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם... ויהי בבקר, כעלות המנחה, והנה מים באים מדרך אדום, ותמלא הארץ את המים".
הרקע הגיאוגרפי של מלחמת יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, ברור למדי: שלושת המלכים בוחרים לתקוף את ארץ מואב לא מצד מערב, מצד המדרונות התלולים והעצומים, היורדים אל עמק-הירדן ואל ים-המלח, אלא מצד מזרח, מצד רמת המדבר, הגובלת בארץ מואב כי מאותו צד ההשתערות על ארץ מואב קלה יותר. הדרך אל רמת מואב מצד מזרח פתוחה לפני שלושת המלכים, כי הרי ארץ אדום, הגובלת את מואב, כפותה לשלטון יהודה (השווה: ומלך אין באדום, נצב מלך; מלכ"א כ"ב, מ"ח), אולם בדרך מדבר אדום ובמדבר מואב נדירים המים מאוד ומחנות ישראל, יהודה ואדום הם בכל רע. והנה קם הנביא אלישע ומייעץ את צבאות שלושת המלכים לחפור גבים גבים בנחל מסוים כדי לקלוט בהם מי שיטפון פתאומי אשר ימלא את הנחל. הוא אינו מתנבא על נס מחוץ לגדר הטבע, אלא מסתמך על חזיון החוזר ונשנה בארצנו, ובכללה במדברותיה ובאזוריה הנגובים. לא תראו רוח מתנבא הנביא, כי הרוח מבשרת על-פי-הרוב את בוא הגשם, ולא תראו גשם, כי הגשם ירד אי שם הרחק בהרי אדום או מואב, והנחל ימלא מים. נבואתו של אלישע נתקיימה למחרת היום. הנביא ידע יפה, כי דרכו של השיטפון לעבור מהר ולהיות כלא היה, על-כן הקדים לייעץ את שלושת המלכים לעשות גבים, היינו שקעים ובורות, בנחל למען יעמדו בהם המים גם לאחר עבור הזרם ולמען ישתו מהם המחנות ובעירם גם בימים הבאים. מן הראוי לציין כי את נבואתו של אלישע הבינו יפה גם הראשונים: יוסף בן מתתיהו פלביוס, המבקש לקרב את הנס המסופר בספר מלכים אל קוראיו ההליניסטים, אומר בספרו קדמוניות היהודים ט', ג', ב':
למחרת, לפני עלות החמה, העלה הנחל מים רבים, כי (באותו זמן) קרה מקרה, שאלקים הוריד גשם שוטף בארץ אדום, מהלך שלושת ימים (מזה), עד שהצבא ובהמות המשא מצאו מים לשתיה לרוב.
רש"י אומר: המים התחילו לירד מן השמים בבוקר בארץ אדום, וכעלות המנחה באין שוטפין ובאין לאותו נחל, לפי שאמר לא תראו רוח ולא תראו גשם, (ככתוב) במדרש תנחומא;
ואף הרד"ק אומר: והמים האלה אפשר שהיו מגשמים שהיו רחוקים מהם בארץ אדום אבל המחנה לא ראה רוח וגשם... אמר ר' תנחומא: שטף של גשמים ירד באדום בבוקר ובאו להם כעלות המנחה.