ביאור:מי היה החבר הראשון של אשתו של הושע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
שאלות
[עריכה]הושע לא הסתדר עם אשתו. היחסים ביניהם התדרדרו עד כדי כך שהוא לא יכל אפילו לדבר איתה, ולכן פנה לילדים שלה ואמר להם (ב4-5): "ריבו באמכם, ריבו, כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה, ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה! פן... והמתיה בצמא!" . אם אמכם לא תפסיק לזנות ולנאוף - אני אמית אותה בצמא!
בנוסף לאיומים, החליט הושע לנקוט בפעולות פיזיות כדי למנוע מאשתו ללכת אחרי מאהביה (ב8-9): "לכן הנני שך את דרכך בסירים; וגדרתי את גדרה, ונתיבותיה לא תמצא. ורידפה את מאהביה ולא תשיג אותם, וביקשתם ולא תמצא" .
- ואחרי כל הפעולות האלו (ב9): "ואמרה: 'אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה'" ! וזה לא ברור - מה היה לאשה כל-כך טוב עם הושע? הרי הוא כמעט המית אותה בצמא?!
-
- אם בפסוק ב9 היא כבר החליטה שהיה לה יותר טוב עם הושע, ושהיא רוצה לחזור אליו, אז למה בפסוק ב10 הוא עדיין מאשים אותה "והיא לא ידעה כי אנוכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר; וכסף הרביתי לה וזהב, עשו לבעל" ? ולמה בפסוקים הבאים הוא ממשיך לענות אותה (למשל בפסוק ב13: "והשבתי כל משושה..." )?
-
- בפסוק ב15 הוא אומר "ותלך אחרי מאהביה, ואותי שכחה" - אם היא שכחה אותו, אז איך היא יכולה להגיד "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" ?
-
- בפסוק ב18 הוא אומר "והיה ביום ההוא תקראי 'אישי' ולא תקראי לי עוד 'בעלי'" - מתי היא קראה לו "בעלי"? הרי כבר בפסוק ב9 היא קראה לו "אישי"!
תשובות
[עריכה]לכל תשובה יש משמעות במשל ובנמשל:
|
|
משל |
נמשל |
|
תשובה מקורית |
|
|
|
תשובה מקובלת |
|
|
תשובות ע"פ המשל
[עריכה]תשובה מקורית
[עריכה]] לפני שהושע לקח את האשה, היא חיה עם איש. הוא היה מאד חופשי ופתוח ולא מנע ממנה ללכת למאהבים.
{ייתכן שהיו לה מאותה תקופה "ילדי זנונים", וכשהנביא לקח אותה - הוא לקח יחד איתה את "ילדי הזנונים" שלה}.
- כשהאשה אמרה (ב9) "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" היא התכוונה לאיש הקודם, "כי טוב לי אז מעתה" – "הוא היה הרבה יותר חופשי ופתוח מהושע, הוא לא איים עלי שימית אותי בצמא (ב5), לא שך את דרכי בסירים ולא חסם לי את הנתיבות למאהבים (ב8)!".
-
- לכן בפסוקים הבאים (ב10-ב14) הושע המשיך להוכיח אותה ולהזכיר לה את כל הטובות שעשה עמה, בתקוה שבסוף היא תבין;
-
- בפסוק ב15 הוא האשים אותה בצדק ששכחה אותו (היא זכרה רק את אישהּ הראשון);
-
- ובפסוק ב18 הוא ניבא שבעתיד היא תקרא "לו" אישי, ולא לאישהּ הראשון. עכשיו, האשה קוראת לאישה הראשון "אישי" (לשון חיבה, 'האיש שאני אוהבת') ולהושע היא קוראת "בעלי" (לשון אדנות, 'האיש שאני שייכת לו; אני נמצאת איתו כי אין לי ברירה - הוא קנה אותי והוא בעלי'). אבל בעתיד היא תקרא להושע "אישי" (לשון חיבה) ולא תקרא לו עוד "בעלי" (כלומר היא תהיה איתו מרצונה, ולא רק מתוך הכרח).
תשובה מקובלת
[עריכה]הפירוש המקובל הוא, שכשהאשה אמרה "אישי הראשון" היא התכוונה להושע.
לאחר שהאשה עשתה את כל המאמצים האפשריים להגיע למאהביה (טיפסה על גדרות, עברה דרך קוצים וכו'), ונכשלה בכולם - היא החליטה סוף-סוף לחזור להושע. היא עדיין לא אהבה אותו, אלא החליטה לחזור אליו משיקולים תועלתיים: "כי טוב לי אז מעתה" .
- אמנם הושע איים עליה שימית אותה בצמא אם תמשיך לזנות, אבל עכשיו ממילא אין לה אפשרות לזנות (היא לא מוצאת את המאהבים), ולכן היא יכולה לחזור אליו.
-
- בפסוקים הבאים (ב10-ב15) הושע הוכיח אותה על המניע שלה - על כך שהחליטה לחזור אליו רק "כי טוב לי אז מעתה" : אז לא היה לי טוב באופן מוחלט, אלא רק טוב ביחס למצב הנוכחי שלי. הוא האשים אותה על כך שלא זכרה את כל הטוב שהשפיע עליה כשהיתה אתו, ונזכרה בו רק כ"מפלט אחרון".
-
- בפסוק ב15 הוא הוכיח אותה על הימים שבהם היתה עם המאהבים שלה (הבעלים): "ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחלייתה, ותלך אחרי מאהביה; ואותי שכחה, נאום ה'" : 'כשהיתה עם המאהבים היא שכחה אותי, רק עכשיו, כשהיא כבר לא מוצאת מאהבים, היא נזכרת בי'.
-
- ובפסוק ב18 הוא ניבא שבעתיד היא תקרא לו תמיד "אישי" ולא תקרא לו עוד אף-פעם "בעלי" ; כלומר היא תקרא לו "אישי" לא רק כשהיא צריכה אותו (כשאין לה מאהבים, כמו בפסוק ב9) אלא באופן קבוע.
תשובות ע"פ הנמשל
[עריכה]תשובה מקורית - נמשל
[עריכה]שלושת הילדים שנולדו לאשה אחרי שנישאה להושע מסמלים שלוש תקופות עוקבות במלכות ישראל - החל מבית יהוא ( להרחבה ע' כאן ).
לכן, התקופה שלפני נישואי האשה להושע מסמלת את התקופה שלפני בית יהוא - כלומר בית אחאב.
בתקופה הזאת היתה ממלכת ישראל, כביכול, "נשואה" לבעל - עבודת הבעל היתה העבודה הרשמית בממלכה.
התקופה הזאת התאפיינה במתירנות רבה בכל התחומים.
ואז שלח ה' את אליהו, ששלח את אלישע, ששלח שליח למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל, ולהשמיד את בית אחאב. גם עבודת הבעל חוסלה. מכאן והלאה חזרה ממלכת ישראל להיות "נשואה" לה'.
אבל היחסים ביניהם לא היו טובים - זמן קצר לאחר ה"נישואין" החלה ממלכת ישראל לזנות אחרי "מאהבים" - לכרות בריתות עם עמים זרים.
כמו שהוסבר במקום אחר, הילדים מסמלים את המנהיגים הרוחניים של העם - הכהנים והנביאים. ה' פנה אליהם ואמר להם "ריבו באמכם" , כלומר הוכיחו את ממלכת ישראל, כי אם היא לא תפסיק לזנות - אני אהפוך אותה לארץ מדבר - "והמתיה בצמא" .
בנוסף לאיומים, ה' נקט בפעולות פיזיות כדי למנוע מעם ישראל "לזנות" עם עמים זרים (הרחיק ביניהם בצורה כלשהי).
ממלכת ישראל לא הושפעה לטובה מתוכחות הנביאים ומהבידוד הבינלאומי שנכפה עליה, להפך: זה רק גרם לה לרצות לחזור לעבודת הבעל שהיתה בתקופת בית אחאב.
לכן ה' המשיך להוכיח את ממלכת ישראל ולהזכיר לה את כל הטובות שעשה עמה, בתקוה שבסוף היא תחזור בתשובה, תעבוד את ה' באהבה ולא תזכור עוד את עבודת הבעל.
תשובה מקובלת - נמשל
[עריכה]לאחר שממלכת ישראל עשתה את כל המאמצים האפשריים להצליח בעזרתם של עמים זרים ואלים זרים, ונכשלה בכולם - היא החליטה סוף-סוף לצעוק אל ה'. היא עדיין לא אהבה אותו, אלא החליטה לחזור אליו משיקולים תועלתיים: "כי טוב לי אז מעתה" .
לכן ה' המשיך להוכיח את ממלכת ישראל, בתקוה שבסופו של דבר היא תעבוד אותו מאהבה ולא רק מחוסר-ברירה.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 10 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-10-01.
תגובות
[עריכה]
מאת: בניה
בס"ד
אני חושב שבהתחלה הוא מדבר אל העם-(הושע מספר לעםפ את הנבואה)ואז אומר להם "אמרו לאחיכם עמי...ריבו באמכם ריבו..."ז"א הוא פונה לעם ואומר להם את זה,ואז הוא שב ופונה אל העם,באמרו:"ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה"..ואז הוא מתחיל עם החלק המשמעותי יותר(לדעתי)שבו הוא מכיל את הנבואה ממש(אני טוען שעד עכשיו הוא רק רוצה לפתוח איתם בדברים)
אבל עדיין קצת קשה לחלק את הפרק.
שמעתי פרו מסוים שאומר שהחלק הזה של הפרק(שני הפסוקים הראשונים)לא שייכים לכן,אלא לסוף הפרק...ואז זה קצת עוזר..אבל אני מנסה לפרש את זה בדרך אחרת..
בניה טרבלסי
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/ho-02-0418