ביאור:מה ניתן ללמוד מפרשת גניבת הברכות על כוחו של הדיבור

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



יש שתי דעות ביחס לכוחו של הדיבור - לפי דעה אחת המילים משפיעות באופן מאגי, כמו קסם, גם אם מי שאמר אותן לא התכוון לכך; ולפי דעה שנייה, המילים הן כמו תפילה, והן משפיעות (אם בכלל) רק לפי כוונתו של האומר, ולפי רצון ה'.

מה ניתן ללמוד בנושא זה מפרשת גניבת הברכות (בראשית כז)?

  • רבקה חשבה שלברכה יש כוח מאגי - היא חשבה, שהברכה של יצחק תשפיע על יעקב, גם אם יצחק יתכוון לברך את עשו;
  • גם עשו חשב שלברכה יש כוח מאגי - כשהוא שמע שיצחק כבר בירך את יעקב, הוא צעק "צעקה גדלה ומרה עד-מאד", כי חשב שהברכה תשפיע על יעקב למרות שיצחק התכוון לברך אותו;
  • מה יצחק חשב - קשה לדעת; אמנם הוא אמר לעשו (פסוק לה): "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", אך ייתכן שהוא דיבר עם עשו בשפה שלו - מכיוון שעשו האמין שלברכה יש כוח מאגי, גם יצחק דיבר כך, למרות שהוא עצמו ידע שהברכה תלויה בכוונה. אמנם נאמר "ויחרד יצחק חרדה גדלה עד-מאד", אך ייתכן שיצחק חרד משום שגילה שיש רמאות והונאה במשפחה שלו, ולא משום שהברכה שלו "נגנבה".
  • מה יעקב חשב - קשה לדעת; אמנם הוא שיתף פעולה עם אמו, אך עשה זאת באי-רצון, וייתכן שבסופו של דבר הוא הסכים למעשה רק כדי שלא לפגוע בכבוד אמו, שחשבה שלברכה יש כוח מאגי (הוא לא חשש לפגיעה בכבוד אביו, כי ידע שאביו יודע שהברכה תלויה בכוונה).

  מה קרה לבסוף - ניתן ללמוד מהשוואה בין ברכת יצחק לבין הפרשה הבאה שבה נפגשו יעקב ועשו - בראשית לב-לג:

  • יצחק אמר (פסוק כח): "
וְיִתֶּן-לְךָ
הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ - וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ ", ויעקב אמר (בראשית לב ו): "וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה", כלומר - יעקב זכה לרכוש, אך לרכוש מיטלטל בלבד - בהמות ועבדים; לא לרכוש שקשור לטל השמיים ולא לשמני הארץ, לא לדגן ולא לתירוש.
יצחק אמר ( פסוק
29): " "יַעַבְדוּךָ עַמִּים,"
"וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים" ", ויעקב אמר ( בראשית
לב 5): " "עִם-לָבָן"
"גַּרְתִּי" ", כלומר - הייתי גֵר אצל לבן, הייתי במעמד נמוך, אף אחד שם לא השתחווה לי.
יצחק אמר ( פסוק
29): " "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ"
"לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" "; ויעקב אמר ( בראשית
לב 5): " "כֹּה"
"תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב..." ", ואחר כך (בראשית לג ג): " "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים,"
"עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו" ", כלומר - יעקב התייחס לעצמו כעבד של עשו, והשתחווה לו.
יצחק אמר ( פסוק
29): "אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ"; ודווקא עשו, שקילל את יעקב ורצה להרגו, זכה לברכה
( בראשית
לב 9): "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו 'יֶשׁ-לִי רָב, אָחִי...'". לא כתוב בפירוש מה היה רכושו של עשו - האם היו לו שדות פוריים (כדברי יצחק "מטל השמים ומשמני הארץ") או שהיה לו מקנה בלבד.

בכל אופן, המציאות הוכיחה שלברכה אין כוח מאגי - עשו אכן זכה בברכה שיצחק התכוון לתת לו, לפחות בברכה "וישתחוו לך בני אמך"; העובדה שיעקב עמד לפני אביו בזמן שבירך, לא עזרה לו "לגנוב" את הברכה.

עם זאת, מכיוון שעשו עדיין לא הבין שהברכה תלויה בכוונה, וחשב שלברכה יש כוח מאגי, יעקב היה צריך לומר לו בפירוש (בראשית לג יא): " "קַח-נָא אֶת- בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי" "יֶשׁ-לִי-כֹל" ", כלומר - קח את הברכה שקיבלתי, אני מחזיר לך אותה, אני כבר לא צריך אותה כי יש לי כל מה שאני צריך.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-06.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-27