ביאור:מבנה תהלים סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



[חלק גדול מהפירושים כאן הם ע"פ מלבי"ם, אך לא כולם]

השיר המופיע בתהלים סח, מתאר מלחמה שהתרחשה בכמה מקומות הנמצאים במרחקים גדולים זה מזה:

  • מצד אחד - נזכר בו "סיני" (סח9, סח18) - מדרום-מערב לארץ ישראל;
  • מצד שני - נזכר בו הר "בשן" (סח16, סח23) - מצפון-מזרח לארץ ישראל (ליד הגולן של ימינו);
  • ומצד שלישי - נזכרו בו "מצולות ים" (סח23).

נראה, שהשיר מדבר על מלחמה, שבה תקפו את עם-ישראל עמים שונים בחזיתות שונות - מאזור חצי-האי סיני, מאזור הגולן ואולי גם מהים [בדומה לכמה ממלחמותיה של מדינת-ישראל בימינו].

הפסוקים בשיר מתחלקים לכמה סוגים:

  • פסוקים שבהם מדבר על ה' בגוף שלישי, למשל "יקום אלהים יפוצו אויביו" (סח2); פסוקים אלה כתובים, ברובם, בזמן עתיד.
  • פסוקים שבהם המשורר פונה אל אנשים אחרים, למשל "שירו לאלהים זמרו שמו" (סח4);
  • פסוקים שבהם המשורר פונה אל ה' בגוף שני, למשל "אלהים, בצאתך לפני עמך..." (סח4); פסוקים אלה כתובים, ברובם, בזמן עבר.
  • פסוקים שבהם ה' מדבר, למשל "אמר ה' מבשן אשיב..." (סח23).

ייתכן, שהשיר שלפנינו מורכב מכמה שירים שונים: הפסוקים מסוג א+ב, שייכים לשיר שנכתב לפני המלחמה, ומבטא את בטחונו של המשורר בישועת ה'; והפסוקים מסוג ג+ד, שייכים לשיר שנכתב אחרי המלחמה, ומתאר את המלחמה והישועה. המשורר בחר להציג את שני השירים זה לצד זה, כדי להדגיש את הקשר ביניהם - איך הבטחון בישועת ה' לפני המלחמה, התברר כמוצדק לאחר המלחמה.

אולם, במאמר זה נפרש את השיר לפי הסדר, בלי להפריד בין פסוקים ששייכים (אולי) לשירים שונים.

א. אנחנו לא פוחדים! (תהלים סח ב-ז)[עריכה]

האויבים מקיפים את עם ישראל מכל עבר, אך המשורר אינו מתייאש. בתחילת השיר, מביע המשורר את בטחונו בכך, שה' יקום לעזרת עם ישראל, וכל האויבים - שהתאספו להילחם בישראל מכל עבר - ינוסו ויתפזרו (סח2-4): "יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו; וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו, מִפָּנָיו. כְּהִנְדֹּף עָשָׁן, תִּנְדֹּף: כְּהִמֵּס דּוֹנַג, מִפְּנֵי-אֵשׁ-- יֹאבְדוּ רְשָׁעִים, מִפְּנֵי אֱלֹהִים. וְצַדִּיקִים--יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ, לִפְנֵי אֱלֹהִים; וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה".

כדי להמחיש את בטחונו בישועת ה', פונה המשורר לבני-עמו וקורא להם לשיר לה' (סח5): "שִׁירוּ, לֵאלֹהִים-- זַמְּרוּ שְׁמוֹ: סֹלּוּ, לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת--בְּיָהּ שְׁמוֹ; וְעִלְזוּ לְפָנָיו." לחצי השני של הפסוק מצאתי שני פירושים:

  • [דעת מקרא]: "סֹלּוּ" - רוממו ושירו שירי תהילה - "לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" - לה', הנמצא מעל העננים. רוממו אותו "בְּיָהּ שְׁמוֹ" - בכך שתזכירו את שם קודשו.
  • [מלבי"ם]: "סֹלּוּ" - ישרו מסילה - "לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" - לה', הנמשל ללוחם הרוכב בערבות-המדבר "בְּיָהּ שְׁמוֹ" - בכוח שמו הקדוש [ע' ישעיהו מ ג - "קול קורא: 'במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלהינו'"]

לפי פירוש 1, הפסוק מתייחס לכל המלחמה, ומשמעותו היא שה' שולט בכל החזיתות כי הוא נמצא מעל העננים. לפי פירוש 2, הפסוק מתייחס לחזית הדרום-מערבית, ומתאר את הליכתו של ה' לקראת האויבים באיזור מדבר סיני.

בפסוקים הבאים, מביע המשורר את בטחונו בכך, שה' ידין את דינם של הילדים שהתייתמו והנשים שהתאלמנו כתוצאה מפעולות-האיבה של האויבים; וישיב את השבויים והאסירים לביתם בארץ ישראל: (סח6-7): "אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת -- אֱלֹהִים, בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ. אֱלֹהִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה -- מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת;" אך אז הוא חוזר למציאות ונזכר, שבמדבר הצחיח - בחזית הדרום-מערבית - מחכים להם אויבים סוררים - "אַךְ סוֹרְרִים, שָׁכְנוּ צְחִיחָה"!

ב. ה' מכלכל את צבא ישראל בחזית הדרום-מערבית (תהלים סח ח-יא)[עריכה]

המשורר, כנראה, נמצא עם הלוחמים הצועדים לקראת אויביהם במדבר הצחיח. ה' צעד לפניהם בישימון (=מדבר סיני); הארץ רעשה לכבודו, ומשמים ירד גשם שהרווה את הלוחמים הצמאים (סח8-10): "אֱלֹהִים--בְּצֵאתְךָ, לִפְנֵי עַמֶּךָ; בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה. אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ-- מִפְּנֵי אֱלֹהִים; זֶה סִינַי-- מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, תָּנִיף אֱלֹהִים; נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה, אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ" (ע"ע זה סיני ).

ה' גם הכין ללוחמים אוכל - מחיות שישבו באותו מדבר (סח11): "חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ; תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים"; ובכך עשה להם ניסים כמו שעשה לבני-ישראל היוצאים ממצרים - כשסיפק להם מים ואוכל במדבר.

ג. דברי ה' ללוחמים בחזית הדרום-מערבית (תהלים סח יב-יד)[עריכה]

ה' דאג לא רק לצרכיהם החומריים של הלוחמים, אלא גם למוראל שלהם: הוא בישר להם בשורה טובה לגבי הצבא הרב שהתקרב לקראתם: "ד' יִתֶּן-אֹמֶר; הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב". הבשורה היא "מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן; וּנְוַת-בַּיִת, תְּחַלֵּק שָׁלָל": מלכי-הצבאות הרבים שבאים לקראתכם - יברחו, ינדדו ויתפזרו לכל עבר, ואתם - בני-ישראל - העדינים כמו עקרת-בית - תחלקו ביניכם את השלל.

לא תצטרכו להילחם - תוכלו לשכב בשלווה בין המשפתיים (ע' שופטים ה טז ובפירושים שם), ולעסוק בשעשועים של בני-עשירים - ציפוי כנפי-יונים בכסף וזהב "אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם; כַּנְפֵי יוֹנָה, נֶחְפָּה בַכֶּסֶף; וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ".

ד. סופת שלגים בחזית הצפון-מזרחית (תהלים סח טו-יז)[עריכה]

בזמן שה' יפרש ויפזר את המלכים בערבה הצחיחה (כמו שנזכר למעלה בפסוקים 7, 13) - "בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ--" - תהיה סופת-שלגים חשוכה במקום אחר - "תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן". הסופה הזאת תהיה בחזית הצפון-מזרחית, ב"הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן; הַר גַּבְנֻנִּים הַר-בָּשָׁן": ההר הגדול והגבוה, הר הבשן, יכוסה בשלג, והאויבים יילכדו בו ולא יצליחו לחדור לארץ.

על כך אומר המשורר לאויבים, בנימה של לעג: "לָמָּה, תְּרַצְּדוּן -- הָרִים גַּבְנֻנִּים" - למה תתרוצצו מצד אל צד על הרים גבוהים?! הרי - "הָהָר -- חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ; אַף-ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח": ה' בחר את הר-ישראל לשבתו, והוא ישכון בו לנצח, ולא תצליחו לכבוש אותו מידיו.

ה. רכב ה' נלחם בחזית הדרום-מערבית (תהלים סח יח-יט)[עריכה]

ובינתיים, בחזית הדרום-מערבית, הצבא כבר מגיע אל שדה הקרב - בהר סיני. רכב אלהים, שבו רבבות מלאכים, עולה על הר סיני. ה' נמצא בין המלאכים, דורך על במתי הר סיני בקדושתו, ולוקח את האויבים בשבי: "רֶכֶב אֱלֹהִים, רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן; ד' בָם, סִינַי בַּקֹּדֶשׁ". המשורר פונה אל רכב אלהים, ואומר לו: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי -- לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם; וְאַף סוֹרְרִים, לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים": עלית למרום ההר, לקחת את האויבים בשבי, והבאת את הסוררים לשכון באמונת ה' (כלומר - להאמין בה'). אותם סוררים, שקודם (בפסוק ז) שכנו במדבר הצחיח, עכשיו עברו לשכון באמונת ה'.

'

ו. ה' יושיענו ממוות לחיים (תהלים סח כ-כב)[עריכה]

המשורר עושה הפסקה בתיאורי הקרבות, כדי להביע שוב את בטחונו בישועת ה': ה' הוא ישועתנו, הוא יעזור לנו בישועתו לשאת את כל העומס של המלחמות: "בָּרוּךְ ד', יוֹם יוֹם: יַעֲמָס-לָנוּ--הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה". הוא יוציא אותנו ממוות לישועה: "הָאֵל לָנוּ, אֵל לְמוֹשָׁעוֹת: וְלֵה' ד' -- לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת". והוא ימחץ למוות את אויבינו: "אַךְ-אֱלֹהִים -- יִמְחַץ, רֹאשׁ אֹיְבָיו: קָדְקֹד שֵׂעָר--מִתְהַלֵּךְ, בַּאֲשָׁמָיו". הביטוי "קדקד שער" מרמז, לדעת המפרשים, על זהותם של האויבים (או חלק מהם) - בני עשו-שעיר.

ז. הנקמה בחזית הצפון-מזרחית (תהלים סח כג-כד)[עריכה]

ה' לא הסתפק בכך שחסם את דרכם של האויבים בבשן בסופת-שלגים; הוא רצה גם לאפשר לעם-ישראל לנקום באויביו, על כך שניסו לפלוש לארצו. ולכן: "אָמַר ד': 'מִבָּשָׁן אָשִׁיב; אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם" - אני אשיב לביתם את כל האויבים, שעלו לבשן כדי לפלוש לארץ ישראל, וגם את כל האויבים שניסו לפלוש דרך הים (כנראה ים כינרת), "לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם; לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ'" - כדי שתוכלו לנקום בהם, ולתת את דמם כמנה לכלבים שלכם.

[פירוש אחר: אני אשיב לביתם את כל הלוחמים, שעלו להילחם בחזית הצפון-מזרחית, כדי שיוכלו להצטרף לאחיהם בחזית הדרום-מערבית ולנקום באויבים שם].

ח. הלוחמים חוזרים לביתם (תהלים סח כה-כח)[עריכה]

לאחר המלחמה, חזרו הלוחמים לארץ ישראל, וה' בראשם. כשבני-ישראל שנשארו בעורף ראו אותם חוזרים, הם ערכו לכבודם תהלוכת נצחון בשירים ונגינה (סח25-27): "רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים; הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ. קִדְּמוּ שָׁרִים, אַחַר נֹגְנִים; בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. בְּמַקְהֵלוֹת, בָּרְכוּ אֱלֹהִים; ד', מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל".

המשורר מציין לשבח ארבעה שבטים (סח28): "שָׁם בִּנְיָמִן, צָעִיר רֹדֵם--שָׂרֵי יְהוּדָה, רִגְמָתָם; שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי": ייתכן שהשבטים האלה הצטיינו במיוחד במלחמה (בנימין ויהודה נלחמו בחזית הדרום-מערבית, זבולון ונפתלי נלחמו בחזית הצפון-מזרחית), ולכן זכו להוביל את תהלוכת הניצחון.

ט. הכרה בינלאומית (תהלים סח כט-לו)[עריכה]

הנסים העזים שפעל ה' לטובת עם-ישראל במלחמה זו, התפרסמו במדינות רבות, ומלכים רבים באו להביא לו מנחה (סח29-30): "צִוָּה אֱלֹהֶיךָ, עֻזֶּךָ: עוּזָּה אֱלֹהִים--זוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ. מֵהֵיכָלֶךָ, עַל-יְרוּשָׁלִָם -- לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי".

עמים התחילו לבקש ממנו שישפוט ביניהם (סח31): שיגער בעמים האורבים לאחרים, כמו חיות המסתתרות בין קני-סוף - "גְּעַר חַיַּת קָנֶה"; שיגער בעמים חזקים הפוגעים בחלשים, כמו פרים גדולים הפוגעים בעגלים - "עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים"; שיגער בעמים הדורשים מאחרים להתרפס בפניהם ולרצות אותם בכסף - "מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף"; ושיפזר את העמים החפצים בקרבות - "בִּזַּר עַמִּים, קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ".

שליחים נכבדים באו ממצרים, ואפילו מכוש הרחוקה: "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים, מִנִּי מִצְרָיִם; כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו, לֵאלֹהִים".

והמשורר קורא לעמים בכל העולם, שיצטרפו אליו וישירו שירי תהילה לה' (סח33-36): "מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים; זַמְּרוּ ד' סֶלָה. לָרֹכֵב, בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם-- הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ, קוֹל עֹז. תְּנוּ עֹז, לֵאלֹהִים: עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ; וְעֻזּוֹ, בַּשְּׁחָקִים. נוֹרָא אֱלֹהִים, מִמִּקְדָּשֶׁיךָ: אֵל יִשְׂרָאֵל-- הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם; בָּרוּךְ אֱלֹהִים."

"א" לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד, מִזְמוֹר שִׁיר.

"ב" יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו; וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו, מִפָּנָיו.

"ג" כְּהִנְדֹּף עָשָׁן, תִּנְדֹּף:

כְּהִמֵּס דּוֹנַג, מִפְּנֵי-אֵשׁ-- יֹאבְדוּ רְשָׁעִים, מִפְּנֵי אֱלֹהִים.

"ד" וְצַדִּיקִים--יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ, לִפְנֵי אֱלֹהִים; וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה.

"ה" שִׁירוּ, לֵאלֹהִים-- זַמְּרוּ שְׁמוֹ:

סֹלּוּ, לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת --בְּיָהּ שְׁמוֹ; וְעִלְזוּ לְפָנָיו.

"ו" אֲבִי יְתוֹמִים, וְדַיַּן אַלְמָנוֹת-- אֱלֹהִים, בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ.

"ז" אֱלֹהִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה-- מוֹצִיא אֲסִירִים, בַּכּוֹשָׁרוֹת;

אַךְ סוֹרְרִים, שָׁכְנוּ צְחִיחָה.

"ח" אֱלֹהִים--בְּצֵאתְךָ, לִפְנֵי עַמֶּךָ; בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה.

"ט" אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ-- מִפְּנֵי אֱלֹהִים:

זֶה סִינַי-- מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

"י" גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, תָּנִיף אֱלֹהִים; נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה, אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ.

"יא" חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ; תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים.

"יב" ד' יִתֶּן-אֹמֶר; הַמְבַשְּׂרוֹת, צָבָא רָב.

"יג" מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן; וּנְוַת-בַּיִת, תְּחַלֵּק שָׁלָל.

"יד" אִם-תִּשְׁכְּבוּן, בֵּין שְׁפַתָּיִם:

כַּנְפֵי יוֹנָה, נֶחְפָּה בַכֶּסֶף; וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ.

"טו" בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ-- תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.

"טז" הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן: הַר גַּבְנֻנִּים, הַר-בָּשָׁן.

"יז" לָמָּה, תְּרַצְּדוּן-- הָרִים גַּבְנֻנִּים:

הָהָר--חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ; אַף-ה', יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.

"יח" רֶכֶב אֱלֹהִים, רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן; ד' בָם, סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.

"יט" עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי-- לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת, בָּאָדָם;

וְאַף סוֹרְרִים, לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.

"כ" בָּרוּךְ ד', יוֹם יוֹם: יַעֲמָס-לָנוּ--הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה.

"כא" הָאֵל לָנוּ, אֵל לְמוֹשָׁעוֹת: וְלֵה' ד'--לַמָּוֶת, תֹּצָאוֹת.

"כב" אַךְ-אֱלֹהִים--יִמְחַץ, רֹאשׁ אֹיְבָיו: קָדְקֹד שֵׂעָר--מִתְהַלֵּךְ, בַּאֲשָׁמָיו.

"כג" אָמַר ד', מִבָּשָׁן אָשִׁיב; אָשִׁיב, מִמְּצֻלוֹת יָם.

"כד" לְמַעַן, תִּמְחַץ רַגְלְךָ--בְּדָם: לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ--מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ.

"כה" רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים; הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.

"כו" קִדְּמוּ שָׁרִים, אַחַר נֹגְנִים; בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת, תּוֹפֵפוֹת.

"כז" בְּמַקְהֵלוֹת, בָּרְכוּ אֱלֹהִים; ד', מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.

"כח" שָׁם בִּנְיָמִן, צָעִיר רֹדֵם--שָׂרֵי יְהוּדָה, רִגְמָתָם; שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי.

"כט" צִוָּה אֱלֹהֶיךָ, עֻזֶּךָ: עוּזָּה אֱלֹהִים--זוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ.

"ל" מֵהֵיכָלֶךָ, עַל-יְרוּשָׁלִָם-- לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי.

"לא" גְּעַר חַיַּת קָנֶה, עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים-- מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף;

בִּזַּר עַמִּים, קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ.

"לב" יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים, מִנִּי מִצְרָיִם; כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו, לֵאלֹהִים.

"לג" מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים; זַמְּרוּ ד' סֶלָה.

"לד" לָרֹכֵב, בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם -- הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ, קוֹל עֹז.

"לה" תְּנוּ עֹז, לֵאלֹהִים: עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ; וְעֻזּוֹ, בַּשְּׁחָקִים.

"לו" נוֹרָא אֱלֹהִים, מִמִּקְדָּשֶׁיךָ:

אֵל יִשְׂרָאֵל-- הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם;

בָּרוּךְ אֱלֹהִים.

מספרי מילים:

7 11 7 11 7 11 [54]

7 13 8 7 [35]

6 8 11 6 [31]

8 12 9 [29] [149 = 83+66]

12

9 8 9 [26]

7 8 [15]

7 7 6 11 8 7 14 [60]

8 7 9 8 12 [44] [145 = 70+75]

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-16.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-68