ביאור:מבנה שמות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק ד: ה' משכנע את משה לצאת לשליחות, משה עושה אותות לפני בני ישראל.[עריכה]

משה: טוען שבני ישראל לא יאמינו לו שה' התגלה אליו.

ה: מצווה את משה לעשות שלושה אותות כדי שהם יאמינו לו. 1.הפיכת המַטֶה לנחש והחזרתו למצב של מטה [ה' רמז למשה שהוא התנהג כמו שהתנהג הנחש בכך שדיבר לשון הרע על בנ"י כשאמר שהם לא יאמינו לו]. 2.כשמשה שם את ידו בחיקו היא הופכת למצורעת וכשהוא מחזיר את ידו לחיקו היא חוזרת להיות יד רגילה [גם בסימן זה רמז ה' למשה על לשון הרע שדיבר על בנ"י, כמו שמרים לקתה בצרעת על לשון הרע שדיברה על משה]. 3.הפיכת המים מהיאור לדם [זהו רמז שבמכה הראשונה שה' יעשה למצרים הוא יפגע באלוהים שלהם שהוא היאור].

משה: אומר שיש לו בעיה פיזית כי הוא מגמגם ולא יוכל לדבר בפני פרעה ובפני העם.

ה': שואל את משה שאלות שהמשמעות שלהן היא שה' הוא זה שנותן לכל אחד את הכוח לדבר.

משה: מבקש מה' "שלח נא ביד תשלח" [1. תשלח את מי שאתה רגיל לשלוח, את אהרון.

                                 2. תשלח מישהו אחר שתרצה לשלוח].

ה': כועס על משה ואומר לו שאהרון אחיו יצא לקראתו כשיחזור למצרים וישמח בליבו על שובו של משה [ולא

  כמו שמשה חושב שלאהרון יפריע שאחיו הצעיר עולה לגדולה] והוא ידבר בפני העם את מה שמשה 
     יגיד לו לומר "והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלוקים" [אהרון יהיה המליץ =מתורגמן, בגלל 
  שמשה כבד פה ומשה יהיה לאהרון לרב ולשר].

משה הולך לחותנו, יתרו, [כדי לבקש רשות] ומבקש ממנו לחזור לאחיו במצרים כדי לראות מה שלומם.

יתרו שולח את משה בשלום.

ה' אומר למשה שיחזור למצרים כי כל מי שביקש להרוג אותו כבר מת. [דתן ואבירם היו האנשים עליהם מדברים והם לא מתו אלא ירדו מנכסיהם = נעשו עניים, ועני חשוב כמת].

משה לוקח את אישתו ובניו ויוצא לדרך חזרה למצרים.

ה' אומר לו לעשות את המופתים (ניסים) שהוא נתן לו לפרעה [לא מדובר על שלושת האותות שדיברנו עליהם כי אותם ציוה ה' את משה לעשות לבנ"י, אלא הכוונה היא למופתים שה' ייתן לו במצרים] והוא, ה', יחזק את לב פרעה והוא לא ישלח את עם ישראל ממצרים, כשמשה ישמע שפרעה מחזק את ליבו הוא יאמר לו "כה אמר ה' בני בכורי ישראל" [1. פשט - לשון גדוּלה 2. דרש - פה ה' חתם על מכירת הבכורה בין יעקב לעשו]. "...שלח את בני ויעבדני ותמאן (תסרב)לשלחו, הנה אנוכי הורג את בנך בכורך" [מכת בכורות היתה המכה האחרונה אבל ה' הזהיר את פרעה על מכה זו בהתחלה כי היא מכה קשה]

כאשר משה היה בדרך ה' רצה להרוג את משה בגלל שלא עשה ברית מילה לבן שלו. ציפורה אישתו לוקחת אבן צור ומלה את בנה ובמעשה זה היא מצילה את משה.

ה' שולח את אהרון לקראת משה והם נפגשים ומשה מספר לאהרון את כל דברי ה'. הם הולכים יחד אל זקני העם, אהרון מדבר את כל הדברים שה' דיבר למשה ומראה לעם את האותות והעם מאמין שה' נראה אליהם, והם משתחווים.

לסיכום, ניתן לראות בדו שיח בין ה' למשה (בפרקים ג' – ד') שלמשה יש מספר נימוקים בעזרתם הוא מנסה לסרב לשליחות להוציא את עם ישראל ממצרים, הנימוקים הם אישיים ונימוקים הקשורים לעם ישראל.



דברי משה

תגובת ה'



נימוקים אישיים

v אני לא מתאים לשליחות ולא ראוי לה.

v יש לי קשיים פיזיים "כבד פה וכבד לשון" – מגמגם.

v השליחות היא של ה' והוא יעזור לו.

v ה' יעשה שמשה יוכל לדבר. אהרון יעזור לו .



נימוקים שקשורים בעם ישראל

v ישראל לא יאמינו לי.


v לעם ישראל אין זכות להשתחרר.

v הם יאמינו אחרי שתעשה להם את האותות.

v הזכות של ישראל להשתחרר תהיה בעתיד, בקבלת התורה.