לדלג לתוכן

ביאור:מבנה צפניה א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




צפניה מנבא על סוף העולם. הסוף של הכל.

בפסוק הראשון של הנבואה (צפניה א ב) הוא אומר: "אסוף אסף כל מעל פני האדמה, נאום ה'". ובהמשך הנבואה הוא מפרט את המילה "כל" - הוא עובר על כל העולם בצורה מסודרת, ומסביר שה"כל" כולל ממש הכל:

בפסוק א3 הוא עובר על העולם בחלוקה ביולוגית, מבפנים החוצה:  "אסף אדם ו בהמה , אסף עוף השמים ו דגי הים , וה מכשלות את הרשעים " ; - לפי המפרשים "המכשלות" הם צבא-השמים (שהרשעים עובדים אותם).

בפסוקים א3-א4 הוא עובר על המעגל הפנימי (האדם) בחלוקה גיאוגרפית, מבחוץ פנימה: "...והכרתי את האדם מעל פני האדמה , נאום ה'. ונטיתי ידי על יהודה , ועל כל יושבי ירושלים ; והכרתי מן המקום הזה ..." (בית המקדש)

" "

בפסוקים א4-א6 הוא עובר על המעגל הפנימי ( "המקום הזה" ) בחלוקה רוחנית, מבפנים החוצה:   "...והכרתי מן המקום הזה" :
"את שאר הבעל, את שם הכמרים" (הקרובים ביותר לבעל) "עם הכהנים" (הקרובים ביותר אל ה', שגם הם שיתפו פעולה עם הכמרים),
"ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים" (עובדי האלילים ה'פשוטים') "; ואת המשתחווים הנשבעים לה', והנשבעים במלכם" (עובדי ה' ה'פשוטים', שגם הם חטאו ונשבעו במולך שלהם) "."
"ואת הנסוגים מאחרי ה'" "; ואשר לא ביקשו את ה', ולא דרשוהו" "" (אנשים שאין להם שום קשר רוחני - לא לעבודת-אלילים ולא לעבודת ה')

בפסוק הבא (א7) מסביר צפניה מהו האירוע שיביא לסוף של הכל: "הס מפני ד' ה', כי קרוב יום ה' , כי הכין ה' זבח, הקדיש קרואיו": עוד מעט יבוא יום ה', היום שבו יטבח ה' את הכל (ייתכן שהנביא נמצא בבית-המקדש, כאמור למעלה] , ולכן הוא משתמש בדימוי של זבח).

ובפסוקים הבאים הוא שוב מסביר שכולם - כולל כולם - ייטבחו ביום ה':

בפסוק א8 הוא מתחיל מבפנים - מהארמון המלכותי: "והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים, ועל בני המלך, ועל כל הלובשים מלבוש נוכרי" (המקורבים לשלטון האשורי).
בפסוק א9 הוא יוצא החוצה, אל מפתן-הכניסה, שלידו נמצאים המשרתים: "ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא; הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה" .
בפסוקים א10-א11 הוא יוצא עוד החוצה, אל השכונות השונות של ירושלים: "והיה ביום ההוא, נאום ה', קול צעקה מ שער הדגים " (בצפון-מזרח חומת העיר - ע' במאמר ' חומת ירושלים ') ", ויללה מן המשנה " (שכונה בצפון-מערב העיר - ע' 'דעת מקרא') ", ושבר גדול מ הגבעות " (איזור  מגורים בדרום-מערב העיר) ". הילילו, יושבי המכתש " (איזור מסחרי בדרום-מזרח העיר) ", כי נדמה כל עם כנען" ", נכרתו כל נטילי כסף" (הסוחרים, שמוכרים סחורה ונוטלים כסף).
בפסוקים א12-א13 הוא יוצא עוד החוצה, אל הכרמים של אנשי ירושלים שנמצאים מחוץ לחומותיה: "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות; ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם , האומרים בלבבם 'לא ייטיב ה' ולא ירע'. והיה חילם למשיסה ובתיהם לשממה; ובנו בתים ולא יישבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם " (מכיוון שהוא מדבר על בעלי-הכרמים, הוא מדמה אותם ליין שעומד בשקט ובשלווה על שמריו).
בפסוקים א14-א16 הוא יוצא עוד החוצה, מחוץ לירושלים, ומתאר את סופם של הגיבורים בערים הבצורות: "קרוב יום ה' הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום ה', מר צורח שם גיבור. יום עברה היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה, על הערים הבצורות , ועל הפינות הגבוהות ."
ובפסוקים א17-א18 הוא יוצא גם מהערים הבצורות, ומתאר את סופם של כל יושבי הארץ: "והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים - כי לה' חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים. גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ : כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ ."

לאחר שצפניה תיאר באופן כל-כך ממצה את הסוף של הכל - קשה להאמין שיש עוד תקוה. אבל בכל זאת יש תקוה, כמו שיתאר הנביא בפרק הבא .

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"ב אלול וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-08-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/cf-01