ביאור:מבנה משלי כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



דקויות[עריכה]

פרק כו בספר משלי כולל מספר קבוצות של פסוקים על טיפוסים שליליים שונים:

  • פסוקים 1-12 על הכסיל;
  • פסוקים 13-16 על העצל;
  • פסוקים 17-22 על מחרחרי ריב בגלוי (מתעבר, נרגן, מתלהלה, איש מדונים);
  • פסוקים 23-28 על שונאים בסתר (לב רע, כורה שחת, לשון שקר).

חלק מהפסוקים (בפרט על העצל והנרגן) כבר הופיעו קודם בספר, ונשנו כאן כדי לחבר אותם לפסוקים אחרים על אותם טיפוסים.

עצות[עריכה]

הכסיל בפוליטיקה[עריכה]

פרק כו מתחיל בשנים-עשר פסוקים על כסיל. מקובל לפרש פסוקים אלה כעצות להורים ולמחנכים, איך להתמודד עם ילדים או עם תלמידים השונאים ללמוד. אולם, לענ”ד ניתן לפרש פסוקים אלה גם על מנהיגים ופוליטיקאים. חלק מהפירושים הם על-דרך הפשט ומוכחים מתוך הפסוק, וחלקם על-דרך הדרש:

פסוק א: “ "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ, וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד" ": כבוד קשור למלכות ושלטון. לא נאה, לא ראוי לתת את כבוד השלטון למנהיג כסיל. ראיה לפירוש זה היא המשל: “כשלג בקיץ וכמטר בקציר". משל זה נזכר בתנ"ך עוד פעם אחת, בזמן המלכת שאול, שמואל א יב יז: "הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם; אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר, וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ!". בני ישראל באותה תקופה רצו "מלך עכשיו", מלך בכל מחיר. הם לא רצו לחכות לאדם הראוי למלוכה (דוד היה עדיין צעיר), אלא למנות את "הרע במיעוטו", את הטוב ביותר שיש עכשיו. שמואל רמז להם, שנתינת כבוד-המלכות לאדם שאינו ראוי לכך עלולה לגרום נזק, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר. ואכן, כבוד המלכות של שאול גרם נזק רב לעם ישראל, כאשר מתוך קנאות לכבודו, הוא הרג את כל כוהני נוב (שמואל א כב).

פסוק ב: “ "כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף - כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא[לוֹ] תָבֹא" ”: הפסוק מתייחס (גם) לפוליטיקאים המטילים קללות וחרמות על אזרחים שאינם מצביעים עבורם. קללה זו היא קללת חינם, והיא לא תבוא על המקולל.בחירות הן כמו משפט, ובמשפט כל אדם צריך להצביע לפי מיטב הבנתו ושיקול דעתו. כפי שאסור לאיים על שופט שתבוא עליו קללה אם יפסוק בצורה מסויימת, כך אסור לאיים על בוחרים בקללה, וקללה מסוג זה לו תבוא -תחזור ותפגע במקלל עצמו.

פסוק ג: “ "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר - וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" ” - הסוס והחמור הם בהמות שתפקידן לשרת את האדם, ולא לשלוט בו. כך, אין לתת לכסילים, המתנהגים בצורה בהמית כסוס וכחמור, את שבט ההנהגה על הציבור. עליהם להיות מונהגים ולא מנהיגים.

שני הפסוקים הבאים עשויים להתייחס לויכוחים פוליטיים בין מועמדים:

פסוק ד: “ "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה" ” - אל תענה לכסיל כאשר הוא מטיח בך עלבונות אישיים, פןתהיה שוה לו – פן תיגרר לויכוח שבו כל אחד אומר "אתה מושחת!” “גם אתה!", ויכוח שאין בו כל חכמה. ומצד שני -

פסוק ה: “ "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו" ” - ענה לכסיל כאשר הוא אומר דברים הנשמעים כדברי חכמה, פןיחשוב שאין לך תשובה, ויהיה חכם בעיניו (ובעיני השומעים).

פסוק ו: “ "מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה - שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל" ”: מי ששולח דברים (משימות לביצוע) ביד שליח כסיל,כאילו מקצה (מקצץ, שובר) את רגלי עצמו, ויצטרך לשתות את יין החמס (יין מורעל) שיביא אותו השליח. פסוק זה מתאים במיוחד לפוליטיקאים, שהם שליחי הציבור בכנסת: כשאנחנו שולחים דברים ביד פוליטיקאים כסילים,הנזק כולו שלנו. חכמי המדרש גם התייחסו לשאלה "מיהו כסיל" – כסיל הוא מוציא דיבה, כמו שנאמר במשלי י יח: "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" (ע"פ במדבר רבה טז ה). מכאן, שאין לבחור באדם מוציא דיבה.

הפסוקים הבאים יכולים להתייחס לנאומים של פוליטיקאים, הנוהגים לשלב בדבריהם משלים ודימויים:

פסוק ז: “ "דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ, וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים" ” - הכסיל הוא דמגוג, הוא משתמש במשל שמטרתו לשכנע את ההמונים, אך כאשר בודקים אותו היטב מגלים שהוא אינו מתאים לנמשל – כמו שוקיו של הפיסח שאינן מתאימות זו לזו.

פסוק ט: “ "חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר, וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים" ” - הכסיל הוא אלים-מילולית, הוא משתמש במשל דוקר כמו חוח(קוץ), משל שמטרתו להשפיל את יריביו ולהכאיב להם.

פסוק ח: “ "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד" ", מדגיש את המסר של פסוק א, ומסביר שמינוי מנהיג כסיל דומה להשארת כלי-נשק טעון (מרגמה) ללא השגחה. כמו שהמרגמה עלולה לפלוט אבן באופן פתאומי ולפגוע בעוברי אורח, כך המנהיג הכסיל ישתמש בכבוד-השלטון שיקבל בצורה רשלנית אשר תפגע באזרחים תמימים.

פסוק י10: “ "רַב מְחוֹלֵל כֹּל, וְשֹׂכֵר כְּסִיל, וְשֹׂכֵר עֹבְרִים" ” - לפי אחד הפירושים, הפסוק מדבר בפירוש על מינוי אנשים לתפקידים ציבוריים: "מאחר שהכסיל גורם קלקול אל הכללות, לא ישתמש הרב - המנהיג של הציבור - לאבכסילים ולא בעבריינים, שאם הוא משתמש בהם, כמה קלקולים מתהוים על ידיהם, ונמצא שהוא מחולל - מצער ומכאיב את הכל, ועתיד ליתן דין וחשבון על הצער שלהם, כי הוא היה גרמא בנזיקין" (רמ"ד וואלי פירוש ראשון).

פסוק יא: “ "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" ” - הפסוק מגנה את הכסיל, החוזר על אותה טעות שוב ושוב. משלדומה מאד נזכר לגבי בנבואת ישעיהו על שרי מצרים: המנהיג הכסיל, שאין לו שום חזון ברור, שונה = חוזר שוב ושוב על מעשים אויליים, כמו שיכור התועה ושותה את קיאו, שהרי "אין אלטרנטיבה", ישעיהו יט יד: "ה' מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים, וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ, כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ".

עד עכשיו דיברנו על הכסיל, אולם הפסוק הבא מלמד שיש מועמד גרוע אף יותר מהכסיל:

פסוק יב: “ "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" ” - למנהיג כסיל עדיין יש תקוה, ייתכן שבעתיד הוא ילמד וישתפר. אולם פוליטיקאי חכם בעיניו מזלזל באחרים ואינו חושב שהוא בכלל צריך ללמוד, ולכן אין כל תקווה שתצמח ממנו תועלת כלשהי לציבור.

העצל במרפאה לבריאות הנפש[עריכה]

בהמשך הפרק ישנם ארבעה פסוקים על העצל. מקובל לפרש פסוקים אלה כמעין דברי לעג על העצל, שאינו מסוגל לעבוד, או כפסוקים לבחינה עצמית "האם אני עצל?". אולם, אפשר לפרש את הפסוקים גם כמתארים שלבים בהתפתחות של מחלת נפש:

פסוק יג: "אָמַר עָצֵל 'שַׁחַל בַּדָּרֶךְ, אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת'" - פוביה חברתית (ע"פ חגי הופר); העצל פוחד לצאת לרחוב ולפגוש אנשים, הוא נשאר לבד בבית ושוקע בדיכאון -

פסוק יד: "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ" - לאחר מכן הוא כבר לא רוצה לצאת אפילו מהמיטה; אופייני לדיכאון עמוק (ע"פ גליה).

פסוק טו: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו" - לאחר מכן הוא מאבד את החשק לאכול; גם חוסר-תיאבון אופייני לדיכאון עמוק ואי-רצון לחיות (ע"פ גליה).

פסוק טז: "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם" - שגעון גדלות - חושב שהוא חכם בשבע דרגות מעל כולם; כל שאר בני האדם משעממים אותו וגורמים לו עוד-יותר למאוס בחייו.

העצל הוא חכם בעיניו, ולכן מצבו גרוע אף יותר מזה של הכסיל  (ראו פסוק יב).

הקטע אינו מציע פתרון למחלת-נפש זו; הוא רק מתאר את תסמיניה כדי שנדע לאבחן אותה בשלב מוקדם.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-12-05.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-26