ביאור:מבנה מעבר הירדן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מבנה כללי - סיפור מעבר הירדן[עריכה]

סיפור מעבר הירדן משתרע על פני פרקים ג'-ד', ויש המוסיפים גם את פרק ה', א.

ניתן לחלק את הסיפור לשלושה חלקים:

  • 5 דברי הכנה לפני המעבר: השוטרים לעם; יהושע לעם; יהושע לכהנים; ה' ליהושע; יהושע לעם.
  • מעבר הירדן: הנס; מעשי ישראל בתוך הירדן.
  • בתום המעבר: הקמת האבנים בגלגל.

החלק העיקרי בסיפור הוא כמובן החלק השני - מעבר הירדן ומעשי ישראל בתוך הירדן, ובו נעסוק בהמשך.

2 החלקים הראשונים מוקפים במסגרת המחברת אותם יחד. הסיפור מתחיל ביהושע ג א:

"וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשטים ויבואו עד הירדן, הוא וכל בני ישראל, וילינו שם טרם יעבורו"

ומסתיים ביהושע ד יט:

"והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו"

הסיפור פותח במסע לירדן, ומסיים במסע הבא של ישראל - מהירדן לגלגל.

לאחר פסוק זה ממשיך הסיפור ומתאר את הקמת האבנים בגלגל, כדי לסכם את יום מעבר הירדן. במסגרת הקמת האבנים אומר יהושע:

"וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ. לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא, לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים"

עניין זה מסכם את 2 המטרות העיקריות של נס מעבר הירדן: להראות לעם ישראל כי ה' בקרבם (ולכן ייראו אותו), ולהראות לכל עמי הארץ את יד ה'. ומיד:

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו (עָבְרָם), וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

הקשר בין הדברים לעיל לבין הפסוק הזה - ברור. יתכן שהכתיב אף מחזק קשר זה, שהרי לפיו כתוב בפסוק זה "עד עברנו", למרות שמדובר בדברי המספר ולא בדיבור ישיר. דבר זה מזכיר לנו את דברי יהושע שקדמו לפסוק זה: "אשר הוביש מפנינו עד עברנו".

ישנה לנס מעבר הירדן עוד מטרה אחת, מלבד 2 אלו, והיא להראות לישראל שה' עם יהושע כפי שהיה עם משה.

ניתן לראות כי בחלק הראשון - בדברי ההכנה, מופיעות 2 מתוך 3 מטרות אלו:

  • גדולת יהושע בעיני העם: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ".
  • גדולת ה' בעיני העם: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי...".

אלו 2 המטרות העיקריות של הנס.

פחדם של עמי הארץ מקביל לפחדם של עמי הארץ לאחר קריעת ים סוף. יתכן כי אחת המטרות של קריעת ים סוף היתה להכין את הקרקע לכניסה לארץ, על-ידי אימת העמים, אך מכיוון שעברו 40 שנה בא נס מעבר הירדן ומחזיר את אימת העמים שדעכה עם הזמן.

סיפור כפול[עריכה]

פרק ד' פותח בכותרת, אשר ממשיכה את סוף פרק ג' מבחינת תוכנה. בסוף פרק ג' סופר על כך שהעם תמו לעבור את הירדן, ועתה פותח פרק ד' כך: "ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן –".

אלא שבהמשך הפרק נראה שבני ישראל לא תמו לעבור את הירדן:

1. פס' ח: "ויעשו כן בני ישראל... וישאו שתי עשרה אבנים... ויעבירום עמם אל המלון...". ניתן להבין מכאן שבני ישראל עוד לא עברו כולם, וכי הם עוברים יחד עם האבנים שנשאו. כאן ניתן להשיב ולומר, שמדובר ב-12 האנשים שנבחרו בלבד. אך המשך הפסוקים יוכיח את הדברים ביתר שאת.
2. פס' י: "והכהנים נושאי הארון עומדים... עד תום כל הדבר... וימהרו העם ויעבורו". כאן נאמר לנו במפורש, כי רק עתה ממהרים העם ועוברים; רק לאחר שסיים יהושע לומר לעם את 'הדבר'. והרי בני ישראל כבר עברו בסוף פרק ג'!
3. פס' יא: לאחר שתם העם לעבור, עוברים הכהנים וארון ה' לפני העם. מפסוק זה ניתן להבין שהארון עזב את מקומו בירדן, ועתה הנס נגמר ומי הירדן שבים למקומם. ואכן מגיע פסוק יד ומסכם את יום מעבר הירדן: "ביום ההוא גדל ה' את יהושע...". אלא שמיד לאחר פסוק הסיכום, הסיפור ממשיך כאילו דבר לא ארע, ואנו שומעים שוב על יציאת הכהנים מהירדן, בציווי ה'! פסוק הסיכום נמצא באמצע הסיפור וקוטע אותו!

התשובה לכך פשוטה: הסיפור המתחיל באמצע פס' א (לאחר הפיסקא באמצע פסוק], ומסתיים בפסוק הסיכום – פסוק י, הוא סיפור המקביל לשאר הסיפור, אשר לפניו ואחריו. זו הסיבה לכך שקטע זה יוצר בעיות כרונולוגיות, אם קוראים אותו 'ישר', עם הסיפור שלפניו ושלאחריו. שהרי הוא מקביל להם, וחוזר במילים שונות על דברים שכבר נכתבו ושעוד ייכתבו! לצורך העניין נקרא לקטע זה 'הסיפור המרכזי', שכן הוא קוטע את הסיפור באמצעו ו'נתחב' פנימה, ולסיפור שסביבו נקרא 'סיפור המסגרת', משום שהוא יוצר מעין 'מסגרת' לסיפור שבאמצעו. אנו נראה כי אם קוראים את 2 חלקי המסגרת ברצף, תוך 'התעלמות' מהסיפור שבאמצע, יווצר סיפור הגיוני.

לכך ישנן מספר הוכחות:

1. פסוק הפתיחה לפרק ד', נקטע באמצעו ע"י 'פיסקא באמצע פסוק'. יתכן ודבר זה רומז לנו שהמשך פס' א נמצא במקום אחר, ואין זה חציו השני של הפסוק (וע"ע רד"ק, המציע הצעה אחרת באשר להמשכו ה'נכון' של חצי פסוק א).
2. המשכו של פסוק הפתיחה הוא: "ויאמר ה' אל יהושע לאמר". אם אנו מחפשים 'המשך חלופי' לפסוק הפתיחה, הרי שפס' טו מתאים מאוד: "ויאמר ה' אל יהושע לאמר". וזה בדיוק המקום בו מסתיים הסיפור המקביל, ואנו חוזרים לסיפור הרגיל.
3. ישנן, כפי שראינו, הקבלות בין סיפור המסגרת לבין סיפור המרכז. בסיפור המרכז, ההקבלה העיקרית מורגשת בפסוקים י-יא, שם חוזרים פרטים המופיעים גם בסיפור המסגרת:
סיפור המסגרת הסיפור המרכזי
"וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית ה' בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן "וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן
וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה
עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן: עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן---" וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר
[---כאן נכנס הסיפור המקביל---]
"---וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן" וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה ' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם"
בצד שמאל ניתן לראות את פסוקים י-יא שבסיפור המרכזי. ניתן לראות לאילו פסוקים הם מקבילים; והקבלה זו יוצרת בצד ימין, בסיפור המסגרת, המשך רציף: כמו שבסיפור המרכזי, הכהנים עומדים עד שהעם עובר, ולאחר שהעם עובר הכהנים עוברים גם הם, כך בסיפור המסגרת: הכהנים עומדים עד שעובר העם, ולאחר שמסיימים העם לעבור [כאן נכנס סיפור המרכז וקוטע את הרצף] הכהנים מצווים לעלות מן הירדן! הקבלה זו מראה כי ההמשך הרציף של הפסוקים מחייב את המשכו של ד', א, בפס' טו! בנוסף, השוואה זו מראה כי 2 הסיפורים חופפים חלקים, וצריך לראות מה מייחד כל סיפור.
4. ולבסוף – פסוק הסיכום – פסוק יד, אשר לכאורה קוטע את רצף המאורעות, חותם בעצם את הסיפור המרכזי, שאכן מסתיים שם. אחריו נחזור לסיפור המסגרת, וגם לסיפור המסגרת יהיה פסוק סיכום משלו, בפסוק יט.

שני סיפורים - שתי נקודות מבט[עריכה]

כפי שניתן לראות בטבלה לעיל, 'הירדן' מודגש בסיפור המסגרת הרבה יותר, וכן המעבר 'בחרבה', ובולט ביותר תיאור יציאת הכהנים מאפיק הירדן לפרטיו. מעיון בשאר הסיפור (שלא מופיע כאן) ניתן לראות כי עניין הנס מפורט מאוד בסיפור המסגרת. אך בעוד תיאור היציאה מהירדן (והכניסה אליו) בסיפור המסגרת הוא מלא הדר ושגב ומעצים את הנס, הרי שבתיאור שבסיפור המרכזי לא מוזכר דבר מאלו: נאמר לנו רק כי ארון ה' והכהנים עוברים לפני העם - והקורא נדרש להבין בעצמו שמעשה זה גרם גם לסיום הנס.

אם כן, נושאו של סיפור המסגרת ברור: הנס.

אך מהו נושאו של הסיפור המרכזי? מרכזיותו אינה מוטלת בספק, אך האם ניתן לתת לו כותרת אשר תהלום את נושאו?

מתוך עיון בסיפור המרכזי, ניתן לשים לב שהסיפור מדגיש שוב ושוב את עשיית הדברים כאשר צווה ה', משה או יהושע, ולעיתים אף בצורה הנראית כמוגזמת, במכוון:

  • "ויעשו כן בני ישראל כאשר צווה יהושע , וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן כאשר דיבר ה' אל יהושע... " (ד', ח) – את הפסוק הזה ניתן היה לכתוב ביתר קיצור, אך ההדגשה היא על עשיית המצוות שצוו כפי שצוו.
  • "והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר צווה משה את יהושע, וימהרו העם ויעברו" – גם פסוק זה מאריך בתיאור עשיית המצוות שצוו.
  • גם תיאור מעבר שניים וחצי השבטים נעשה "כאשר דיבר אליהם משה" (ד' יב).

תיאור זה מדגיש מאוד את הפן הדתי של היום; המצוות שנעשו תוך כדי המעבר, מקבלות מעמד של "סיפור מרכזי", בעוד סיפור הנס – מעבר הירדן, כל כולו רק מסגרת לסיפור זה, כביכול טפל.

זהו המבנה של סיפור מעבר הירדן. סיפור קריעת הירדן ומעבר ישראל בתוכו, 'נקרע' לשניים – וסיפור המצוות 'עובר בתוכו בחרבה'...

(לפירוט על המבנה הנ"ל ניתן לקרוא כאן)

שורש מנחה: עב"ר[עריכה]

השורש 'עב"ר' מופיע בסיפור מעבר הירדן 24 פעמים (2*12), כמספר האבנים שהוקמו בסיפורנו: 12 בירדן ו-12 במלון. שורש זה לא רק משמש בסיפור זה כפועל המתאר את מעבר הירדן. הוא מתאר גם את הליכת ארון ה' והכהנים לפני העם. דבר זה מדגיש את הליכת הארון לפני העם, ומכאן שעניין זה חשוב מאוד בסיפור מעבר הירדן.

בספר במדבר (פרק י), כשבני ישראל היו אמורים להכנס לארץ, הם החלו לנסוע לכיוון ארץ כנען, וגם שם כתוב כי ארון ה' הולך לפני המחנה. כעת בני ישראל, לאחר 39 שנה, זוכים סוף סוף להכנס לארץ, ושוב ארון ה' הולך לפניהם. עניין זה מסמל, יתכן, את ה' ההולך לפני ישראל להובילם אל הארץ אשר ה' נותן להם. אדם מישראל שרואה את ארון ה' מוביל אותו ואת כל ישראל פנימה, אל ארץ כנען, יכול בהחלט להרגיש בצורה מוחשית הרבה יותר כי ה' הוא שנתן להם את הארץ.

חריגות מהסדר הכרונולוגי בסיפור מעבר הירדן[עריכה]

למרות שהמבנה שהצענו מסביר את רוב החזרות והסתירות לכאורה, ישנם פרטים בסיפור הנראים שלא במקומם, או גורמים לבעיות כרונולוגיות בסיפור.

1. בפרק א' ציווה יהושע את השוטרים לעבור 'בקרב המחנה' להכין את העם למעבר, כי בעוד שלושה ימים הם יעברו את הירדן. לעומת זאת, בפרק ג' נאמר: "וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר...". האם לא היו אמורים השוטרים לעשות זאת לפני שעברו שלושת ימים, כדי לתת לעם 3 ימי הכנה? כנראה שמעשי השוטרים מחולקים לשניים. יהשוע ציווה אותם להכין את העם בפרק א' ולצוות עליהם להכין צידה, כי בעוד 3 ימים עוברים את הירדן. בנוסף, לאחר 3 שלושה ימים - כהכנה להליכה, הוסיפו השוטרים וציוו את העם: לא להכין צידה, אלא כיצד ללכת אחרי הארון.

2. לכאורה ציווי השוטרים הוא לאחר 3 ימים, ואם כן עברו שלושת הימים שהזכיר יהושע בפרק א' - וביום זה אמורים בני ישראל לעבור את הירדן. אך מיד לאחר דברי השוטרים נכתב: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם - הִתְקַדָּשׁוּ, כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת". רק מחר יעשה ה' נפלאות? מעבר הירדן לא קורה היום? ניתן להציע תשובות שונות. ניתן לומר שה"נפלאות" שיהושע מזכיר לא רומזות לנס קריעת הירדן, כי אם לכיבוש הארץ שיקרה לאחר המעבר - 'מחר'. בנוסף יתכן ש'מחר' הינו 'לאחר זמן', והכוונה 'בהמשך', גם אם היום זה יקרה. יתכן גם לומר שהביטוי "מקצה שלושת ימים" - הזמן בו עברו השוטרים לדבר אל העם - אינו לאחר שלושת ימים, אלא ביום השלישי - הנמצא בקצה שלושת הימים.

3. לפי זה, התיאורים שלאחר דברי יהושע הנ"ל לכאורה קורים יום לפני המעבר, ולכן מוזר הדבר שיהושע אומר לכהנים נושאי הארון להתחיל ללכת לפני העם, ובמיוחד מפתיעים דברי ה' ליהושע: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל..." - המוכיחים כי אנו נמצאים כבר ביום המעבר. לאור זה כנראה שבין פסוק ה' לו' עובר יום, למרות שהדברים לא מפורשים.